וולברג נ' בארבי - בית ליוצרי מוזיקה ישראל בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו לטענתו, כפועל יוצא ממחדלה של הנתבעת מאכיפת הוראותיו של החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג- 1983.

1. לטענת התובע ביום 30/7/10 בשעה 21:30 , הגיע להופעה במועדון אשר מופעל על ידי הנתבעת. לטענתו, במקום היו שלושה שלטים בלבד האוסרים על העישון , לא הוצבו מאפרות ובתחילה, לא עישנו הנוכחים במקום. לטענת התובע, לאחר כשעה מתחילת ההופעה, החל עישון מסיבי של הנוכחים במקום, הוא ניסה לחמוק מן העשן על ידי שינוי מיקומו ואולם, ללא הצלחה. לטענתו, הנתבעת לא פעלה לשם הפסקת העישון ובסיכומו של דבר, בסיום הערב בשעה 1:30 לערך, יצא מהמקום לאחר סבל וכשבבגדיו דבק ריח עשן הסיגריות.

לטענת התובע, הנתבעת הפרה הוראות החוק, עת איפשרה עישון בתחומי המועדון וכן, התרשלה באכיפת החוק וסייעה בתקיפה עת לא פעלה באופן אקטיבי על מנת למנוע מהנוכחים לעשן.לטענת התובע, כפועל יוצא ממחדליה של הנתבעת נגרמו לו נזק פיזי וכן, עוגמת נפש אותם הוא מעריך בסך של 9,000 ₪, אשר לטענתו יש להשית על הנתבעת בנסיבות האמורות.

2. לטענת הנתבעת, היא נוקטת בפעולות למניעת העישון ובכלל זה - בכל רחבי המועדון מוצבים שלטים האוסרים את העישון, טרם תחילת ההופעה מכריז הכרוז על איסור העישון וקיים פקח המסייר ברחבי המועדון במהלך ההופעה ומורה למעשנים – ככל שקיימים- לצאת מהמקום.

לטענת הנתבעת, במועדון מתקיימות הופעות אשר נצפות בישיבה או בעמידה. לענין זה, לטענת הנתבעת הצלחותיה במניעת העישון בהופעות הנצפות בישיבה הינן מוחלטות ואולם, מקום בו מדובר בהופעה בעמידה – הואיל ומדובר במועדון המכיל כ- 1,000 צופים ובמהלך ההופעות לעיתים חלק מן האפקטים הם של עשן, הרי שקיים קושי להבחין במעשנים ולאכוף החוק.

לטענת הנתבעת, במקביל לחובה החלה עליה לביצוע פעולות למניעת העישון, הרי שקיימת גם חובה על התובע להקטין את נזקו באמצעות פניה בתלונה בדבר עישון – חובה אשר התובע לא מילא ומשכך, הוא לא נתן בידה האפשרות לאכוף החוק ולהקטין נזקו.

יתרה מכך, לטענת הנתבעת, התובע הינו תובע סידרתי אשר עושה שימוש בחוק על מנת להשיא לעצמו רווחים קלים באופן מגמתי .

לאור האמור, לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעתו של התובע.

הדיון :

3. בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובע ונציג הנתבעת- מר שאול מזרחי . כן, הוצגו בפני על ידי התובע מחד – תמונות המתעדות את העישון במקום ועל ידי הנתבעת – מאידך- תמונה המעתדת את גודל המקום וכמות הצופים הרבה שהוא מאכלס בעת הופעה. הצדדים הוסיפו והפנו – כל אחד לשיטתו - לפסיקה התומכת בטענותיו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק בשים לב לדין ולפסיקה החלים על נסיבות המקרה, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן, יפורטו טעמי.

המסגרת הנורמטיבית –

4.התביעה בפני חוסה תחת כנפי איסור העישון במקומות ציבוריים, אשר נקבע בתחילה בחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים – התשמ"ג – 1983 ואשר תכולתו הורחבה באופן משמעותי בתיקון לחוק זה אשר פורסם ביום 7/8/07 ואשר במסגרתו אף שונה שם החוק ל"חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון".

במסגרת התיקון לחוק נקבעה מפורשות תכלית החוק וזאת, בסעיף 1א' לחוק המתוקן:

"למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות".

5.זאת ועוד, במסגרת החוק המתוקן נקבעו והוחלו על מחזיקי מקומות הציבוריים החובות לאכוף את האיסור ולעשות ככל הנדרש על מנת למנוע עבירות לפי החוק במקום הציבורי בהחזקתו.

על החובה המוטלת על מחזיקי מקום, ניתן ללמוד מסעיף 2א' לחוק הקובע:

"(א) המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.

(ב) יראו את המחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה: