מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

השאלה בקליפת אגוז

מהו העונש הראוי במקרה בו נהג לא עצר בתחנה ולא אסף את הנוסעים הממתינים בה?  ובמיוחד כאשר מדובר באוטובוס לילי בינעירוני אחרון? והשלכות אי עצירה חמורות לממתינים?  וזאת במקרה שלפנינו שבו אמא וארבעת ילדיה נאלצה להישאר לילה נוסף בירושלים והשתבשו כל תוכניותיהם לשבוע החדש?

והתשובה היא כי אין מנוס מעונש מרתיע וכבד, כדי למנוע תופעות כאלו בעתיד.

והכל כפי שיפורט.

העובדות

הנאשמת 1 היא אגודה שיתופית בע"מ הרשומה בישראל ולה רישיון להפעלת קווים רבים במקומות שונים בישראל (להלן: "אגד"), ביניהם קו מס' 952 מירושלים למגדל העמק (להלן: "האוטובוס"). הנאשם 2 עבד כנהג בשורותיה של אגד.

במוצאי שבת ה - 12.7.2008 בשעה 22:30 המתינה הגב' ברכה צפרי (להלן: "המתלוננת") עם ארבעה מילדיה בגילאי 19, 12, 8 ו - 4, בתחנה מס' 6, הממוקמת ברחוב שרי ישראל בירושלים (להלן: "התחנה"). בשעה 22:50 או בסמוך לה, הבחינה באוטובוס נהוג בידי הנאשם 2, נוסע בנתיב הנסיעה השמאלי ועוקף בתוך כך שני אוטובוסים אחרים שעמדו בתחנה. הנאשם 2 לא עצר בתחנה ולא אסף את הנוסעים הממתינים בה. המתלוננת התקשרה בו במקום לאגד אך שם אמר לה התורן כי אין לה מה לעשות.  על פי תנאי הרישיון המדובר בנסיעה אחרונה בקו מס' 952 לאותו היום, ולפיכך ובהיעדר אפשרות לנסוע בתחבורה חלופית, נאלצו המתלוננת ובני משפחתה ללון אצל קרובי משפחה.

על כך הובאו הנאשמים לדין בעבירות של "אי עמידה בתנאי הרישיון" ו"אי הפעלת שירות סדיר" - עבירות לפי סעיפים 2 ו - 7(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), תשל"ד - 1974, בזיקה לתקנות 385 ו - 399 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 ולפי סעיפים 39(ב), 39(ב)(2), 39א ו - 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957; ובעבירה של "אי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע", עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), תשל"ד - 1974, בזיקה לתקנה 428(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961; ולפי סעיפים 39(ב)(2), 39א ו - 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957.  

הנאשמים הורשעו לאחר שמצאתי לקבל את גרסת המתלוננת על פני גרסת הנאשמים. ההגנה ייחסה למתלוננת כי שגתה פעמיים. האחת, המתלוננת לא ראתה כי האוטובוס הנכון עצר בתחנה.  השנייה, היא סברה בטעות כי אוטובוס שלא עצר, היה האוטובוס הנכון.  בהכרעת הדין ציינתי כי הסבירות לכך שהמתלוננת טעתה פעמיים נמוכה. הוספתי, כי אמנם ילדיה של המתלוננת היו עמה, אולם מדובר בארבעה ילדים, שלושה מהם גדולים. כולם ממתינים ודרוכים לאוטובוס.  אין זה סביר 'חמישה אנשים יטעו כך ולא אוסיף בזאת.

המתלוננת העידה כי בתחנה עמדו שני אוטובוסים אחרים. הנאשם 2 נסע בנתיב הנסיעה השמאלי, עקף את האוטובוסים שהמתינו בתחנה והמשיך בנסיעה. ב"כ הנאשמים טענה כי אין מדובר ברשלנות חמורה, אולם אינני סבור כך. העובדה שמדובר בקו השירות האחרון מחייבת את הנהג לבדוק ולוודא כי אין בתחנה נוסעים הממתינים לו.  גם אם אניח לטובתו כי לא עצר בתחנה בשוגג, הרי שהיה עליו לבדוק היטב את מסלול נסיעתו ואת התחנות בהן הוא אמור לאסוף נוסעים.   

