תורג`מן נ' סידון

פסק דין

1. על פי כתב התביעה התובעת פנתה לנתבע שהינו מעצב שיער לצורך ביצוע תוספות שיער. היא ביקשה לדעת אם השיטה מתאימה לה והנתבע השיב שכן. סוכם על 100 יחידות שער מקוריות תמורת 5640 ₪. במהלך העבודה הודיע הנתבע כי יש להוסיף 50 יחידות כדי למלא את כל הראש וזאת תמורת 2400₪ נוספים. לתובעת לא נותרה ברירה אלא להסכים. לאחר ביצוע התוספות התברר כי בניגוד למובטח הצבע שונה לחלוטין מצבע שיערה הטבעי של התובעת. בוצעה שטיפה כדי לתקן אך גם אז נאלצה התובעת להשתמש בחומרים מיוחדים כדי לשמור על גוון השיער. התברר כי החיבורים בין תוספות השיער לשיער המקורי נראים בבירור והם בולטים ומכוערים. בשל כך גם התובעת לא יכולה לאסוף את שערה. החמור מכל – השיער החל לנשור יחד עם קבוצת התוספות שהיו מחוברות עליו. על פי כתב התביעה מדובר בהפרת הסכם ובמצגי שוא. על פי חוות דעת ספר השיטה לא מתאימה לתובעת וההלחמות בוצעו באופן לא מקצועי. התובעת תובעת פצוי בגובה הסכום ששולם לנתבע, עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה והוצאות עריכת כתב התביעה.

על פי כתב ההגנה הנתבע מומחה בתחום של תוספות שיער. הנתבע המליץ לתובעת מלכתחילה על 125-150 תוספות אך היא התעקשה על 100. הובהר לתובעת כי יש להגיע אחת לחודש למספרה לתחזוקה שוטפת של ההלחמות, התרת קשרים וטיפול שוטף בשיער. במהלך העבודה אמרה התובעת כי השיער אינו מספיק עבה ובהתייעצות עם בתה החליטה להזמין עוד 50 יחידות. לאחר ראש השנה התלוננה התובעת כי השיער בהיר מדי והנתבע הזמין אותה למספרה, ביצע שטיפה והיא עזבה מרוצה. על אף שלאחר 3 שבועות היתה התובעת צריכה להגיע לתחזוק תוספות היא לא הגיעה, לא בפעם זו ולא באף פעם. לאחר ששמע מצדדים שלישיים שאינה מרוצה, הגיע הנתבע אל התובעת וביקש שתגיע למספרה לצורך ביצוע תיקונים ותחזוקה אך היא לא הגיעה. בכתב ההגנה מוכחשת חוות הדעת. לטענת הנתבע תוספות שיער נושרות כמו שיער טבעי ומחייבות תחזוקה שוטפת. לטענת הנתבע תוספות שיער אינן גורמות לנשירת שיער.

2. בדיון העידו התובעת והנתבע. בתום הדיון הגיעו הצדדים לכלל הסכמה ולפיה "תנסה התובעת לעבור מטעם בעל חברת "גריינט לנגס" תוספות שיער בכמות מזערית בשלב ראשון על חשבון החברה. ככל שתודיע התובעת בתוך 30 יום ממועד ביצוע העבודות כי היא מבקשת תוספות שיער נוספות, תבצע החברה תוספות ובהיקף ככל שדרוש על מנת לבצע את העבודה ושלא יפחת ממאתיים והעבודה תבוצע על ידי החברה ותשולם על ידי הנתבע. לעניין הטיפולים השוטפים ככל שידרש הם יבוצעו על ידי הנתבע במשך 6 חודשים, להוציא הטיפול הראשון שיבוצע על ידי החברה ועל חשבונה. הטיפולים השוטפים כוללים הרמה והעלאה ככל שידרשו במהלך תקופה זו. היה ולאחר 30 יום התובעת תחליט כי התוספת החלקית שבוצעה אינה משביעה את רצונה מכל סיבה שהיא יודיעו הצדדים לבית המשפט כי מבקשים שינתן פסק דין בתביעה". הסכמה זו לא מומשה לאחר שהתובעת הודיעה כי לאחר שהובררו לה העלויות הכרוכות בהמשך תחזוקת תוספות השיער, אין היא עוד מעוניינת לעבור תהליך זה. שני הצדדים הודיעו בעקבות זאת כי הם מבקשים כי ינתן פסק דין בתביעה.

3. שקלתי את העדויות והטענות. התובעת מבססת טענתה בדבר הפרה מצד הנתבע על שני טעמים עיקריים. האחד, כי לאחר שהובטח לה כי יבוצעו תוספות שיער בעלות של 5640₪, התברר במהלך ביצוע התוספות כי כמות תוספות השיער אינה מספקת ומאחר והותקנו אותה עת תוספות רק על חלק מראשה של התובעת נאלצה להסכים לתוספת שיער בתוספת מחיר של 2400₪. הנתבע אישר בעדותו כי אכן העריך מלכתחילה את כמות תוספות השיער הנדרשת בצורה לא נכונה (ר' עמ' 3, שורות 33-32). אמנם לעדותו הציע לתובעת באותו שלב להסיר את התוספות שהורכבו והיא העדיפה את האלטרנטיבה כי יוזמנו נוספות, והיא אכן אישרה זאת. עם זאת, בשים לב לכך שהתקנת התוספות המקוריות ארכה מספר שעות ובשים לב לכך שעל פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, גם אם לאחר השלמת הטיפול, אין להסיר את התוספות במשך שבועיים לאחר התקנתן, ומאחר ומקבלת אני את גירסת התובעת ולפיה הותקנו התוספות שהותקנו באופן שלא איפשר את השלמת העבודה עם כמות השערות המקורית שהוזמנה – גירסא הנתמכת בהתנהלות הצדדים בסמוך לאחר מכן – הפסקת העבודה, הזמנת שערות נוספות בדחיפות מתל-אביב והשלמת העבודה ביום שלאחר מכן, נראה כי באותן נסיבות לא נותרה ברירה לתובעת אלא להסכים. בנסיבות אלו יש לראות באופן התקנת השערות מלכתחילה משום הפרת חוזה.

