1. העותרים בעתירה זו, עיתון "דה מרקר", והעיתונאית הילה רז (להלן - העותרים), מבקשים להורות למשיבים, מנהל בתי המשפט והממונה על ביצוע חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע) בהנהלת בתי המשפט, להעביר לעיונם מידע בדבר מספר התיקים הפתוחים הנידונים בבית המשפט העליון ובבתי המשפט המחוזיים ובדבר משך הזמן שחלף ממועד פתיחת כל אחד מתיקים אלה, וזאת, תוך ציון השופט הדן בכל אחד מהם.
ההליכים שקדמו להגשת העתירה
2. ביום 18.8.09 פנתה עותרת 2 למשיב 2, כב' השופט גילון, בבקשה לקבל מידע לפי חוק חופש המידע. המידע, שהתבקש "לאור החשיבות הציבורית העליונה בנוגע לעומס המוטל על מערכת בתי המשפט", כלל רשימה של שבעה פריטי מידע, שביניהם, "מידע כמותי הנוגע למספר התיקים הפתוחים בהם מטפל כל אחד משופטי בתי המשפט המחוזיים ברחבי הארץ ושופטי בית המשפט העליון" ו"נתונים לגבי משך הזמן שחלף מאז פתיחת כל אחד מתיקי האב הפתוחים" (פריטים מס. 2 ו- מס. 4 ברשימה).
3. ביום 14.12.09 השיב משיב 2 לפנייה בציינו כי יש בידיו את הנתונים הנוגעים לפריטים 2 ו- 4 האמורים בלבד (ולא לגבי יתר המידע שהתבקש, שאינו רלוונטי לעתירה דנן). עוד צוין בתשובה, כי ככל שעותרת 2 מעוניינת בנתונים הנ"ל, עליה לשלם את האגרה הקבועה בחוק, ולאחר מכן תתבקש מחלקת המחשוב בהנהלת בתי המשפט להכינם עבורה. בעקבות זאת, שילמה עותרת 2 את האגרה.
4. ביום 3.2.10 התקבל אצל עותרת 2 מכתב מיום 31.1.10 מאת עו"ד לייזר, יועץ למשיב 1. על פי האמור במכתב זה, מספר התיקים המוקצים לשופט זה או אחר אינו מהווה מדד לעומס. הצגת נתונים שתשקף מדד אמיתי לעומס מחייבת פיתוח כלי לסיווג תיקים בהתאם למשקלם, אשר יביא בחשבון מאפיינים שונים של התיק. כלי מעין זה אינו קיים כיום אצל הנהלת בתי המשפט, שכן מחקר שנערך בעבר לצורך פיתוחו לא צלח. אמנם, ישנה כוונה לבצע מחקר משלים לצורך פיתוח כלי כאמור, אך לא ניתן לעשות כן תוך פרק זמן שיאפשר ליתן מענה לבקשת המידע של עותרת 2. אשר למידע שעניינו אורך חיי התיקים, צוין כי "הפקת נתונים אלה מחייבת נקיטה בפעולה של ניתוח בסיס המידע שבמערכת, המתבצעת על ידי גורמי חוץ וכרוכה בעלויות רבות". לבסוף, הופנתה עותרת 2 לדו"ח חופש המידע ולדו"ח החצי שנתי של הנהלת בתי המשפט. מדובר בדו"חות פומביים, הכוללים, בין היתר, מידע כמותי לגבי תיקים תלויים ועומדים, תיקים שנסגרו ותיקים שנפתחו בכל אחד מבתי המשפט בארץ. בכלל זה כוללים הדו"חות נתונים אודות אורך חיי תיק בממוצע. עם זאת, אין חולק כי הדו"חות אינם כוללים את המידע המבוקש בעתירה.
5. ביום 7.2.10 פנו העותרים למשיב 1, באמצעות בא כוחם, בניסיון נוסף לקבל את המידע האמור. לאחר שגם פנייה זו סורבה, הגישו העותרים את העתירה שלפניי.
העתירה
6. בעתירתם טענו העותרים כי נקודת המוצא היא כי המידע המצוי בידי הרשות צריך להיות גלוי לציבור, שכן הרשות הציבורית מחזיקה במידע כנאמן עבור הציבור ומטעמו. חוק חופש המידע מבטא את העיקרון האמור ונועד, בין היתר, לאפשר לאזרח להתבונן בנעשה בתוככי רשויות הציבור ולבקרן. דברים אלה חלים גם על הרשות השופטת, שאינה מהווה חריג לעניין זה.
