.1 המבקשים הגישו לבית המשפט תובענה נגד המשיבה, ובקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "
הבקשה"). בתובענה ובבקשה טוענים המבקשים, כי המשיבה הפרה את סעיף 17(ב)(3) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: "
החוק" או "
חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות"), כאשר גבתה מחברי הקבוצה סכומי עמלות גבוהים מאלו שהיה עליה לגבות על פי דין, בלא שקבלה את הסכמת הלקוח לקבלת החזר העמלות על ידיה, ולשיעורו של ההחזר.
הגב' שירה פירט ז"ל (להלן: "
המנוחה"), חתמה ביום 18.4.05 על הסכם ייעוץ וניהול תיק השקעות עם המשיבה (להלן: "
ההסכם"). המבקשים הם בן זוגה ובנותיה של המנוחה.
טענות המבקשים
2. המבקשים טוענים, כי לקוח המתקשר בהסכם עם חברה לניהול תיקי השקעות, משלם עבור הטיפול שני סוגי תשלומים. האחד, דמי ניהול, המשולמים למנהל ההשקעות. השני, עמלת ביצוע פעולות, המשולמת לחבר הבורסה אצלו מתנהל החשבון (לרוב בנקים). עמלת ביצוע הפעולות משתנה מלקוח ללקוח, בהתאם להיקף תיק ההשקעות שהוא מנהל. ככל שהתיק המתנהל והיקף הפעולות המבוצעות בו גדולים יותר, כך עמלת ביצוע הפעולות המשולמת לחבר הבורסה נמוכה יותר.
המבקשים טוענים, שמכיוון שככלל, מנהלי ההשקעות מנהלים בשוק ההון תיקים בעלי היקף גדול, הם מחויבים לשלם עמלת ביצוע פעולות בשיעור הנמוך ביותר.
3. לטענת המבקשים, ישנו חשש כי מנהלי ההשקעות לא יציגו ללקוחות את יכולתם לקבל עמלת ביצוע פעולות נמוכה, וזאת - כדי לקבל בעצמם מחבר הבורסה את ההפרש בין עמלת הביצוע הגבוהה שאמור לשלם לקוח רגיל, לבין עמלת הביצוע הנמוכה שמשלם מנהל ההשקעות בפועל. הפרש זה המוחזר על ידי חבר הבורסה למנהל ההשקעות מכונה "החזר עמלות".
כך, טוענים המבקשים, נוהגת המשיבה. היא מציגה בפני לקוחותיה מצג לפיו דמי הניהול שהיא גובה מהם נמוכים לעומת חברות ניהול תיקים מתחרות, אולם היא גובה שיעור גבוה יחסית של עמלות ביצוע, ומשלשלת לכיסה את החזרי העמלות המשולמים לה מחבר הבורסה. באופן זה, מקבלת המשיבה למעשה דמי ניהול ריאליים גבוהים בהרבה מכפי שהיא מציגה ללקוחות, ולעיתים אף גבוהים מאלו שמציעים מתחריה.
4. סעיף 17(ב)(3) לחוק קובע כי מנהל השקעות רשאי לקבל החזר של עמלת קניה או מכירה, רק אם הלקוח בעבורו בוצעה העסקה הסכים מראש ובכתב לקבלת ההחזר ולשיעורו. המבקשים טוענים, כי ההסכם עליו חתמה המנוחה עם המשיבה איננו קובע את שיעורן של העמלות שהוחזרו למשיבה על ידי חבר הבורסה. אומנם ההסכם נחתם קודם לתיקון החוק מיום 10.2.06, תיקון מכוחו נוספה הדרישה האמורה בסעיף 17(ב)(3) לחוק. אולם לטענת המבקשים, ההסכם לא תוקן בהתאם לאחר כניסת התיקון לתוקף.
המבקשים מדגישים, כי הם דורשים להחיל את החוק רק מיום כניסתו לתוקף, ולא רטרואקטיבית.
טענות המשיבה
5. המשיבה טוענת, כי עצם החזרת העמלות מחבר הבורסה למשיבה, כמו גם שיעור ההחזר, הוסכמו באופן חוקי ומלא עם כל אחד מלקוחות המשיבה במסגרת ההסכם שנחתם עימו. כך, כלל גם ההסכם שנחתם עם המנוחה סעיף לפיו המשיבה זכאית
לכל או חלק מהעמלות אשר יוחזרו לה על ידי חבר הבורסה.
המשיבה טוענת עוד, כי ההסכם עם המנוחה הינו חוקי, גם לאחר תיקון החוק, שכן תיקון החוק לא נועד לחול על הסכמים קיימים ולהביא לשינויים בדיעבד.
לטענת המשיבה, כל עוד ניתנה הסכמת הלקוח להעברת החזר העמלות ליועץ ההשקעות, הסכמה זו היא היא מותרת ואף רצויה, שכן כל המעורבים יוצאים מכך נשכרים - הלקוח נהנה מתשלום עמלות נמוכות, חבר הבורסה זוכה ללקוחות רבים המופנים אליו על ידי מנהל ההשקעות, ומנהל ההשקעות זוכה להחזר עמלות.
6. המשיבה טוענת עוד, כי לולא פנתה המנוחה לחבר הבורסה באמצעות המשיבה, סביר להניח כי לא היתה מקבלת את אותן הטבות שקיבלה, והיה עליה לשלם סכום גבוה יותר באופן משמעותי בעד שירותי חבר הבורסה. לפיכך, התקשרות המנוחה עם המשיבה הניבה לה חסכון ניכר בעמלות.
עוד טענה המשיבה כי המבקש 1, שהיה בן זוגה של המנוחה, לא היה צד להסכם עם המשיבה, לא הובאה כל ראיה לכך שנהנה מפירות חשבונה של המנוחה, כנטען על ידיו, ולכן אין לו יריבות מול המשיבה או עילת תביעה.
דיון
7. השאלה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם סעיף 12 להסכם בין המנוחה למשיבה, לפיו המנוחה מסכימה להחזר "כל או חלק" מהעמלות המוחזרות מחבר הבורסה למנהל ההשקעות, עומד בדרישות סעיף 17(ב)(3) לחוק. התשובה לשאלה זו תיגזר מפרשנות הסעיף, על פי לשונו ותכליתו. כן יש לבחון את שאלת תחולת הסעיף על ההסכם שהצדדים לו התקשרו בו לפני שהסעיף נכנס לתוקף.
עניינים אלה ייבחנו להלן.
תחולת התיקון בסעיף 17(ב)(3) לחוק על הסכמים שקדמו למועד תחולתו