פסק-דין בתיק ת"ק 19110-06-10

תביעה להשבת דמי שכירות עודפים אשר לטענת התובעים שילמו לנתבעים.

העובדות:

1.         ביום 7/8/07 נחתם בין התובעים כשוכרים לבין הנתבעים כמשכירים, הסכם שכירות לדירת הנתבעים . תקופת ההסכם נקבעה לשנה וכן, הוקנתה לתובעים, במסגרת סעיף 5(ג) להסכם, הזכות לשכור את הדירה לשנה נוספת ("תקופת האופציה"). דמי השכירות הקבועים בהסכם עמדו על סך של 850$ לחודש.

2.         אין עוררין כי במסגרת ההסכם, בסעיף 5(ג) לו הדן בתקופת האופציה,  נקבע מפורשות כי דמי השכירות בתקופת האופציה יעמדו על סך של 850$ כערכם בש"ח בהתאם לשער הדולר היציג כפי שיהיה במועד מימוש האופציה.

3.         אין עוררין בנוסף, כי במסגרת סעיף 5(ד) להסכם נקבע כי:" למרות האמור לעיל, במידה ומי מהצדדים יבקש לסיים את חוזה השכירות במהלך שנת האופציה לפני תום שנת האופציה, יהיה רשאי הוא להודיע בכתב לצד השני על כך בהתראה של 60 יום מראש."

4.         אין עוררין כי 60 יום לפני תום תקופת השכירות הראשונה, ואף קודם לכן, פנו התובעים אל הנתבעים בכתב בבקשה לממש את זכות האופציה אשר ניתנה להם במסגרת ההסכם.

5.         אין עוררין כי במעמד זה, דרשו הנתבעים סכום הגבוה יותר מהסכום הקבוע בסעיף 5(ג) להסכם. שכן, במועד מימוש האופציה עמד שער הדולר על שער יציג של כ3.59 ש"ח ל- 1 דולר ומשכך, דמי השכירות בערכם השקלי עמדו על סך של 2,975 ש"ח, בעוד שהנתבעים דרשו דמי שכירות, לתקופת האופציה , בסך של 3,650 ש"ח.

6.         אין עוררין כי לאחר דין ודברים בין הצדדים, נחתם בין הצדדים ביום 17/7/09 נספח להסכם במסגרתו נקבע כי התובעים מימשו את זכות האופציה המוקנית להם בהסכם . במסגרת נספח זה, נקבעו דמי השכירות לתקופת האופציה על סך של 3,600 ש"ח ובהתאמה הועברו על ידי התובעים שיקים בגין השכירות.

7.         אין עוררין כי התובעים ניצלו את הזכות המוקנית להם בסעיף 5(ד) להסכם ועזבו את הדירה טרם סיום תקופת האופציה וזאת, בחלוף עשרה וחצי חודשים ממועד תחילת האופציה.

טענות הצדדים:

8. לטענת התובעים, עת ביקשו לממש את זכות האופציה, דרשו הנתבעים , בחוסר תום לב העלאת שכר הדירה מעבר לסכום הנקוב בסעיף 5(ג) להסכם. לטענתם, עת הלינו על כך ועמדו על קיום ההסכם ככתבו וכלשונו, הודיעו להם הנתבעים כי ככל שיסרבו להעלאת דמי השכירות, יממשו הנתבעים את זכותם לפי סעיף 5(ד) להסכם ויודיעו על רצונם בהפסקת ההסכם בתוך 60 יום. לטענתם, ה"איום" בהפעלת סעיף 5(ד) להסכם, בנסיבות אלו, הינו חסר תום לב - באשר אין בסעיף זה בכדי להקנות לנתבעים "שוט" במקרה בו הם מבקשים להעלות את שכר הדירה וזאת, בניגוד לקבוע מפורשות בסעיף 5(ג) להסכם.  יתרה מכך, לטענתם, שימוש בסעיף כאמור, מרוקן מתוכן את זכות האופציה המוקנית להם במסגרת ההסכם הואיל ולמעשה, באמצעותו, ניתן להפסיק את ההסכם גם טרם מימוש האופציה ולחילופין לעשות בסעיף זה שימוש, כפי שנעשה על ידי התובעים - כאמצעי לחץ על מנת לשנות את תנאי האופציה.