7. אשר לעניינם שלהם במידע, הרי שזה נובע, בין היתר, מהיותם עיתון ועיתונאית העוסקים, בין השאר, בפרסום מידע על פעילותם של רשויות הציבור, ומבקשים לעשות שימוש במידע לצורך פרסום כתבת תחקיר. לפיכך, אי העברת המידע המבוקש לידיהם אינה רק מנוגדת להוראות חוק חופש המידע, אלא גם מהווה פגיעה בחופש העיסוק שלהם, ביכולתם לממש את זכותם לחופש הביטוי העיתונאי וביכולתו של הציבור ללמוד, באמצעותם, עובדות הנוגעות להתנהלות הרשות השופטת.
8. העותרים טענו כי החלטת המשיבים שלא להעביר לידיהם את המידע המבוקש נגועה, בראש ובראשונה, בפגמים פרוצדוראליים. משיב 2, הממונה על חופש המידע בהנהלת בתי המשפט, החליט בתחילה, בהתאם לסמכותו על פי דין, למסור לידיהם את המידע. החלטה זו שונתה לאחר מכן על ידי גורם אחר, שאינו זה המוסמך להחליט בעניין, בלא שניתן כל הסבר לשינוי.
9. בנוסף, לטענת העותרים, המשיבים לא הציגו כל טעם מהותי שיש בו כדי להצדיק הימנעות מגילוי המידע. אשר למידע שעניינו כמות התיקים המתנהלים לפני כל שופט, לדברי העותרים, הם לא ביקשו כי המידע יעובד או כי יתבצע מחקר נוסף, אלא כי יועבר לידיהם כפי שהוא מצוי בידי הרשות. משלא הכחישו המשיבים כי המידע אכן מצוי בידיהם, אין בעובדה כי לדעת גורם זה או אחר בהנהלת בתי המשפט, מידע זה אינו משקף מדד אמיתי לעומס, כדי להוות סיבה חוקית לאי גילוי המידע. אשר למידע שעניינו משך הזמן שבו תלוי ועומד כל אחד מהתיקים, הרי שטענה לפיה אין מקום לגילוי מידע בשל עלות הפקה גבוהה אפשר שתתקבל רק מקום בו משכנעת הרשות כי מדובר בהשקעה בלתי סבירה באופן מפליג. זאת, בעוד שבמקרה הנוכחי, טענת הרשות לפיה מדובר במידע שעלות הפקתו גבוהה נטענה באופן סתמי וללא כל פירוט. כמו כן, הטענה הועלתה לאחר שהממונה על חופש המידע כבר קבע כי מדובר במידע שניתן למוסרו כנגד תשלום אגרה. בנוסף, על פני הדברים, ובניגוד לטענת המשיבים, מדובר במידע הזמין "בלחיצת כפתור", שעלות הפקתו אינה גבוהה.
כתב התשובה
10. בכתב התשובה ערכו המשיבים אבחנה בין תיקים המתנהלים בבית המשפט העליון לבין תיקים המתנהלים בבתי המשפט המחוזיים.
11. אשר לתיקים המתנהלים בבית המשפט העליון, טענו המשיבים כי אין מקום להעברת המידע המבוקש לעותרים, בציינם כי: "שיטת הטיפול שם אינה כוללת סיווג התיקים לפני שופט מסוים או הרכב מסוים... נקבעים לתיקים שם מועדי דיונים ו/או ניתנות החלטות לגביהם, כך שבסופו של דבר השופט או ההרכב המטפל בתיק הוא השופט שישב בדין באותו יום".
12. אשר למידע הנוגע לשופטי בתי המשפט המחוזיים, הרי שגם אותו אין מקום להעביר לידי העותרים, שכן הדבר יצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה ועלול לשבש את תפקוד הרשות.
13. לשיטת המשיבים, המידע הנוגע לכמות התיקים התלויים ועומדים לפני כל שופט, אינו מהווה אינדיקציה כלשהי באשר לעומס המוטל על כל שופט. זאת, הואיל ובהעדר נתון שעניינו משקל התיקים, אין כל משמעות לנתון בדבר מספרם. נתונים הנוגעים למשקל התיקים אינם בנמצא, שכן לצורך זה נדרשת עריכת מחקר משלים למחקר שנערך בעבר בעניין זה. עריכת המחקר המשלים מצדה דורשת הקצאת משאבים בלתי סבירה. לכן, אין מקום להעברת המידע האמור לעותרים.
