בקשה לצו מניעה זמני ותביעה כספית, שעניינן הפרת זכויות יוצרים, בציור עשר המכות של הצייר יעקב וכסלר, בהגדה לפסח.
על פי הנטען, העתיקו הנתבעים את הציורים ופרסמו אותם לאורך שנים בדפוס ובאינטרנט, כאשר הם גורפים את הרווחים לכיסם, ללא ידיעתם או הסכמתם של הצייר וכסלר המנוח ובני משפחתו.
בתביעה מתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע ולחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי כספי בסך 1,800,000 ש"ח.
הימים ימי ערב פסח, ולכן הוקדם הדיון בתביעה והיא נשמעה יחד עם הבקשה לצו מניעה זמני, במטרה לייעל את הדיון ולהכריע בסכסוך עוד לפני חג עצמו.
העובדות
יעקב וכסלר (להלן:
"וכסלר") היה מחשובי אמני ישראל, במחצית השנייה של המאה ה- 20, חבר בקבוצת "אופקיהם חדשים" ומנהל מכון אבני לציור עד שנת 1982, כמפורט בחוות דעתו של פרופ' אברהם רונן, פרופ' אמריטוס לתולדות האמנות באוניברסיטת ת"א (נספח ד' לתביעה).
בשנת 1954 צייר ועיצב וכסלר הגדה לפסח, בסגנון פיגורטיבי מיוחד שאפיין את ציוריו (להלן:
"הגדת וכסלר"). ההגדה נדפסה לראשונה בשנת 1954 ופורסמה בשלוש מהדורות נוספות, האחרונה בשנת 1963.
וכסלר היה צייר בעל "כתב יד" מובהק ואינדיבידואלי, שניתן לזיהוי בקלות. יצירותיו של וכסלר, לצד יצירותיהם של אמנים חשובים אחרים, שפעלו בישראל בשנות ה- 50, הגדירו של סגנונה של התקופה באותה עת (כמפורט בחוו"ד גב' אפרת נתן, אמנית אוצרת התערוכות, נספח ה' לתביעה).
המהדיר של המהדורה השניה עד הרביעית של הגדת וכסלר, היה ד"ר חיים גמזו, שכתב בנספח להגדה
"וכסלר הוא אחד האמנים המוכשרים ביותר שבקרב דור הציירים השני בישראל... צבעיו מזדהרים בגווני פסיפס משובץ כדבעי ומקרינים מעין אור פנימי המצוי באילומינציות ישנות. עם כל זה יש ביצירתו האמנותית הדים נאמנים לצלילי גוניו של הציור המודרני...".
וכסלר שקד על ציור ועיצוב ההגדה במשך כחצי שנה. ברשות המשפחה נשמרו מספר סקיצות שנערכו על ידו, המלמדות על התפיסה הטוטאלית של עיצוב ההגדה ועל העובדה, שהאמן עצמו היה אחראי לכל פרט ופרט בהגדה (כאמור בסעיף 6 לתצהירו של הבן, איתמר וכסלר).
לאחרונה הסתבר לבני המשפחה, כי החל בשנת 1988, הדפיסה הנתבעת 2 ושיווקה הגדות לפסח, הכוללות את ציורי עשר מכות מצרים של וכסלר, שהועתקו על ידי הנתבע 1.
מדובר בציור הבנוי מ- 10 משבצות, שכל אחת מהן מייצגת את אחת המכות (להלן:
"הציורים המפרים").
התובעת - אלמנתו של הצייר וכסלר ויורשתו היחידה - טוענת, כי הנתבעים עשו שימוש בציורי המכות של וכסלר והעתיקו אותם באופן מבזה ומסלף, מבלי שקיבלו את אישורו של הצייר או את אישורה. הנתבעים פרסמו מספר רב של מהדורות וגרסאות של הגדות עם הציורים המפרים, והמשיכו לעשות כן, גם לאחר שב"כ התובעת פנו אליהם במכתב התראה ביום 12.2.10 וביקשו מהם לחדול ממעשיהם (נספח ג' לתביעה).
הנתבע 1 (להלן:
"עמית") העיד, כי הוא צייר/ מאייר ובמהלך השנים עיצב וצייר מאות קטלוגים, עלונים וכרזות ללקוחות רבים. בשנות ה- 80 התבקש ע"י חברת אמגיל בע"מ, להכין סט של ציורים בצבעי מים שישולבו בהגדה לפסח, וקיבל תמורת עמלו סך של כ- 2,000 שקלים.
עמית אינו מכחיש בתצהירו, כי צייר את האיור של עשרת המכות, לאחר שראה את ציוריו של וכסלר. לדבריו, לא העתיק את הציורים, אלא קיבל מהם השראה ואף הוסיף אלמנטים רבים, כפי שמותר ואף מקובל לעשות באמנות המודרנית, וכפי שוכסלר עצמו הושפע מציירים קוביסטיים וקיבל לא מעט השראה מהם.
הנתבעים 2-4 (להלן:
"א.ג.נ") מאשרים, כי פנו בשנת 1988 לעמית והזמינו ממנו ציורים, עבור ההגדה שעמדו לשווק. עמית מסר כ- 70 ציורים, ביניהם ציור עשר המכות, וקיבל תשלום עבורם.
מר גיל שילה אישר בתצהירו, כי א.ג.נ הפיצו סוגים שונים של הגדות, הכוללים את הציורים המפרים, במשך 22 שנים. כל אותה עת, לא נשמעה טענה כי מדובר בציור מועתק או בהפרת זכויות היוצרים של וכסלר בציורים. לדבריו, התובעת פנתה לראשונה לא.ג.נ ביום 12.2.10, אך לאחר שעמית טען, כי הציורים הם שלו וכל דימיון בין היצירות מקורו בשיטת הציור שהיתה נקוטה גם על ידו, ולכל היותר קיבל השראה מציורו של וכסלר, לא נענו הנתבעים לדרישותיה של התובעת, והמשיכו להפיץ ולמכור את ההגדות.
בעל זכויות היוצרים בהגדת וכסלר
זמן ומלל רב השקיעו ב"כ הצדדים לדיון בשאלה - למי זכויות היוצרים בהגדת וכסלר.