שמש נ' אוניברסיטת תל אביב

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו לטענתו, כפועל יוצא ממחדלה של הנתבעת מאכיפת הוראותיו של החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג- 1983.

1. לטענת התובע הינו תלמיד לתואר שני הלומד במוסד הלימודי של הנתבעת ובשנת 2009, היה עליו התייצב מידי יום ביומו במעבדה בבנין "בריטניה" בקמפוס הנתבעת. לשם כניסה למתחם האוניברסיטה, היה עליו לעבור מידי יום בשער "מתיתיהו" ולעבור בידוק בטחוני. לטענת התובע, הבידוק בוצע לרוב על ידי בודק בטחוני אשר אחז בסיגריה במהלך הבידוק הביטחוני. לטענת התובע, הוא ניסה להיכנס משערים חלופיים ובנוסף הוציא מכתב למחלקת הבטחון בנתבעת ואולם, ללא הועיל – תופעת העישון של הבודקים הביטחוניים לא פסקה. לטענת התובע, ביום 4/10/09 לאחר שקיבל את פרטי האחראי על הביטחון – אייל בויימן – ושוחח עימו, אף הובטח לו על ידי האחרון כי הנושא יטופל על ידו באופן אישי. דא עקא, עת הגיע לבידוק ביום 12/10/09 נאלץ לעבור שוב בידוק כשהשומר אוחז בסיגריה. לטענת התובע, הנתבעת לא עשתה דבר על מנת לאכוף את הוראת החוק, התרשלה באכיפת החוק, סייעה בתקיפה עת לא פעלה באופן אקטיבי על מנת למנוע מהמאבטחים לעשן ויתרה מכך, איפשרה ב"קריצת עין" את העישון עת הציבה מאפרות בסמוך לעמדות הבידוק הביטחוני. לטענת התובע, כפועל יוצא ממחדליה של הנתבעת נגרמו לו נזק פיזי וכן, עוגמת נפש אותם הוא מעריך בסך של 30,000 ₪, אשר לטענתו יש להשית על הנתבעת בנסיבות האמורות.

2. לטענת הנתבעת, השומרים נשוא התביעה סופקו לנתבעת על ידי צד שלישי – חברת האבטחה המאבטחת את הקמפוס. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא עושה ככל שביכולתה על מנת לאכוף את הוראות החוק ולמנוע את העישון בתחומי הקמפוס ובכלל זה – הציבה שלטים בכל רחבי הקמפוס, אסרה על העישון בכל הבניינים, הורתה לכל האחראים על מערך האבטחה לקיים את החוק ופעלה ליישמו ובכלל זה הפעילה ארבעה סיירים לשם בדיקת אכיפת החוק , סיירים אשר במסגרת כל תדרוך הנערך מידי יום מונחים לאכיפת הוראות החוק.

לטענת הנתבעת התובע פנה אליה בתלונה אשר טופלה ללא דיחוי ואולם, לא עידכן אותה כי הבעיה לא באה לידי פתרונה. בנוסף, טענה הנתבעת כי , מיד משהתקבלה תלונתו של התובע, נבדקו הדברים על ידי מר בויימן שהוא אחראי האבטחה מטעם החברה החיצונית המאבטחת את הקמפוס ואשר השומר נשוא התלונה מועסק אצלה ואולם,בדיקתו של זה העלתה כי אין ממש בתלונה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי העישון עליו מצביע התובע אינו אסור על פי הדין הואיל ומדובר בעישון מחוץ לביתן הבידוק , מחוץ לתחומי האוניברסיטה , בשטח הפתוח .

באשר לטענת התובע ולפיה, הוצבו מאפרות בכניסה לשערים – טענה הנתבעת כי אין מדובר במאפרות אלא בפחים אשר עליהם מורכבת מאפרה והמיועדים לזריקת פסולת .

כמו כן, טענה הנתבעת כי לא ברור מדוע התעקש התובע להמשיך ולהיכנס אל האוניברסיטה דווקא דרך השער המדובר שהוא לכאורה מרוחק מתחנת הרכבת באמצעותה מגיע התובע אל הקמפוס.

לחילופין , הכחישה הנתבעת את הנזק הנתבע תוך שהיא טוענת כי הנזק עליו מצביע התובע טעון הוכחה וזאת, הואיל ואין במסגרת החוק למניעת עישון פיצוי ללא הוכחת נזק.

לאור האמור, לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעתו של התובע.

הדיון :

3. בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובע , נציג הנתבעת- מר עדי לייטמן וכן, מר אייל בויימן- האחראי על האבטחה מטעם החברה המאבטחת את קמפוס הנתבעת.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק בשים לב לדין ולפסיקה החלים על נסיבות המקרה, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן, יפורטו טעמי.

המסגרת הנורמטיבית –

4.התביעה בפני חוסה תחת כנפי איסור העישון במקומות ציבוריים, אשר נקבע בתחילה בחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים – התשמ"ג – 1983 ואשר תכולתו הורחבה באופן משמעותי בתיקון לחוק זה אשר פורסם ביום 7/8/07 ואשר במסגרתו אף שונה שם החוק ל"חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון".

במסגרת התיקון לחוק נקבעה מפורשות תכלית החוק וזאת, בסעיף 1א' לחוק המתוקן:

"למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות".

5.זאת ועוד, במסגרת החוק המתוקן נקבעו והוחלו על מחזיקי מקומות הציבוריים החובות לאכוף את האיסור ולעשות ככל הנדרש על מנת למנוע עבירות לפי החוק במקום הציבורי בהחזקתו.

על החובה המוטלת על מחזיקי מקום, ניתן ללמוד מסעיף 2א' לחוק הקובע:

"(א) המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.