השופט נ' הנדל:
1. מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 8256/06 (מפי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ), אשר דחה את תביעת המערערים בגין רשלנות רפואית וחייבם בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח. בקליפת אגוז ייאמר כי עסקינן בתביעה שעניינה טענה בדבר הולדתה בעוולה של מערערת 1 (להלן 'המערערת'), כשהיא סובלת ממום בידה השמאלית: חסר של שלוש אצבעות ואצבע נוספת שאיננה תקינה. המערערים מבקשים לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, לקבוע שהמשיבים אחראים לנזקיהם ולחייב את המשיבים בהוצאות הדיון בשתי הערכאות. מהעבר האחר, מאמצים המשיבים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשים מבית משפט זה לחייב את המערערים בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.
רקע עובדתי
2. מערערת 2 (להלן 'האם' או 'הנבדקת') ילדה את בתה, המערערת, ואת אחיה התאום הבריא ביום 6.3.1997. במהלך ההיריון הייתה האם נתונה במעקב הריון סדיר בבית החולים "הדסה הר הצופים". במסגרת המעקב ביצעה האם מספר רב של בדיקות אולטרה-סאונד, הראשונה שבהן בתאריך 5.10.96. ביום 10.11.96, בהיותה בשבוע ה-21 להריונה, בחרה האם לעבור באופן פרטי אצל משיב 2 (להלן 'המשיב') בדיקת אולטרה סאונד מורחבת לסקירת מערכות העוברים. טרם הבדיקה חתמה האם על טופס הסכמה (להלן 'הצהרת הנבדקת'). הגם שדו"ח הסקירה (ת/2) ציין דבר קיומם של שני עוברים, פירט הדו"ח אך את המערכות שנצפו בעובר מס' 1, המזוהה כמערערת לפי קביעת בית המשפט המחוזי. ממצאי הבדיקה, שהועלו על הכתב, כללו התייחסות למספר מערכות. באשר למערכת השלד של המערערת נכתב: "גפיים: 12 עצמות ארוכות, כפות ידיים, כפות רגליים". בסיומו של דו"ח הסקירה צוין כי אין בבדיקה לשלול כל מום אפשרי וכן ש"בנוסף לכך יש איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל בסקירת הריון שגרתית, כגון: פני העובר, אבחון תפקודי/מבני של לב העובר, וספירת כל האצבעות - אלא אם צוין במפורש אחרת" (ראו ת/2). הבדיקה האמורה, אשר מהלכה תועד בקלטת וידאו שנמסרה להורים, ניצבת בלב הערעור דנא. ראוי לציין כי לאחר סקירת המערכות המורחבת, מושא הדיון, נערכו לאם בדיקות אולטרה-סאונד נוספות, אך לא בוצעה סקירת מערכות נוספת. ביום 6.3.1997, בעודה בשבוע ה-37 להריונה ועל רקע פערי משקל בין שני העוברים, ילדה האם בניתוח קיסרי בן בריא ואת המערערת. המערערת נולדה כשבידה השמאלית חסרות אצבעות 2,3 ו-4. באצבע 5 של אותה היד הייתה שארית של מה שנראה כפרק מאצבע אחרת, אשר הוסרה מאוחר יותר בניתוח.
לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעה על ידי המערערת והוריה נגד פרופסור שמחה יגל, המשיב כאמור אשר ביצע את סקירת המערכות המורחבת באופן פרטי, ונגד ההסתדרות המדיצינית הדסה - היא משיבה 1. בשל קיומו של פער בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים ובפרט נוכח המחלוקת ביחס לזיהוין של שרכות (מעין חוטים חלבוניים של קרומי שק השפיר, העלולים להיכרך סביב חלקי גוף שונים של העובר ולכלוא אותם) במי השפיר, הסכימו הצדדים למינויו של מומחה מטעם בית המשפט - פרופסור זאב וינר. בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעתו של פרופסור וינר, אשר תמכה בעמדת המשיבים. מחוות הדעת של פרופסור וינר עולה כי לא קיימת כל חובה לבצע סקירה של אצבעות העובר - הן במסגרת סקירת מערכות בסיסית והן בסקירת מערכות מורחבת. זאת, בהתבסס על חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 11/93, שעניינו אולטרה-סאונד בהיריון. רק מקום בו קיימים ממצאים חריגים - דוגמת, מצב בו ידוע על קיומו של סיכון גבוה למומים באצבעות או הופעת שרכות במי השפיר - תקום חובה לבדיקתן של אצבעות במסגרת סקירת המערכת או בדיקה מכוונת אחרת. ברם, אליבא דפרופסור וינר, חריגים אלה לא התקיימו במקרנו: לא היה ידוע על מחלות גנטיות או גורמי סיכון העלולים להתריע על הופעת מומים אפשרית באצבעות וגם קלטת הבדיקה מעידה שלא נתגלו שרכות במי השפיר. זאת ועוד, ההחלטה המערכתית שלא לכלול אצבעות בגדר רשימת האיברים המחייבים סקירה נבעה מן הקושי הרב הקיים, לעיתים, לראות בבירור אצבעות כף יד. ואכן, גם בסקירת המערכות מושא הדיון נעור קושי בראייתן של אצבעות כף ידו השמאלית של עובר מס' 1 - המזוהה כאמור כמערערת.
לאחר שסקר את חוות דעתו של פרופסור וינר וכן את יתר הראיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט המחוזי כי במועד הרלוונטי לביצוע הבדיקה הנדונה - כמו גם כיום - לא היו קיימות הוראות מחייבות מטעם משרד הבריאות באשר לביצועה של בדיקת אצבעות במסגרת סקירת מערכות. למסקנתו האמורה הגיע בית המשפט המחוזי, בין היתר, לאחר שביכר את עמדתו של המומחה מטעמו, פרופסור וינר וקבע כממצא עובדתי כי לא נראו שרכות במי השפיר ועל כן הפרקטיקה הרפואית המקובלת במועד ההיריון אינה מחייבת בדיקתן של אצבעות העובר. בהקשר זה, נדחו גם טענות המערערים, לפיהן עריכתה של סקירת מערכות מורחבת "פרטית", בגינה שילמו תשלום נכבד לדבריהם, יצרה אצלם את הציפייה לבדיקה מרבית של כל איברי העובר הניתנים לסקירה באותה העת. ציפייה לגיטימית מצדו של מטופל, אשר תיחשב לבת הגנה, הינה לבדיקה התואמת סטנדרט רפואי מקובל - הוטעם בפסק הדין. קבלת עמדתם של המערערים טומנת בחובה סכנה ליצירת סטנדרטים כפולים לרפואה פרטית ולרפואה ציבורית, שאין להשלים עמה. בדומה, נדחתה טענתם החלופית של המערערים כי חלה על הרופא הבודק החובה להודיעם שהבדיקה אינה כוללת את כל האיברים שניתן היה לבדקם וכי קיימות בדיקות נרחבות יותר. בית המשפט המחוזי קבע כי להורי המערערת נמסרו הסברים בדבר היקפה המוגבל של הבדיקה ככלל וביחס לאי סקירת האצבעות בפרט. עוד נקבע כי "משלא עלה בסקירה ממצא חריג המקים סיכון מיוחד ביחס לאצבעות, לא היה מקום להפנות את התובעת לבדיקות נוספות בכל המתייחס לאצבעות". את ממצאיו אלה עיגן בית המשפט המחוזי גם בהצהרת הנבדקת ובעדות האם בפניו (ראו עמודים 14-15 לפסק הדין). בשולי הדברים, צוין כי המשיב לא היה הרופא המטפל של האם, אלא אך ביצע עבורה סקירת מערכות. ככזה, הודגש, "גם אם חלה על הנתבע החובה ליידע את התובעת כי הבדיקה שהוא עורך מתייחסת רק לחלק מנתוני העובר (אשר פורטו לאחר מכן בדו"ח הבדיקה) וכפופה למגבלות שונות, כפי