            לטענת התובעים, בנסיבותיהם המיוחדות באותו זמן - סמיכות דירת המגורים המושכרת למקום עבודתם, הריונה של התובעת 2 ,בנית ביתם באותו זמן אליו ביקשו לעבור בתום התקופה והעלויות הנכבדות הכרוכות במעבר דירה - לא היתה להם ברירה מלבד להמשיך לשכור את הדירה ומשכך, בדלית ברירה , חתמו על הנספח להסכם והסכימו להעלאת דמי השכירות כנדרש על ידי הנתבעים . יחד עם זאת, לטענת התובעים, הביעו מחאתם בפני הנתבעים ,לפני החתימה על הנספח כאמור ואף לאחר מכן ופנו אל הנתבעים וניסו לבוא עמם בדין ודברים באשר להפחתת דמי השכירות ואכיפת ההסכם כלשונו.

            בסיכומו של דבר, לטענת התובעים,משהושלמה בנית ביתם, הם פינו את הדירה בתום עשרה וחצי חודשים ולאחר פינוי הדירה פנו בדרישה להשבת הסכום העודף אשר שולם על ידם, דרישה אשר משנדחתה על ידי הנתבעים- הובילה לתביעה בפני. במסגרת התביעה - טוענים התובעים כי התנהלותם של הנתבעים במהלך המשא ומתן לחתימה על הסכם האופציה תוך שהם מאיימים לעשות שימוש בסעיף 5(ד) , הינה חסרת תום לב ומשכך, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בהשבת התשלום העודף אשר שולם על ידם בתקופת הארכת השכירות וכן, לתשלום הוצאות אשר היו כרוכות הן במו"מ בינם לבין הנתבעים והן, בהגשת וניסוח התביעה בפני.

9. לטענת הנתבעים, החתימה על נספח ההסכם למימוש האופציה נעשתה לאחר משא ומתן באשר לסכום השכירות , משא ומתן אשר הבשיל לכדי הסכמה ומשכך, חתמו הצדדים על נספח להסכם . לטענתם, המשא ומתן , כמו גם החתימה על הסכם מימוש האופציה - התנהלו זמן רב לפני תום תקופת השכירות ומשכך, ככל שביקשו התובעים למצוא דיור חלופי, הרי שהיה בידם זמן רב לעשות כן. זאת ועוד, לטענת הנתבעים - סעיף 5(ד) נועד ליתן גם להם מענה והגנה במקרה בו קיימות מחלוקות בינם לבין השוכרים , או במקרה כגון המקרה נשוא התביעה בו- דמי השכירות אינם ריאליים - משכך, לטענתם היתה להם זכות בהתאם להסכם, להודיע לתובעים כי ככל שלא יגיעו להסכמה בדבר דמי השכירות כי אז, יעשו שימוש בסעיף זה על מנת להפסיק את ההסכם בהתראה של 60 יום. לטענתם, מימוש זכותם החוזית אינה התנהלות חסרת תום לב. יתרה מכך, לטענתם- התובעים - במומם הם פוסלים- באשר התנהלותם - דהיינו, חתימה על נספח להסכם,הסכמה לדמי השכירות ומימוש בפועל של השכירות לתקופת הזמן אשר חפצו מחד ומאידך- תביעה לאחר תום מימוש השכירות - היא חסרת תום לב.

לאור האמור, לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות.

דיון ומסקנות:

10. בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובעים וכן, - עדה מטעמם - הגב' מור אברהם והנתבעים . כמו כן, הוצגו בפני בית המשפט הקלטת שיחה בין התובע לבין הנתבעת 1 , מכתב אשר נשלח אל הנתבעים באמצעות הדואר האלקטרוני , כתבי בי-דין על נספחיהם.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות כפי שהונחו בפני, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

11. מבלי שאקבע מסמרות לענין תום הלב בהתנהלות התובעים- אשר הודו כי כבר כשחתמו על הנספח למימוש הסכם האופציה היה בכוונתם לתבוע את הנתבעים ומשכך, אספו חומר ראייתי הכולל הקלטות ותיעוד דרישותיהם בתכתובת (ראה עדותו המפורשת של התובע בעמ' 5 שורות 28-29)- הרי שאינני סבורה כי התנהלותם של הנתבעים , נגועה בתום לב.