פינקלשטיין רוזי נ' מרפאת עין טל ואח'

פסק דין

1.בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי רוזי פינקלשטיין (אלבלך) (להלן: "התובעת") כנגד מרפאת עין-טל-מרכז לרפואת עיניים (להלן: "המרפאה"), כנגד דר' יורם שוחט (להלן: "דר' שוחט") וכנגד פרופ' מיכאל בלומנטל ז"ל (להלן: "פרופ' בלומנטל").

העובדות הצריכות לעניין

2.התובעת, ילידת 1974 פנתה ב- 2/00 למרפאה לצורך ביצוע ניתוח לייזר בעיניה להסרת משקפיים.

התובעת נבדקה במרפאה על ידי אופטומטריסטית וכן על ידי דר' שוחט, אשר קבע, כי "התובעת מתאימה לניתוח בשיטת Lasik" (סע' 10 לכתב התביעה) ולאחר מכן, נפגשה עם פרופ' בלומנטל "לתיאום תאריך הניתוח" (סע' 11 לכתב התביעה). לדבריה, שאלה בפגישה זו את פרופ' בלומנטל "מה הן הסכנות במידה והניתוח לא יצליח" ונענתה "כי במקרה הגרוע ביותר תיאלץ לחזור ולהרכיב משקפיים" (שם).

בתאריך 19.3.00 נותחה התובעת בשתי עיניה על ידי פרופ' בלומנטל. לדבריה, בתום ביצוע הניתוח בעין אחת, היא נתקפה בהלה בהריחה ריח של בשר חרוך וביקשה להפסיק את הניתוח ולדחות את ביצוע הניתוח בעין השנייה למועד אחר "אולם הנתבע מס' 3 (פרופ' בלומנטל – ד.ג.) סירב..." (סע' 12 לכתב התביעה) והשלים את הניתוח גם בעינה השניה.

יום למחרת הניתוח נבדקה התובעת על ידי דר' שוחט שאמר לה "כי הכל תקין" (סע' 14 לכתב התביעה). התובעת נבדקה בהמשך כעבור שבוע, כעבור שבועיים וכן כעבור חודש ימים ו"בכל בדיקות המעקב נאמר לה כי הכל תקין" (סע' 15 לכתב התביעה).

כשבעה חודשים לאחר הניתוח, בהיותה בארה"ב החלה ראייתה של התובעת להידרדר והפכה למטושטשת. בתאריך 23.8.00 טלפנה מארה"ב למרפאה ושוחחה עם דר' שוחט, שהמליץ לה לרכוש טיפות לחלוח חזקות יותר.

כששבה התובעת לארץ נפגשה פעמיים עם דר' שוחט והתלוננה על הידרדרות בראייתה, ותשובתו של דר' שוחט הייתה "כי עיניה מבצעות 'שינויים פתאומיים' וכי הם לא יכלו לצפות מה שקרה" (סע' 17 לכתב התביעה), מבלי שהובהר לה מה למעשה קרה. כמו כן, הבהיר לה דר' שוחט, כי היא "זקוקה למשקפיים" (שם).

בחודש נובמבר 2001 נבדקה התובעת על ידי פרופ' נירנקרי בארה"ב, או אז הודע לתובעת לדבריה, כי לקתה בקרטוקונוס, וכי יש לה "קרנית דקה עם הזדקרות פרוגרסיבית (יותר בעין שמאל)" (סע' 18 לכתב התביעה).

לאחר שהתברר לתובעת, כי ראייתה לוקה, גם בהרכיבה משקפי ראייה, נפגשה עם פרופ' בלומנטל, אשר הבהיר לה לדבריה, כי אין בנמצא טיפול רפואי שייטיב את מצבה, וכן "התחייב לממן כל הוצאה עתידית שכרוכה בעיניים, לרבות לרכישת משקפיים או עדשות, ניתוח או בדיקות..." (סע' 19 לכתב התביעה). התובעת ראתה בהתחייבות זו הודאת בעל דין המעידה על אחריותם של הנתבעים לניתוח הכושל ולתוצאתו.

התובעת טוענת, כי הנתבעים התרשלו, הן בעצם ביצוע הניתוח "והן באי מתן אזהרה מתאימה לתובעת ו/או העמדתה על הסיכונים שבניתוח... הן בביצוע רשלני של בדיקות לפני הניתוח וכן באופן ביצוע הניתוח" (סע' 23 לכתב התביעה).

התובעת צירפה לכתב התביעה את חוות דעתו של פרופ' יצחק בן סירה המפרטת את רשלנותם הלכאורית של הנתבעים, שגרמה לנכותה של התובעת, אותה מכנה פרופ' בן סירה "עיוורת", אשר נכותה הינה בשיעור של 90% על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי.

עוד טוענת התובעת, כי עקב הנכות בעיניה נגרמו לה "נזקים נפשיים קשים ביותר", וצרפה את חוות דעתו של הפסיכיאטר דר' שלום ליטמן, שהעריך את נכותה במישור הנפשי בשיעור של 30%.

נוכח כל האמור תובעת התובעת פיצוי בגין אובדן כושר עבודה; עזרת הזולת; רכישת אביזרים; טיפולים רפואיים; "נזקים נוספים עתידיים"; כאב וסבל; ניידות והתאמת דיור.

3.הנתבעים מכחישים מכל וכל את הטענות המופנות כלפיהם, וכופרים בחבותם לפצות את התובעת.

הנתבעים מפרטים את הבדיקות שנערכו לתובעת עובר לניתוח ואת תוצאותיהן, ודוחים כל טענה בדבר עריכת ניתוח רשלני ו/או אי מתן הסבר מפורט עובר לביצוע הניתוח. הנתבעים מכחישים את טענתה של התובעת, על פיה בקשה להפסיק את הניתוח לאחר סיום הפרוצדורה בעין אחת, ומכנים את טענותיה אלו של התובעת "טענות שקריות ופוגעניות" (סעיף 11.7 לכתב ההגנה) והם דוחים כל טענה בדבר הקשר הסיבתי הנטען בין מצבה של התובעת כיום לבין הניתוח שבוצע בעיניה.

הנתבעים צרפו את חוות דעתו של פרופ' מרין בתחום רפואת העיניים.

פרופ' מרין אישר בחוות דעתו כי התובעת לוקה בקרטוקונוס "קל", אולם לדבריו בחוות דעתו, לא ניתן היה לצפות התפתחות של קרטוקונוס בבדיקות שנערכו לתובעת לפני ביצוע הניתוח, וממילא אין לדעתו כל קשר סיבתי רפואי בין סוג הניתוח שבוצע בתובעת – Lasik - לבין התפתחות הקרטוקונוס.

פרופ' מרין קבע, כי התובעת איננה עיוורת בשום פנים ואופן, אלא בעלת ליקוי ראיה בגינו היא זקוקה למשקפי ראייה. פרופ' מרין הדגיש, כי התובעת רשאית לנהוג, והעריך את נכותה בשיעור של 15%.