שאכן עשה, אין זה מחובתו ליידעה על כלל הבדיקות הקיימות בשוק הבדיקות" (וראו עמודים 15-16 לפסק הדין). באשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין אי מסירת המידע לבין הנזק שנגרם למערערת צוין כי זה אינו מתקיים, הואיל וחרף מודעות המערערים למגבלות הבדיקה, לא פנו לייעוץ או לבדיקה נוספת של כלל איברי העובר ואצבעות המערערת בפרט. חשיבות בדיקת האצבעות הייתה אך "פרי חוכמה שלאחר מעשה, לאחר שנתגלה המום, ולא תובנה מזמן אמת". משכך, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערים וחייבם לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
טענות הצדדים
3. המערערים סבורים כי יש להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקבוע קיומה של רשלנות מצד המשיבים. לגישתם, שגה בית משפט קמא משקבע שהמשיבים עמדו בהיקף ההסבר הנדרש מהם במסגרתה של בדיקה פרטית. המשיב לא מצא לנכון לציין באוזניהם כי אין הוא מתעתד לבדוק את אצבעות העובר. בהקשר האמור, הודגש על ידי בא כוחם כי חששו של בית המשפט המחוזי מפני ההבחנה בין בדיקה פרטית לבין בדיקה ציבורית מתבדה הן עובדתית והן נורמטיבית. במישור העובדתי, ההבחנה האמורה אינה יוצרת סטנדרטים כפולים של "בדיקה סבירה" ו"חולה סביר", אלא מבחינה בין "החולה הסביר" ברפואה הפרטית לבין "החולה הסביר" ברפואה הציבורית. להשקפתו, ציפיותיו של המטופל הפרטי מרופאו שונות מאלה של המטופל הציבורי מרופאו. יתרה מכך, הודגש בתגובה לסיכומי המשיבים, "ניסיונו של יגל לגבות סכומים ניכרים ביותר, ולאחר מכן להתכחש למשמעות התשלומים, ולטעון שהבדיקה היא היינו הך, הוא בגדר פעולה בחוסר תום לב. דומה שהגביה עבור הבדיקה, יוצרת השתק של יגל שלא מדובר בבדיקה טובה יותר". במישור הנורמטיבי, הופנה המבט לעבר הלכותיו הפסוקות של בית משפט זה. מכל מקום, הוטעם בפנינו, חובתו של המשיב להסביר למערערים את מגבלות הבדיקה הינה חובה מוחלטת ואינה תלויה בהיותה של הבדיקה פרטית או ציבורית. על פי קו זה, לא היה מקום אף לייחס משמעות כה כבדת משקל להצהרת הנבדקת ולדו"ח הבדיקה. באשר להצהרת הנבדקת, נטען כי עסקינן בחוזה אחיד בעל ניסוח "קלוקל", עליו הוחתמו ההורים מבלי שהוסבר להם דבר. רוחה הכללית של ההצהרה, כוונתה ומטרתה אינם מלמדים על הסכמה מצד הנבדקת ועל עמידה בהיקף ההסבר הנדרש מהמשיב. בדומה, טופס הבדיקה - מטבעו - אינו נקרא "בזמן אמת" והוא מתייחס לסקירת היריון שגרתית ולא לסקירה המורחבת, אותה ביצע המשיב. כמו כן, גורסים המערערים כי חובת ההסבר אינה מוטלת אך על הרופא המטפל, אלא גם על המשיב, אשר ביצע את הבדיקה ומחובתו להסביר "אילו בדיקות הוא מבצע ואילו בדיקות אינו מבצע". זאת, בפרט עת עסקינן בבדיקה פרטית, שהיקפה משתנה מנבדקת לנבדקת בהתאם להחלטת הרופא הבודק. בהקשר האחרון, הוטעם בפנינו כי תנאי המאפשר למבצע הבדיקה, כנותן שירות, לקבוע את היקפה על דעת עצמו מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד נטען כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי - מתקיים קשר סיבתי בין אי היידוע לבין נכותה המשוקללת של המערערת הנאמדת בכ-55%. צוין שלו הייתה האם יודעת שהאצבעות לא נבדקו, הייתה היא מבקשת ביצועה של בדיקה נוספת, הליקוי באצבעות היה מאותר והיא הייתה מבצעת הפלה. המשיב אף העיד כי בהינתן בקשה כגון דא מצד האם, היה עורך ספירת אצבעות בחינם. לאור האמור, טוענים המערערים כי יש לפטור אותם מתשלום ההוצאות ושכר הטרחה שהשית עליהם בית המשפט המחוזי, לקבוע שהמשיבים אחראים לנזקיהם ולהשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שהאחרון יקבע את נזקיהם. בנוסף, מבקשים המערערים לחייב את המשיבים בהוצאות הדיון בשתי הערכאות.
