ז'קונט אמנון נ' האפרתי ואח'

פסק דין

פתח דבר

המיתולוגיה היוונית מספרת כי אודיסאוס השתמש בדגם של סוס עץ חלול על מנת להחדיר את חייליו לתוך חומותיה הבצורות של טרויה. תכסיס מתוחכם זה, בו מתנה תמימה הופכת לנשק מ"בפנים", זכתה לכינוי המיתולוגי "סוס טרויאני".

בתביעה שבפניי מקבל "הסוס הטרויאני" לבוש אחר, סוס העץ שינה דמותו לקובץ של פקודות המרכיבות תוכנת רגול, המסוגלת לחדור למחשב האובייקט ולבצע בו מניפולציות שונות.

אין ספק, כי תביעה זו על כל היבטיה הינה מבין "הסנוניות" הראשונות שהינן תוצאת טכנולוגיית שנות האלפים. יש להניח כי לפני מספר עשורים, תביעה זו לא היתה אפשרית, ומעשה העוולה עליה מושתתת התביעה היה רק בספרי הריגול הדמיוניים, אלא שבעשור האחרון הפכה תוכנת "הסוס הטרויאני" למכשיר בו ניתן ללא קושי רב לחדור לפרטיות האובייקט עד לפרטי פרטיו האחרונים וכל זאת כמעט מבלי להותיר עיקבות.

מבוא ורקע כללי:

הצדדים לתביעה שבפניי אינם זרים זה לזה ויש ביניהם אף קרבה משפחתית. הנתבע 1 – מיכאל האפרתי (להלן: "מיכאל" ו/או "הנתבע"), הינו גרושה של הגב' נטליה ויזלטור ואבי בתה. ויזלטור נטליה הינה בתו החורגת של התובע ובתה של רעייתו הגב' ורדה רזיאל ג'אוקנט. נתבעת 2 – הגב' רות האפרתי (להלן: "רות" ו/או "הנתבעת") הינה רעייתו בהווה ובזמנים הרלבנטיים לתביעה, של הנתבע ואם בתו מנישואיו אלה. בין המשפחות האפרתי וג'אקונט שוררת מחלוקת ממושכת ונוקבת סביב הליך הגירושין ומשמורת הקטינה המשותפת לנתבע וגרושתו.

התובע הינו איש עסקים סופר ומרצה באוניברסיטה. בנה"ז האפרתי היו הבעלים והמנהלים של החברה נתבעת 3, ובמסגרתה פיתחו תוכנת רוגלה שזכתה לכינוי "הסוס הטרויאני". על אף שבני הזוג האפרתי ייעדו את התוכנה המתוחכמת לזרועות הביטחון, המוסד, שב"כ, משטרה, משרד הביטחון ועוד. הרי בפועל אצה להם הדרך, ולפני שהתוכנה נמסרה לזרועות הביטחון, פעלו הנתבעים ובעיקר הנתבעת כדי לשווקה למספר משרדי חקירות פרטיים אשר עשו בה שימוש לצורך ריגול תעשייתי במספר חברות גדולות בארץ.

פרשה זו שכונתה "פרשת הסוס הטרויאני" נחקרה לראשונה בחקירה סמויה באמצע שנת 2004, ובחקירה גלויה מראשית שנת 2005 ועד למעצרם של בני הזוג אפרתי במאי 2005. כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום רחב היקף בת.פ. 40061/06 אשר נוהל בפני כב' השופטת ב. אופיר-תום בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. כתב האישום החזיק כ- 30 עמודים ומספר רב של סעיפי אישום. לענייננו, רלבנטי האישום הרביעי (בעמ' 27 לכ' האישום). אישום זה מיוחס לנתבעת רות בלבד. שני בנה"ז הודו במיוחס להם בכתב האישום, מרבית העבירות בכתב האישום מיוחסות לנתבעת, והנתבע הואשם והורשע בסיוע בלבד. הנתבעים הורשעו על פי הודאתם ונגזר עליהם עונש מאסר בפועל וקנס כספי כבד.

