גרשוני ואח' נ' אנגלר ואח'

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו להם כפועל יוצא מפינויים מדירה אשר שכרו על ידי הנתבעים .

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

1.         ביום 30/6/07 נחתם בין התובעים כשוכרים לבין הנתבעים כמשכירים , הסכם לשכירת דירה ברחוב חד נס ברמת גן, וזאת לתקופה של שלוש שנים מיום 1/9/07 ועד ליום 31/8/10.

2.         על הדירה אשר היתה בבעלות הנתבעים , רבצה משכנתא לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ.

3.         כפועל יוצא מקשיים כספיים אליהם נקלעו הנתבעים , .הם הפרו, ככל הנראה, את התחייבויותיהם כלפי הבנק הממשכן ומשכך, מונה לדירה כונס נכסים מטעם בנק לאומי וכן, בחודש דצמבר 2008 , הוצא על ידי ראש ההוצאה לפועל צו לפינוי הדירה וזאת, ביום 25/3/09.

טענות הצדדים:

4.         לטענת התובעים, לא ידעו על הוצאת צו פינוי המושכר אלא ביום 23/2/09,  כחודש לפני הפינוי בפועל , עת הגיע לביתם צו הפינוי במסירה אישית. לטענתם, בחודש דצמבר 2008 הודיע להם התובע 1 כי יש בדעת הנתבעים למכור את הדירה והתובעים שיתפו פעולה עם הנתבעים ואף הראו את הדירה לרוכשים פוטנציאליים ואולם, במעמד זה לא אמר להם הנתבע דבר וחצי דבר באשר להליכים הננקטים כנגד הנתבעים וכן, באשר לצו הפינוי אשר הוצא .

לטענתם, מהמועד בו נודע להם על הוצאת צו הפינוי, ניסו לפנות אל הנתבעים וזאת, על מנת שיפעלו לביטול רוע הגזירה ואולם, כל שעשו הנתבעים היה להנחותם לפנות לעורך דין על מנת שיפעל לשם ביטול הליך הפינוי  . לטענת התובעים לא עשו הנתבעים דבר בעצמם על מנת לסייע להם לבטל את צו הפינוי , לדחות אותו או למצוא דיור חלופי.

לטענת התובעים, הם פנו לראש ההוצאה לפועל וכן, לכונס הנכסים ואולם, אלו דחו בקשתם לעיכוב הליך הפינוי.

יתרה מכך, טרם הפינוי פנה אליהם הנתבע ואמר שמצא קונה חלופי שמסכים לרכוש את הדירה בכפוף לפינוי באוקטובר 2009 והם הסכימו להגיע לכדי פשרה בנושא עם הנתבעים ואולם, לא לאחר מכן, שוב לא נענו על ידי הנתבע בנושא.

בדלית ברירה , חיפשו התובעים , בלחץ של זמן, דירה חלופית באיזור הדירה נשוא התביעה ואולם,דמי השכירות בגין הדירה אשר מצאו היו יקרים יותר בסך 1,500 ש"ח לחודש ובנוסף, מועד הכניסה לדירה זו היה רק ביום 1/4/09 דהיינו כשבוע לאחר מועד הפינוי כפי שנקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל.

משניסיונות נוספים לדחיית מועד הפינוי ולו בשבוע, לא צלחו ומשגם פניות התובעים אל הנתבעים בנושא, לא נענו כלל- פינו התובעים בדלית ברירה את המושכר ביום 25/3/09 - כאשר הנתבעים כלל לא התייצבו למועד זה - העבירו את תכולת הדירה למחסן, התניידו במשך שבוע בבתי קרובים וביום 1/4/09 תפסו חזקה בדירה חלופית.

            לטענת התובעים, כפועל יוצא מההתנהלות לעיל, נגרמו להם נזקים כדלקמן:

א.         הפרש בגין שערי הדולר בסך 2,580 בין סכום השכירות אשר שולם על ידם בשיקים מעותדים מראש לבין שער הדולר כפי שהיה במועד כל תשלום ותשלום - סכום זה  אינו שנוי במחלוקת ואשר הנתבעים אינם מכחישים.

            ב.         הפרש תשלום בגין ארנונה ושכר דירה לחודש מרץ 2009 - בסך 774 ש"ח.

ג.          לטענת התובעים הואיל ושכרו את הדירה לתקופה של שלוש שנים - הם השקיעו בפרקט ובוילונות מותאמים לדירה בעלות של 3,332 ש"ח ואולם, בגין קיצור השכירות לא הספיקו להינות מהם במשך כל תקופת השכירות ומשכך, הם תובעים החזר העלות.

ד.         לטענת התובעים, עלות הדירה החלופית אשר נשכרה על ידם , גבוהה ב - 1500 ש"ח מעלות שכירות הדירה נשוא התביעה. יחד עם זאת , מודים התובעים  כי הדירה אשר נשכרה על ידם אינה זהה באיכותה לדירה נשוא התביעה ומשכך, אינם תובעים את ההפרש במלואו. בהקשר זה, לאור עליה במחירי שכירות הדירות אשר חלה בתקופה ממועד החתימה על הסכם השכירות לבין המועד בו שכרו דירה חלופית - תובעים התובעים הפרש בסך 800 ש"ח לחודש המגלם, לטענתם את ההפרש בין סכום השכירות לפי הסכם השכירות אשר נחתם על ידם, לבין עלות שכירות חודשית לדירה הדומה לדירה נשוא התביעה, במועד בו פונו מהדירה. הואיל וממועד הפינוי ועד למועד סיום השכירות לפי הסכם השכירות, נותרו 18 חודשים,תובעים התובעים מכפלת ההפרש בסכום (800 ש"ח ) ב- 18 , דהיינו, 14,400 ש"ח.

ה.         לטענת התובעים, בנוסף -  נגרמו להם הוצאות הובלה ואחסנה בסך של 4,137 ש"ח, אובדן ימי עבודה בסך של 2,487 ש"ח ועוגמת נפש בסך של 3,822 ש"ח.

5.         לטענת הנתבעים- יש לדחות את התביעה הואיל והדירה נתפסה על ידי כונס נכסים ופונתה וזאת, בניגוד לדעתם של הנתבעים. יתרה מכך, לטענת הנתבעים, התובעים ידעו כבר מחודש דצמבר 2008 כי קיים צו לפינוי הדירה וכי הדירה הינה תחת כינוס נכסים ואולם, התעלמו מכך.  לטענת הנתבעים, היה על התובעים לפנות לבית המשפט באמצעות עורך דין ולדרוש ביטול או עיכוב צו הפינוי ומשלא עשו כן- אין להם להלין אלא על עצמם. לטענת הנתבעים - התובעים טענו מחד כי ידם אינה משגת לשכור עורך דין על מנת לדאוג לעיכוב הליכי הפינוי ומאידך שכרו דירה יקרה יותר ב - 1,500 ש"ח מדמי השכירות אשר שולמו על ידם בגין הדירה נשוא התביעה. זאת ועוד, הנתבעים טוענים כי התובעים הערימו קשיים במכירת הדירה וגרמו להם נזק הואיל ובסיכומו של דבר נמכרה הדירה בתמורה לסכום הנמוך מערכה באופן משמעותי.