4. לטענת התובעת הפר הנתבע את החוזה גם באופן הלחמת תוספות השער. לטענתה נעשתה ההלחמה באופן לא מקצועי ורשלני שגרם הן לכך שניתן היה להבחין בהלחמות ובתוספות השיער באופן שלא איפשר לה לאסוף את שערה כפי שביקשה לעשות, והן בכך שתוספות השיער נשרו לבסוף ברובן הגדול ואף גרמו לנשירת שער ראשה של התובעת. בתמיכה לגירסתה זו הציגה התובעת תמונות מהן עולה כי אכן ניתן להבחין בהלחמות של תוספות השיער לשער הטבעי. עוד הציגה מסמך מאת "חיים הספר" אשר בו הוא מציין כי תוספות השער הן משני סוגים, איכותיות יותר ופחות, והלחמות השיער נופלות. בעדותו ציין הנתבע כי נשירת שיער טבעית, ללא קשר לתוספות שיער, היא של כ-100 שערות ליום.

לא שוכנעתי במידה מספקת כי אכן גרמו תוספות השיער לנשירת שערה הטבעי של התובעת. אשר לאופן ההלחמות. על פי ההסכם עליו חתמה התובעת, גם אם לאחר השלמת הטיפול, הסכם עליו גם הוסיפה תוספות בכתב יד, ינשרו תוספות השיער כמו שיער טבעי – 50-150 שערות ליום. עוד אישרה התובעת בהסכם כי אחוז מההלחמה ינשור במהלך תקופה של 4-3 חודשים וכי התוספות לא יחזיקו יותר ממספר חודשים ללא טיפול רגיל. לפי ההסכם גם התחייבה התובעת לבדיקת טיפול בחינם בתוך 3 שבועות לאחר ההלחמה כאשר על פי ההסכם אם לא תגיע התובעת לבדיקת טיפול לא תהא המספרה אחראית לנזק שנגרם במקרה זה. אין מחלוקת כי התובעת לא התייצבה לבדיקת הטיפול בחינם. לעדותה למעשה לאחר שחשה מרומה בשל תוספת התשלום לה נדרשה במהלך הטיפול לא רצתה עוד בכל טיפול מצד הנתבע. הנתבע מציין בכתב ההגנה כי היה נכון לערוך טיפולים ותיקונים בעבודה שבוצעה ואף פנה לתובעת בעניין זה לאחר ששמע מצד ג' כי התובעת אינה מרוצה אך היא סירבה לכך.

גם אם חלק מתוספות השיער, ככל הנראה אלו שבשלב ב', הורכבו באופן לא תקין, התובעת לא נתנה לנתבע את האפשרות לתקן את ההפרה. היא לא הגיעה לפגישת הטיפול הראשונית, ואף לא לכל טיפול נוסף שיתכן והיה מאפשר את תיקון ההפרה. מהתמונות שהציגה התובעת עולה כי אכן ניתן להבחין בהלחמות השיער. מהדיון עולה כי כל פרק זמן של מספר חודשים יש צורך, בשל גדילת שיער, להעביר את ההלחמות למיקום גבוה יותר בשיער באופן שלא יאפשר להבחין בהן. גם מהמסמך אותו צירפה התובעת לכתב התביעה של "חיים הספר" לא עולה כי הפגם בעבודות שבוצעו עניינו האפשרות לראות את ההלחמות אלא איכות השיער (הנוסף) ואיכות ההלחמה.

העבודה בוצעה במחצית ספטמבר 2009, התובעת הגישה את התביעה ב-3.1.10. גם אם יש לראות בכך משום הודעת ביטול בשל הפרת החוזה, התובעת היתה זכאית לכך רק לאחר שנתנה לנתבע את ההזדמנות לתקן את ההפרה. זאת לא עשתה. גם אם ניתן לראות בסכום הנתבע של ערך העבודות כנזק ולא כהשבה בעקבות ביטולו של החוזה, היה על התובעת לנסות ולהקטין את הנזק באמצעות מתן אפשרות לתקן. בנסיבות אלו אין התובעת זכאית, לא כסכום השבה ולא כדמי נזק, לסכום הבסיסי של מחיר החוזה עליו סוכם. קרי, סך של 5640 ₪. עם זאת, זכאית התובעת כדמי נזק לסכום הנוסף בסך 2400 ₪ אותו נאלצה לשלם לאחר שהחל הנתבע בביצוע העבודות ושאותו למעשה נאלצה לשלם בנסיבות כפי שפורטו. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום זה.

5. התובעת תבעה גם פיצוי בגין עוגמת נפש. בנסיבות העניין אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 1000₪ כעוגמת נפש. אשר להוצאות עריכת כתב התביעה, לאלו אין התובעת זכאית מאחר ופנתה לבית המשפט לתביעות קטנות.

אני מחייבת איפוא את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3400 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

ניתן היום, כג' אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.