ג.טענות הצדדים:

1.ב"כ התובע מבקשת מטבע הדברים להסתמך על סעיף 42 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971 (להלן: "הפקודה"), הקובע כי:

"הממצאים והמסקנות של פסק-דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם"...

עוד קובע סעיף 42 ג' לפקודה, כי לא יהיה המורשע רשאי להביא ראיה לסתור אלא ברשות בימ"ש, ומטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.

הצדדים חלוקים באשר ל"רוחב היריעה" של כתב האישום המהווה ראיה לכאורה בהליך שבפניי. יש לזכור, כי בהליך הפלילי לא התקיים למעשה דיון הוכחות ולא הוגשו ראיות, אף ביהמ"ש לא קבע ממצא עובדתי כלשהו, שכן הנתבעים הודו באשמה המיוחסת להם בכתב האישום והרשעתם לא באה אלא בעקבות הודאתם המלאה.

כתב התביעה שבפניי אכן יותר "רחב" ומפורט מכתב האישום שנוסח בתמציתיות, ומפרט בקיצור נמרץ את העובדות המקימות את העבירה הפלילית. כאמור, כתב האישום ככל שהוא מתייחס למכירת התוכנה למשרדי החקירות השונים איננו רלבנטי לענייננו. ורק האישום הרביעי מתייחס ל"קרבנות הפרטיים", היינו התובע להבדיל מ"הקרבנות העסקיים" שהיו חברות שונות אליהן הוחדרה התוכנה.

ב"כ התובע מפרטת בכתב התביעה את פרטי מעלליהם כביכול של הנתבעים כתוצאה מהחדרת התוכנה למחשבו של התובע, ולגבי כל מעשה ומעשה מפרט התובע את הנזק שהתחולל בעקבות אותו מעשה, אין ולא יכולה להיות מחלוקת לעצם החדירה למחשב התובע. עצם החדירה הינה לב לבו של האישום הרביעי כפי שיובא להלן. ולפיכך, בימ"ש זה לא יגיע למסקנה שונה ואחרת. לטעמי, אף אין עניין משפטי להתחקות אחר אמצעי החדירה (תקליטור, דוא"ל, או קובץ אחר), שכן הנושא הרלבנטי בתביעה שבפניי הוא, אילו פעולות התאפשרו לנתבעים בעקבות החדרת התוכנה למחשב התובע. ועיקר המחלוקת, האם כל הפעולות המתוארות בכתב התביעה אכן אפשריות ומעשיות באמצעות הפעלת התוכנה במחשב הנחדר. לצורך כך, נעזר כל אחד מבעלי הדין במומחה מטעמו אשר ערך והגיש חוות דעת ונחקר על חוות דעתו.

מאחר והכרעת הדין המרשיעה את הנתבעים בסעיפי כתב האישום המיוחס להם מהווה ראיה לכאורה בהליך זה, יש לעיין היטב בסעיפי כתב האישום,ביחס לאישום הרביעי, ולאמץ את מסקנות הכרעת הדין.

סעיף א' 2 לאישום הרביעי (עמ' 27), מפרט את אמצעי החדרת "הסוס הטרויאני" למחשב הקורבנות (היינו, התובע), וכך מתואר בסעיף קטן ה':

ה. "תחת מצג השווא הנ"ל, היה המשתמש במחשב המיועד לחדירה, או מי מטעמו, מכניס את התקליטור הצרוב או פותח את הדוא"ל (בהתאמה), ומפעיל את הקובץ המצורף אליהם. בכך היה מופעל ה"סוס הטרויאני" והמחשב הנגוע היה הופך לנשלט ע"י הנאשמת 1, וזאת מבלי ידיעתו או הסכמתו של המשתמש הקבוע במחשב הנגוע או של מי מטעמו של הקורבן". (הדגשה שלי א.מ.ג).

הודאה בסעיף אישום זה, משמע הנתבעת מודה כי חדרה למחשב התובע באמצעות מרמה והתחזות, ולאחר שהחדירה בוצעה בהצלחה, הפך מחשבו של התובע לנשלט ע"י הנתבעת מבלי ידיעתו ו/או הסכמתו של התובע.