מהעבר האחר, מאמצים המשיבים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הודגש בפנינו כי המשיב ביצע לאם בדיקת סקירת מערכות מורחבת, אשר כללה "הדגשים באיברים רבים ובדיקת איברים, שאין חובה לבדקם במסגרת הבדיקה הבסיסית, לרבות ביצוע אקו-לב, בדיקה יסודית של המוח ובדיקה של העצמות הארוכות". לגישתם, ההבדל המהותי בין רפואה פרטית לבין רפואה ציבורית נעוץ בכך שהמטופל בוחר לעצמו את הרופא המטפל ובמקרנו - את מבצע הבדיקה. בכך, הם טוענים, אין משום יצירת אחריות מוגברת או רמת זהירות גבוהה יותר מהרמה המקובלת בענף הרפואי הרלוונטי. "כל ביצוע הרחבה של בדיקה מעבר לבדיקה המקובלת במסגרת הציבורית היא בונוס, תוספת, שאיננה הופכת אותה כחלק מהחובה של הרופא" - צוין בסיכומי המשיבים. בהיעדר הסכמה מקובלת באשר לשאלה "למה תיחשב בדיקה מורחבת", מקישים המשיבים כי לא ניתן להסיק את התרשלותו של המשיב בכך שלא בדק את אצבעות העוברים בבדיקה שערך. כך או כך, טוענים המשיבים כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי החובה למסירת המידע אינה מוטלת על המכון המבצע או מבצע הבדיקה אלא על הרופא המטפל. המשיבים דוחים את פרשנותם המתוארת לעיל של המערערים להצהרת הנבדקת ולדו"ח הבדיקה. הודגש כי דו"ח הבדיקה כלל התייחסות מפורשת לאי בדיקתן של אצבעות וכן שהוסבר לאם כי הטופס האמור היה רלוונטי עבורה כנבדקת אינדיבידואלית. זאת, בפרט בהתחשב בעובדה שטכנית לא ניתן היה לבצע באותה העת את בדיקת האצבעות - כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא. באשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי, מסתמכים המשיבים על קביעת בית המשפט המחוזי וחולקים על טענת המערערים לפיה היו בוחרים לבצע בדיקות נוספות ואף להפיל את המערערת לו היו יודעים על הבעיה באצבעותיה. המשיבים מבקשים מבית משפט זה לחייב גם בהליך זה את המערערים בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דין.
