ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
5947-10-08
08/05/2011
|
בפני השופט:
ישראלה קראי-גירון
|
| - נגד - |
התובע:
שירן חי
|
הנתבע:
1. ועד מקומי רמות מנשה
2. שלמה בנימין
3. תומר קרן צבי
|
| פסק-דין |
א.
מבוא
1. בפניי תביעה שעילתה
רק הפליה אסורה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבורים תשס"א - 2000 (להלן:
"החוק").
2. מדובר בתביעה שהגיש התובע, תושב יקנעם עלית בגין 3 אירועים.
האירוע הראשון התרחש לטענת התובע בחודש יולי 2007 בתאריך אשר איננו זכור לו במדויק, האירועים השני והשלישי התרחשו בתאריכים 7.6.08 ו- 9.6.08 בהתאמה, בסמוך לחג השבועות של אותה שנה.
3. התובע טוען כי הגיע בכל אחד מהאירועים עם אשתו וחברים נוספים לבילוי במועדון ה"טרמינל" (להלן:
"המועדון"), אשר לטענת התובע מופעל על ידי הנתבע מס' 1 (להלן:
"הקיבוץ").
התובע טוען עוד כי הנתבע מס' 2 היה מנהל המועדון בכל המועדים הרלוונטיים ואילו הנתבע מס' 3 היה עובד המועדון.
4. התובע טוען כי בכל אחד מהאירועים לא הותר לו להיכנס למועדון. לטענתו הכניסה נאסרה עליו רק בשל מראו החיצוני, בשל היותו כהה עור, בן לזוג הורים ממוצא תימני.
נטען כי בכניסה למועדון יש שלושה תורים: תור לגברים, תור לנשים ותור נוסף לחברי קיבוצים ומושבים.
נטען כי בקצה התור לגברים עומד שומר ומאבטח הנוטל תעודת זהות מהמבקש להיכנס למועדון ומעבירה לעובדת נוספת הקרויה בכתב התביעה "סלקטורית" שיושבת מאחוריו ומחליטה האם להתיר כניסת העומד בתור למועדון אם לאו.
5. התובע טוען כי אין אמות מידה קבועות על פיהן מוחלט מיהו הרשאי להיכנס למועדון.
התובע טוען כי רק העובדה כי הוא שחום עור, בן להורים ממוצא תימני, מנעה ממנו את כניסתו למועדון בכל אחד מהאירועים והובילה את מקבלי ההחלטות בעניין למנוע כניסתו למועדון במועדים הרלוונטיים וזאת למרות שלחבריו ולאשתו, שצבע עורם שונה כן הותר להיכנס.
6. התובע מודה בתביעתו כי נהג לבלות במועדון וכניסתו למועדון כן הותרה מספר פעמים גם לאחר קרות האירוע הראשון ואולם התובע הבהיר כי בכל הפעמים בהם הותר לו להיכנס למועדון היה זה אך בגלל שנרשם מראש דרך אתר האינטרנט של המועדון או בזכות ניצול קשריו עם חברים שעובדים במועדון.
התובע טוען כי פנה למי מהנתבעים לאחר שנתקל ביחס מפלה ואסור כלפיו וחש בשל כך פגוע ומושפל ואולם כל פניותיו לא טופלו כראוי וכי הוצע לו אך ורק להירשם כחבר מועדון דבר אשר יאפשר למועדון לבדוק האם איננו אדם אלים מיסודו, ואם כך הדבר, יאושר לו להיות חבר מועדון. דבר זה יאפשר כניסתו למועדון ללא בדיקה. התובע טוען כי במצב דברים זה לא נותרה לו כל ברירה אלא להגיש תביעתו.
7. בכתב ההגנה דחו הנתבעים את כל טענות התובע.
הנתבע מס' 1 טען כי אין כל יריבות בינו ובין התובע משום שהוא לא היה המפעיל של המועדון במועדים הרלוונטים.
לטענת הנתבע מס' 1 המועדון הופעל על ידי תאגיד נפרד אשר שכר את המקום מן הנתבע מס' 1 ומנהל במקום מועדון.
8. הנתבע מס' 3 הודה כי הוא משמש כמנהל האירועים של המועדון ואולם טען כי לא עבד כלל במועדון בתקופת האירוע הראשון בחודש יולי 2007.
9. כל הנתבעים טענו כי אין ממש בטענות התובע וכי לא נהגו כלפיו בהפליה אסורה על פי החוק.
הנתבעים טענו כי אין בידם מידע מפורט באשר לאירוע הראשון וכי קיים ספק בליבם אם אירע וזאת משום שלא הוגשה להם תלונה במועד ואין להם כל דרך לבדוק נכונות טענות התובע משהגיש זה תלונתו באיחור מבלי שלתובע מידע בנוגע לתאריך המדויק בו אירע האירוע. בכך טענו הנתבעים גרם התובע להם לנזק ראיתי. עוד נטען כי יש מקום לדחות טענות התובע, אשר מוכר להם כמבלה במועדון עוד בשנות התבגרותו. כן נטען כי משהודה התובע בתביעתו כי כן הותר לו מספר רב של פעמים לבלות במועדון והוא אכן עשה כן, אין ממש בתביעתו.