בפניי תביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב אשר היה מבוטח אצל הנתבעת.
תמצית העובדות:
1. ביום 24.1.2010 בשעה 20:00 לערך, הגיע התובע ברכב מסוג מזדה לנטיס אשר בבעלותו, מ.ר. 83-716-29 (להלן:
"הרכב"), למינימרקט "זול בו" ברח' יצחק בן צבי בקרית אתא (להלן:
"החנות"), על מנת לאסוף מצרכים אותם הזמין טלפונית טרם הגעתו. התובע יצא מהרכב ונכנס לחנות כדי לקחת את המצרכים ובצאתו משם הבחין כי פלוני נכנס לרכב ונוהג בו, כשהרכב הולך ומתרחק ממנו (להלן:
"הגניבה").
2. התובע פנה לנתבעת, אשר ביטחה את הרכב במסגרת פוליסה שמספרה: 5250452597 (להלן:
"הפוליסה"), בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבעת, במכתב מיום 22.2.2010 (נספח ו' לכתב התביעה, להלן:
"מכתב הדחיה"), בו ציינה כי:
"מבדיקת נסיבות האירוע עולה כי מפתחות הרכב הושארו ליד רכבך, ללא השגחה כלשהיא וללא קשר עין, ועקב כך נגנב הרכב בזמן קצר וללא צורך בהקלדת קוד הפעולה".
3. אין מחלוקת בדבר עצם התרחשות אירוע הגניבה, ברם הצדדים חלוקים באשר לחבות הנתבעת בגין הגניבה.
טענות הצדדים:
4. לגרסת התובע, שעה שהגיע לחנות, החנה את הרכב מול הכניסה לחנות, יצא מהרכב ונעל אותו באמצעות שלט רחוק אשר דרך את מערכת האזעקה המותקנת ברכב ולאחר מכן נכנס לאסוף את המצרכים. על מנת לאסוף את השקיות ולשלם, הניח התובע את מפתחות הרכב על מקרר הגלידות הסמוך. אז אירעה הגניבה. התובע הבחין כי אלמוני ברכב, הניע אותו והחל בנסיעה. התובע רץ לכיוון הרכב והספיק לראות את פני הגנב, אולם זה נמלט מהמקום.
התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לו את ערכו המלא של הרכב לפי מחירון לוי יצחק, נכון לחודש 1/2010 בסך של 35,000 ש"ח, ובנוסף תשלום עבור חפצים אישיים שהיו ברכב והוצאות מימון, בסך כולל של 5,000 ש"ח.
5. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי מפתחות הרכב הושארו ללא השגחה, בסמוך לכלי הרכב, בכניסה לחנות (ס' 9.2. לכתב ההגנה), וכי כאשר התובע עוזב את הרכב לא מאוייש, תוך איבוד קשר עין עם מפתחות הרכב (ס' 9.3 לכתב ההגנה), התובע אינו נוקט באמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק. משכך, לשיטתה, אינה חבה בתשלום תגמולי ביטוח. זאת, אף מכוח סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "
חוק חוזה הביטוח").
לחילופין, טוענת הנתבעת, כי התנהגותו של התובע מהווה אשם תורם בשיעור של 100% באי מניעת הגניבה, ועל כן אין עליה לשאת בנזקי הגניבה.
באשר לשיעור הנזק טוענת הנתבעת כי יש להפחית מערך הרכב בגין בעלות קודמת על ידי חברה ממשלתית ובגין תאונות קודמות שהובילו לירידת ערך. הנתבעת הגישה חוו"ד שמאי.
דיון והכרעה:
6. התובע נחקר בחקירה נגדית וכך גם השמאי מטעם הנתבעת. הנתבעת ויתרה על עדותו של החוקר מטעמה ועל דו"ח החקירה אשר ערך עבורה.
7. בעדותו תיאר התובע את מהלך האירועים בערב הגניבה כדלקמן (עמ' 2, שורות 20-21):
"נעלתי את הסוויץ, הוצאתי את המפתח, נעלתי את הרכב באמצעות דריכת האזעקה בלחיצה על הכפתור בשלט".
באשר למיקום הרכב, התובע העיד כי החנה את הרכב על המדרכה הבנויה מאבנים משתלבות, בסמוך לחנות (עמ' 2, ש' 3 ואילך), כאשר המרחק בין הרכב לבין מקרר הגלידות עליו הניח את מפתחות הרכב לטענתו, הנו כ- 2 מטרים (עמ' 1, ש' 19).
לטענת התובע, מקרר הגלידות עליו הניח את המפתחות, אינו זה המופיע בתמונה של הכניסה לחנות (סומנה "נ/1"), כי אם אחד אחר המצוי יותר פנימה בתוך החנות ואינו נראה בתמונה הנ"ל (עמ' 2, ש' 5). המקרר אליו התייחס התובע אמור להימצא מול הקופה, שאף היא מצויה לדבריו בסמוך ליציאה מהחנות.
כאשר נשאל כיצד לדעתו הגנב פתח את הרכב, השיב התובע כי הגנב יכול היה לעשות זאת רק באמצעות האזעקה, כי המפתח נגנב, וכי לא שמע את האזעקה מופעלת לפתיחת הרכב, אלא רק כאשר פנה לצאת הבחין בגניבה.