דיון
4. התיק שבפנינו מעלה שאלות סבוכות רבות, בין היתר באשר לתחומי היקף חובת הזהירות של רופא המבצע בדיקה פרטית מורחבת כלפי מטופלו. הסוגיה הקונקרטית הניצבת בלב ההכרעה הינה האם חלה חובה על המשיבים לבצע ספירת אצבעות במסגרת הסקירה המורחבת שנערכה לאישה בהריון? שאלת הלוויין היא באיזו מידה מוטלת חובה על המשיבים ליידע את האם בדבר מגבלות הסקירה המורחבת? המערערים טוענים שהתשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב בעטיו של אופי הבדיקה האמורה ולחילופין שאף אם חובה כגון דא איננה קמה, הרי שכפועל יוצא מחובת הגילוי היה על המשיב ליידע אותם בעל פה בדבר אי ביצועה של בדיקת האצבעות. מנגד, חוזרים המשיבים על קביעות בית המשפט המחוזי, לפיהן הפרקטיקה הרפואית המקובלת היא שאין חובה לבצע בדיקת אצבעות הן במסגרת סקירת היריון שגרתית והן במסגרת סקירה מורחבת הנעשית באופן פרטי. המשיבים מדגישים כי האם הייתה מודעת למגבלות הסקירה המורחבת, חתמה על הצהרת הנבדקת ואף קיבלה לידיה את דו"ח הסקירה המציין במפורש שהסקירה איננה כוללת בדיקת אצבעות. קביעה בדבר קיומה של חובת זהירות והפרתה מהווה תנאי לעיסוק בשאלות המשפטיות והערכיות הנוספות הכרוכות במקרה דנא.
בא כוחם המלומד של המערערים טען בפנינו כי המפתח לשאלת ההתרשלות הינו ה"ההקשר המשולש" בו יש לגישתו לבחון את ההצהרה והדו"ח: הראשון, קריאת הדו"ח הסטנדרטי כפופה להסבר בעל פה. השני עניינו ניסוח הדו"ח, לרבות תנאי הפטור המופיעים בו. הודגש כי הבדיקה שבוצעה לאם איננה "סקירתת היריון שגרתית" כמופיע בדו"ח הבדיקה, אלא סקירה מורחבת. השלישי, יש לבחון את הדו"ח לאור חוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982 (להלן 'חוק החוזים האחידים'). נפנה, אפוא, לבחינת חובת הזהירות של המשיבים כלפי המערערים.
5. הדיון המתפתח בפסיקה על אודות גבולותיה של חובת הזהירות של רופא כלפי מטופלו רחב מיני ים ועמוק ממצולותיו. במקרנו, מתווספים קווים קונקרטיים לדמותה של חובת הזהירות של המשיב כלפי המערערים. עסקינן בבדיקה מורחבת שנעשתה באופן פרטי. האם חתמה על הצהרת נבדקת ובה התייחסות למגבלות הבדיקה ואף קיבלה לידיה דו"ח סקירה הכולל התייחסות ל"איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל בסקירת הריון שגרתית, כגון: ... וספירת כל האצבעות - אלא אם צוין במפורש אחרת". כאמור, קבע בית המשפט המחוזי כי הן במועד ביצוע הבדיקה מושא הערעור והן כיום, לא חלה חובה לבצע בדיקת אצבעות במסגרת סקירת מערכות. זאת, בהתבסס על חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מספר 10/95 מיום 24.5.1995, נייר עמדה מס' 13 של האיגוד הישראלי למיילדות ולגניקולוגיה של ההסתדרות הרפואית בישראל מחודש מרץ 2007 וחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופסור וינר. עוד קבע בית משפט קמא כממצא עובדתי כי הואיל ובמועד הבדיקה המורחבת לא נתגלו במי השפיר שרכות, שיכולות היו להוות חריג לכלל האמור ולהצדיק בדיקתן של האצבעות, לא נמצאה התרשלות. באשר ליידוע המערערים נקבע כדלהלן:
"בענייננו ניתנו לתובעת הסברים באשר להיקפה המוגבלת של הבדיקה ככלל, וביחס לאי סקירת האצבעות בפרט. טרם הבדיקה הובא לידיעת התובעת כי נבדקים רק חלק מנתוני העובר. עוד הובא לידיעתה כי קיימת "אפשרות לבדוק נתונים נוספים, אשר אינם מהווים חלק מהבדיקה במכון", וכי היכולת לאיתור מומים בעובר היא מוגבלת ותלויה גם במיקום העובר ותנוחתו (ראה "הצהרת נבדקת" ת/6). התובעים העידו כי קראו את נוסח ההצהרה והבינו אותו, והתובעת נתנה הסכמתה לביצוע הבדיקה במגבלות האמורות. במהלך ביצוע הסריקה תיאר הנתבע מילולית את מה שהוא רואה באולטראסאונד (עדות התובעת, בע' 82). גם בדו"ח הבדיקה גופו, שנמסר לידי התובעים, הותרע שוב כי אין בבדיקה כדי לשלול כל מום אפשרי, וכי לתנוחת העובר בעת הבדיקה יש חשיבות מהותית לעניין אפשרות הצפייה והאבחון של פגמים באיברי העובר. עוד צוין כי יש איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל, ביניהם צוין מפורשות "ספירת כל האצבעות" (ת/2)" (שם, עמודים 14-15).