אוסיף גם כי לא קבלתי את טענת הנאשמת כי אינטרס הנהג הוא לאסוף נוסעים שכן חלק משכרו מגולם במספר הנושאים.  ראשית, באותה מידה ניתן לטעון כי אינטרס הנהג (המתגורר בנצרת) היה להגיע לביתו מוקדם ככל האפשר.  ובכל מקרה, אין טענה כי עשה זאת בכוונה אלא שפשוט טעה.

חשיבות הסדרת התחבורה הציבורית ועמידה בתנאי הרישיון

החשיבות של אכיפת העמידה בתנאי רישיון והסדרת התחבורה הציבורית היא ברורה ועמדתי עליה לא אחת בפסקי דין רבים.  אי עמידה בתנאי הרישיון פוגעת בציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית. פגיעה מתרחשת ביתר שאת כאשר האוטובוס לא עוצר בתחנה. זכותם של הנוסעים, לסמוך על הגעתם של קווי השירות לתחנות האיסוף במועדים ובזמנים שנקבעו להם. זכותם עוד לסמוך על כך שקווי השירות יעצרו בתחנות ויאספו את הממתינים בהן. נסיעה בתחבורה ציבורית וההקפדה על תנאי הרישיון ועל השירות הסדיר בה הם אינטרס לאומי, אולם תנאי למעבר בשימוש בתחבורה ציבורית הוא יעילותה. 

יש לזכור כי המשתמשים בתחבורה הציבורית פעמים רבות אינם בעלי הכח בציבור, ועל בית המשפט להגן עליהם במידת האפשר. לעתים מדובר בילדים, קשישים, סטודנטים, חיילים ואחרים שאין בידם אפשרות לכלי רכב פרטי ובוודאי לא להזמין מונית. עבורם, התחבורה הציבורית היא הכלי היחיד המאפשר להם תנועה ממקום למקום. יש לדאוג כי הנוסעים יוכלו לסמוך על כך שהאוטובוס לו הם ממתינים יעצור בתחנת האיסוף ולא יחלוף על פניהם בנסיעה מהירה.

החלטה של נהג שלא לעצור בתחנת עצירה של קו השירות, יש בה משום פגיעה חמורה וזילזול בציבור הנוסעים ובזמנם, וזאת אין לקבל. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר המדובר בקו השירות האחרון ביום. מחובתו של הנהג, לבדוק ולוודא כי אין נוסעים הממתינים לו, ולעשות זאת היטב.

מהכלל אל הפרט - נסיבותיו החמורות של  מקרה זה

במקרה שלפנינו, המתלוננת וילדיה בילו את סוף השבוע בירושלים וביקשו לחזור לביתם בצפון הארץ לאחר צאת השבת. המתלוננת וארבעת ילדיה, על ציודם ומיטלטליהם, המתינו לאוטובוס האחרון שנסע אותו יום למגדל העמק, ויצא מתחנת המוצא בשעה 22:30. כפי שציינה בעדותה המתלוננת כל תשומת ליבה הייתה נתונה לאוטובוסים שחלפו על פניה.  ולמרות זאת לא עצר הנהג, וחלף מול עיניה.

בעקבות האירוע נאלצו המתלוננת ומשפחתה ללון לילה נוסף בירושלים ולדבריהם הפסידו הופעה של הבן שהתקיימה למחרת היום, ונגרמו להם תקלות רבות אחרות.  אין צורך להכביר על עוגמת הנפש של אמא וארבעה ילדים הנאלצים לשהות לילה נוסף בבית קרוביהם, ולהגיע רק באמצע היום למחרת לביתם על כל הטרחה והתקלות שנגרמות מכך.

אציין כי לא התרשמתי שהיה באפשרות המתלוננת להפחית מנזקה ולהגיע בדרכים חלופיות לביתה. ראשית וכאמור לעיל, הנסיעה המדוברת הייתה האחרונה ביום זה ומשכך לא יכלה לנסוע באוטובוס מאוחר יותר. שנית, המתלוננת רכשה עבורה ועבור ילדיה כרטיסי הלוך ושוב, ומשכך, וככל שהיה קו שירות אחר לצפון, לא יכלה לנסוע בו, שכן היה נגרם לה הפסד כספי. שלישית, המתלוננת לא יכלה גם להזמין מונית רגילה, שכן מדובר בחמש נפשות וציוד רב.

לאור כך, מן הראוי להטיל על הנאשמים קנסות שיביעו את מורת הרוח של הציבור מתופעות כגון אלו.

סוף דבר

לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מטיעוניהם בפני ולאור כל מה שכתבתי למעלה אני דן את הנאשמים כדלהלן: