עו"ד ינון נ' עמר ואח'

פסק דין

השאלות העומדות לדיון הן:

האם על הנתבעים לשלם לתובע את הסך 65,000 ₪ בגין אי פינוי במועד של דירה אותה מכרו לתובע? אם כן;

האם על הצד השלישי לפצות או לשפות את הנתבעים בגין תשלום הפיצוי לתובע?

כללי:

יחסי השכירות בין הנתבעים לבין הצד השלישי:

בשנת 1998 היו הנתבעים, אברהם ודליה עמר, הבעלים של דירה בת 2 חדרים ברחוב עמינדב 7/1 ברמת-גן, הרשומה בספרי המקרקעין כגוש 6145 חלקה 673/1 (להלן-"הדירה").

בשנת 1998 השכירו הנתבעים את הדירה לצד השלישי, גב' לריסה סקריפון. הצדדים לא הגישו לבית המשפט את החוזה שנחתם ביניהם בשנת 1998.

ביום 31.7.2002 חתמו הנתבעים והצד השלישי על חוזה שכירות בלתי מוגן, לפיו השכירו הנתבעים את הדירה לצד השלישי מיום 31.7.03 ועד ליום 1.8.03 (להלן-"חוזה השכירות"). לטענת הנתבעים חוזה זה הוארך ע"י הצדדים ע"י שינוי המועדים בחוזה השכירות, כאשר תקופת השכירות האחרונה הנקובה בחוזה הייתה מיום 31.7.05 ועד ליום 1.8.06. לטענת הצד השלישי חוזה לא הוארך בכתב מעבר ליום 1.8.03, והצד השלישי המשיכה להתגורר בדירה מכוח התנהגות הצדדים. בכל אופן מוסכם על הנתבעים והצד השלישי כי החל מיום 1.8.06 אין חוזה שכירות בכתב בין הצדדים.

בסעיף 21 לחוזה השכירות הסכימו הנתבעים והצד השלישי כדלקמן:

"השוכר מצהיר שידוע לו כי המשכיר מתכוון למכור את המושכר בתקופת השכירות. במידה והשוכר יידרש על ידי המשכיר לפנות את המושכר לפני תום תקופת השכירות הנזכרת בסעיף 22 להלן, תינתן לשוכר התראה של חודשיים ע"מ לפנות את המושכר. השוכר מתחייב לפנות את המושכר על פי הוראות המשכיר במועד שיקבע המשכיר בלבד. (הוראת המשכיר תעשה בכתב בלבד)."

בסעיף 22 לחוזה השכירות הסכימו הצדדים כדלקמן:

"במידה והשוכר יידרש לפנות את המושכר לפני תום 9 חודשי שכירות על פי הנזכר בסעיף 21 לעיל, מתחייב המשכיר לאפשר לשוכר להשתמש במושכר במשך חודשיים למטרת מגורים בלבד ללא תמורה, ובלבד שהשוכר ישלם את כל המיסים והתשלומים החלים על השוכר על פי חוזה זה, וזה יהיה הפיצוי היחידי עבור השוכר. השוכר מוותר מראש על כל טענה ו/או תביעה ו/או פיצוי עבור נזק כלשהו שעשוי להיגרם לשוכר עקב הפינוי המוקדם."

עסקת המכר:

ביום 7.3.08 נחתם זכרון דברים בין התובע לבין הנתבעים, לפיו מוכרים הנתבעים את הדירה לתובע בתמורה לסך 500,000 ₪. מועד הפינוי המוסכם היה בתוך 14 יום מיום החתימה על זכרון הדברים כנגד תשלום מלוא התמורה. לאחר החתימה על זכרון הדברים הלכו התובע, הנתבעים והמתווך אל הצד השלישי, הודיעו לה על מכירת הדירה לתובע ובקשו ממנה לפנות את הדירה. בסופו של יום סיכמו כולם כי הצד השלישי תפנה את הדירה חודשיים לאחר מכן. הצד השלישי שאלה את התובע האם תוכל לשכור ממנו את הדירה, וכשהתובע דרש ממנה דמי שכירות גבוהים יותר מאלו שהיא שילמה לנתבעים, לא הסכימה לשלמם ולהמשיך לשכור את הדירה.

ביום 17.3.08 (בחוזה נרשם בטעות 17.3.07) נחתם חוזה מכר בין התובע לבין הנתבעים. בסעיף 5.1 לחוזה המכר הסכימו הצדדים כדלקמן:

"החזקה בדירה תימסר לידי הקונה עד ליום 1.4.2008 ובתנאי ששולמה מלוא התמורה, כשהדירה פנויה מכל אדם ובמצבה כפי שהיא כיום, למעט בלאי סביר.

מוסכם בזאת, כי איחור במסירת הדירה אשר יעלה על 7 ימים, יחייב את המוכר בפיצוי של 150 ₪ לכל יום איחור מן היום השמיני ואילך."

מאחר והתובע והנתבעים לקחו בחשבון את תקופת החודשיים לפינוי הדירה שסוכמה עם הצד השלישי, קבעו בסעיף 8.1 לחוזה המכר כדלקמן:

"למרות האמור בהסכם זה, למוכר תהיה הזכות לדחות את מסירת החזקה עד ליום 1.6.08, ללא שהדבר יהווה הפרת הסכם זה; המוכר יתן התראה של 7 ימים לקונה בטרם פינוי הדירה, והוקנה יהיה מחוייב לשלם את יתרת התמורה במועד הפינוי."