כאן המקום להבהיר כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי מקובלים עליי. כידוע, הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים ונדירים במיוחד. כך יקרה, למשל, מקום בו התשתית העובדתית שהונחה בפסק הדין של הערכאה דלמטה מופרכת או בלתי סבירה בעליל או שבולטת בפסק הדין מושא הערעור "טעות משפטית שורשית" (ראו ע"א 6768/0 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ט (4) 625, 631; ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית (12.8.10); ע"א 918/08 פולר נ' בית חולים "העמק" ואח' (28.03.10); ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר - בית החולים "מאיר" פ"ד נא (4) 687, 695). עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה כי ניתנה התייחסות למכלול הראיות והעדויות שהונחו בפניו - ובכלל זה חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט. המערערים לא הצביעו על מקומות ספציפיים בהם נפרם משמעותית המארג העובדתי שטווה בית המשפט המחוזי ולא שוכנעתי כי קיימת סיבה שבדין המצדיקה את התערבותנו בקביעותיו העובדתיות.
6. מקבץ הטענות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות בתיק זה, מחייב את התפרשותה הרחבה יותר של המסגרת הנורמטיבית. כידוע, סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר "רשלנות", תוך הצבת האדם הסביר במרכז הבימה. בתיקי רשלנות רפואית מוחלפת דמותו של "האדם הסביר" ב"רופא הסביר". סטנדרט ההתנהגות הנדרש מרופא סביר - פנים רבים לו. הווריאציה העובדתית המתעוררת בענייננו אינה עריכת טיפול באופן שאינו מיומן, אלא אי ביצוע בדיקה ולחילופין הפרת חובת הגילוי בדבר מגבלותיה. הבדיקה מושא הערעור הינה סקירת מערכות מורחבת של עובר, המבוצעת במסגרת הרפואה הפרטית. בדיקה זו הינה תולדה של הסכם בין הרופא לבין המטופלת. במילים אחרות, גם אם עסקינן בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית, מעוררות נסיבות המקרה שני היבטים הדורשים התייחסות: האחד, הינו ההיבט המעין חוזי - מה סוכם בין הצדדים בדבר הבדיקה, מהלכה ומגבלותיה. הסכם זה משליך ישירות על אופיו של הקשר בין הרופא לבין המטופלת. השני, עניינו ההיבט הנזיקי ה"מובהק". קרי, דיון עצמאי בהפרת חובת הזהירות. שני ההיבטים שלובים זה בזה, היות שעל המטופל - "חוזית" ונזיקית - להיות מודע לטיפול אותו הוא צפוי לעבור ועל המטפל - "חוזית" ונזיקית - להעניק לו את הטיפול הסביר, הנובע גם מהתחייבויותיו כלפיו.