14. כמו כן, לשיטת המשיבים, בנסיבות האמורות, מסירת המידע האמור לעותרים עלולה "לשבש את תפקודה התקין של הרשות ויכולתה לבצע את תפקידיה, כאמור בסעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע", ולכן, מדובר במידע שהם רשאים, על פי החוק, שלא להעביר לידי העותרים. לטענת המשיבים, מסירת הנתונים אודות מלאי התיקים של כל שופט, תוך חשיפת זהות השופט והתייחסות למשך זמן ניהול ההליכים בכל תיק ותיק, תביא להצגת תמונה מעוותת של חלוקת העומסים בין בתי המשפט לבין עצמם ובין השופטים לבין עצמם. זאת, הואיל ופרסום הנתונים ללא התייחסות למשקל התיקים ולתשומות הדרושות לצורך ניהול כל אחד מסוגי התיקים הקיימים, עלולה ליצור רושם מוטעה באשר למידת העומס המוטל על בית משפט או שופט מסוים ובאשר למידת יעילותם. כמו כן, הנתונים הנ"ל לא ישקפו מצב נפוץ של העברת תיק משופט אחד לאחר, דבר שעלול להטיל דופי בשופט שרק לאחרונה הועבר לטיפולו תיק מסוים שטופל קודם לכן על ידי שופט אחר. לא זו אף זו, פרסום הנתונים הנ"ל עלול לגרום לכך שהמערכת תימנע מלהקצות תיקים לשופטים בסמוך לאחר פתיחתם, דבר שעלול לפגוע בתפקודה. עוד נטען, כי הפרסום עלול לפגוע במאמצי מערכת המשפט להתייעל ולהשתפר. בנוסף, נאמר כי קיים חשש שהצגת תמונה לא מדויקת בדבר יעילות השופטים והעומס המוטל עליהם, תסיט את תשומת הלב אל השופטים, על חשבון הפרמטר האמיתי אליו יש ליתן את הדעת, הניהול האיכותי של ההליך השיפוטי. לבסוף, נטען כי פרסום המידע עלול לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט ולהביא לריבוי תלונות ובקשות לפסילת שופטים.
15. אשר למידע הנוגע למשך הזמן שחלף ממועד פתיחת התיק, טענו המשיבים כי מידע זה "אינו בר השגה והפקתו תדרוש הקצאת משאבים בלתי סבירה". המשיבים הוסיפו, כי על מנת להפיק את המידע יהיה עליהם להפיק רשימה הכוללת את מספרי התיקים, המשקפים את שנת פתיחת ההליך. רשימה מעין זו יהיה צורך להפיק הן באמצעות המערכת הממוחשבת הישנה של בתי המשפט והן באמצעות מערכת "נט המשפט" המשמשת כיום את בתי המשפט. בכך, לדברי המשיבים, כרוך "קושי מובנה". יתרה מכך, ברשימות המופקות במערכת החדשה אין הפרדה בין מספר התיק לבין שמות הצדדים. משכך, לא ניתן להפיק רשימה הכוללת את מספרי התיקים בלבד ואילו רשימה שתכלול גם את שמות הצדדים אינה אפשרית לפרסום לפי סעיפים 9(א)(3) ו- 9(א)(4) לחוק חופש המידע, שכן היא כוללת גם תיקים חסויים, שלגביהם חל איסור על פרסום שמות הצדדים. כמו כן, בדיקה פרטנית של רשימת התיקים על מנת לנפות ממנה את התיקים החסויים כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה (מספר חודשי עבודה), ובנסיבות אלה, בהתאם לסעיף 8(1) לחוק חופש המידע, אין חובה להיעתר לבקשת המידע.
16. אשר לטענה בדבר הפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בהחלטה, טענו המשיבים כי כאשר הסכים משיב 2 למסור את המידע לידי העותרים לא הייתה כוונתו למסירת מידע כמותי לגבי התיקים שבהם מטפל שופט זה או אחר תוך חשיפת זהותם של השופטים. עוד צוין כי המשך הטיפול בבקשת העותרים לא נעשה על ידי משיב 2, שכן נבצר ממנו, מסיבות אישיות, לעשות כן.