נפתח בהיבט המעין חוזי. במקרה דנא, ניצבים לרשותנו דו"ח הבדיקה והצהרת הנבדקת. שני המסמכים - ביחד ולחוד - הינם טקסטים וככאלה יש לבחון אותם אובייקטיבית וסובייקטיבית. במישור האובייקטיבי, האם מאשרת כי חתמה על הצהרת הנבדקת טרם בדיקתה. במסגרת ההצהרה, צוין שהסקירה המבוצעת הינה "בדיקה מורחבת" אך שגם היא "מוגבלת" ושקיימת אפשרות לבדוק נתונים נוספים, שאינם מהווים חלק מהבדיקה (ראו סעיפים 1,3 ו-4 להצהרת הנבדקת). עוד צוין בהצהרה כי עלולים להיות מומים בעובר, שלא ניתן לגלותם בבדיקה המורחבת - בין אם בשל "מיקום העובר, בתנוחתו ובתנועותיו, וכן במידת העבירות של גלי הקול", או משום שמדובר ב"מומים העלולים להתפתח או להתגלות רק בשלבים מתקדמים יותר של ההיריון" ובין אם בשל מגבלות הבדיקה "אשר איננה יכולה ואיננה מתיימרת לאתר מומים או פגמים בעובר בכל מקרה ובכל הריון" (סעיפים 5 ו-6 להצהרה). לפי סעיף 2 להצהרה "נתוני העובר שייבדקו הם אלה שיודגמו ויסומנו בטופס הבדיקה". בסיום הבדיקה, קיבלו ההורים לידיהם את דו"ח הבדיקה. באשר למערכת השלד צוין בדו"ח "גפיים: 12 עצמות ארוכות, כפות ידיים, כפות רגליים". אכן, במסגרת עדותה בפני בית המשפט המחוזי, טענה האם כי חשבה שכפות הידיים המוזכרות בדו"ח כוללות גם אצבעות (ראו עמוד 80 לפרוטוקול). ייתכן שניתן היה להעניק משקל לטענה זו, אולם עיון בדו"ח מגלה כי בסיומו מופיעה מסגרת נפרדת, המתייחסת מפורשות לספירת אצבעות ומפרטת את מגבלות הבדיקה כדלהלן (ההדגשות אינן במקור):
"בדיקה זו שוללת מומים אנטומיים בסבירות גבוהה אך אין בה כדי לשלול כל מום אפשרי. לתנוחת העובר בעת הבדיקה יש חשיבות מהותית לעניין אפשרות הצפייה והאבחון של פגמים באברים שונים, לפיכך אברים מסוימים עלולים להדמות כתקינים בעת הסריקה, אף אם בפועל אינם כאלה. בנוסף לכך יש איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל בסריקת הריון שגרתית, כגון: פני העובר, אבחון תפקודי/מבני של לב העובר, וספירת כל האצבעות - אלא אם צוין במפורש אחרת".
יצוין כי בא כוח המערערים תקף בדיון את נוסח הדו"ח, המתייחס ל"איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל בסריקת הריון שגרתית". לדבריו, עסקינן בבדיקת הריון מורחבת שאינה שגרתית ואשר בוצעה במסגרת פרטית. לפיכך, הסייגים והמגבלות המפורטים בטופס הסטנדרטי רלוונטיים רק לבדיקה הבסיסית שמציעה הרפואה הציבורית, האנלוגית לשיטתו ל"שגרתית", וככאלה אינם חלים על הבדיקה המורחבת מושא הערעור. סימוכין להקבלה זו בין הבדיקה הצרה והבסיסית שמציעה הרפואה הציבורית לבין הבדיקה ה"שגרתית" המופיעה בדו"ח הבדיקה, מוצא בא כוח המערערים בחקירתו הנגדית של המשיב: "הסריקה השגרתית מה שמכוון פה זה הסקירה הבסיסית שמשרד הבריאות הכתיב" (עמוד 126 לפרוטוקול). עם זאת, עיון בפרוטוקול החקירה הראשית והנגדית של המשיב מעלה כי קיימת עמימות מושגית. אבהיר את דבריי.