השופט י' דנציגר:
לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' אברהם) בבש"א 350/09 (ה.פ. 431/97) מיום 17.5.2009, בה הוחלט, חרף התנגדותו של המבקש, כי הבורר - השופט (בדימוס) י' לויט - ימשיך במלאכתו וייתן פסק בוררות חלקי מאחר והסכים לעשות כן, על אף שבחודש ינואר 2009 הודיע לצדדים על התפטרותו מניהול הבוררות.
רקע עובדתי
1. הצדדים לבקשה שלפניי הם בני משפחת שרבט אשר במהלך כשני עשורים התדיינו בפני ערכאות שונות ובפני מספר בוררים בשאלת אופן חלוקת הרכוש המשפחתי ביניהם. ההתדיינות בין הצדדים סבוכה ומורכבת ואין צורך לתארה במסגרת זו. אף אני, כמו גם שופטים אחרים של בית משפט זה, נדרשתי ולא פעם אחת להכריע בסוגיות שונות הנוגעות להליך בוררות מורכב וסבוך המתנהל מזה שנים בין בני משפחת שרבט [ראו למשל: רע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 17.1.2008); רע"א 10256/08 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 10.3.2009); רע"א 5442/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 12.1.2010)]. והנה, כאשר נדמה היה לכאורה כי בני משפחת שרבט עשויים היו להגיע לאיזו שהיא הבנה במסגרת ההליך, אותו ניהל בארבע השנים האחרונות השופט (בדימוס) י' לויט (להלן: הבורר או הבורר לויט), שוב עלתה ההתדיינות ביניהם על שרטון עד אשר החליט הבורר להתפטר מתפקידו נוכח התנהלותם "הבלתי אפשרית" של הצדדים. עתה לפנינו חוליה נוספת בסאגת ההתדיינות הבלתי פוסקת בין בני משפחת שרבט.
2. בתמצית יאמר כי אחד מהליכי הבוררות שהתנהל בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת בין בני משפחת שרבט הסתיים בהכרעתו של הרב אברהם שליט"א פנחסי (להלן: הרב פנחסי) ביום כ"ג שבט תשנ"א (7.2.1991), במסמך המכונה על ידי הצדדים "פסק דין חלקי ב'". לאחר שניתן פסק הדין החלקי התנהלו הליכים משפטיים ממושכים באשר לאישורו ולביטולו, עד אשר ביום 26.5.1996 נתן בית המשפט המחוזי בנצרת תוקף של פסק דין לפשרה אליה הגיעו הצדדים לפיה הסכימו ליישם את פסק הדין החלקי של הרב פנחסי. גם לאחר שהגיעו הצדדים לפשרה, פסק הדין החלקי לא יושם בשל מחלוקות ולכן המשיכו להתנהל ביניהם הליכים משפטיים.
3. במסגרת התדיינות לפני בית משפט זה בע"א 689/02 שעסקה באחת מנגזרותיו של הסכסוך הרכושי בין הצדדים, הגיעו בעלי הדין להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ועניינה הפניית בירור המחלוקות שביניהם לבוררות. הצדדים הסכימו למנות לתפקיד הבורר את כבוד השופט (בדימוס) ש' ברנר על מנת שידון בכל המחלוקות שהתגלעו ביניהם. בסוף שנת 2003 התפטר הבורר ברנר מתפקידו ובסמוך לאחר מכן מונה הבורר לויט כבורר חליף. הבורר לויט נתן מספר החלטות מפורטות בסכסוך שבין הצדדים שתכליתן לחלק את נכסי המקרקעין נושא המחלוקת, אך גם החלטות אלה לא קויימו בשל חילוקי דעות שנתגלעו בין המחנות הניצים והן נתקפו בפני הערכאות על ידי הצד שלא יצא נשכר מהן. לאחר חילוקי דיעות רבים הורה הבורר לויט על המשך הבוררות במתווה המורכב משני שלבים. נקבע כי בשלב ראשון ייקבע במסגרת פסק בוררות חלקי מהי "מאסת הנכסים" שאותה יש לחלק בין הצדדים, ובשלב שני יוכרע כיצד יחולקו הנכסים ביניהם ותתבררנה יתר תביעותיהם של בעלי הדין. עד להתפטרותו של הבורר לויט בחודש ינואר 2009, לאחר כארבע שנים בהן התנהלה הבוררות בפניו, התמקדה הבוררות בחלקה הראשון של ההתדיינות, דהיינו בקביעת "מאסת הנכסים" העומדת לחלוקה.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
4. בהמשך לכך, עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לבורר לויט ליתן את פסק הבוררות החלקי בעניין "מאסת הנכסים" העומדת לחלוקה. המשיבים טענו כי כל הראיות הצריכות לעניין כבר נשמעו והצדדים הגישו סיכומיהם כך שכל שנותר לבורר לויט הוא ליתן את הפסק ובנסיבות אלה יש לחייבו לעשות כן בשל הנזק שיגרם לצדדים אלמלא ינתן פסק הבוררות החלקי. בית המשפט המחוזי הורה לבורר לויט להגיש תגובתו בעניין נסיבות התפטרותו. כן התבקש הבורר להתייחס לשאלה האם יהיה מוכן ליתן את פסק הבוררות החלקי בסוגיית "מאסת הנכסים". המבקש התנגד לבקשת המשיבים וטען כי מרגע שהתפטר הבורר לויט פקעה סמכותו ולכן אין הוא יכול לשוב ולנהל את הבוררות אלא בהסכמת כל הצדדים הנוגעים לעניין. עוד הוסיף המבקש כי אין הוא יכול להסכים שהבורר לויט ייתן את פסק הבוררות החלקי, שכן אין הוא נותן את אמונו בו נוכח היחס שהפגין כלפיו במהלך הבוררות וכן נוכח הדעה שהביע כלפיו הבורר לויט במסגרת תגובתו שהוגשה לבית המשפט בדבר נסיבות התפטרותו מניהול הבוררות.
תגובת הבורר
5. בתגובתו מיום 21.4.2009, תיאר הבורר לויט את התנהלות הצדדים בבוררות, את נסיבות התפטרותו ואת השלב בו מצויה הבוררות. כן פירט הבורר באלו תנאים הוא יהיה מוכן ליתן את פסק הבוררות החלקי.
6. באשר לנסיבות התפטרותו מהתפקיד ציין הבורר לויט כי כבר מראשית הבוררות היה ניהולה קשה לאין שיעור בהשוואה לכל בוררות "רגילה" בשל התנהגותם הבלתי נאותה של בעלי הדין במהלך הדיונים בבוררות, וכן בשל מורכבות טענות הצדדים והכמות העצומה של הבקשות וכתבי הטענות שהגישו. הבורר הדגיש כי כל בעלי הדין לא איפשרו קיום הליך רגיל ופשוט של דיוני הבוררות. בעלי הדין צעקו וגידפו האחד את משנהו ולא איפשרו שמיעה מסודרת וברורה של טענותיהם. כן ציין הבורר כי חלק לא מבוטל של ישיבות הבוררות הסתיים טרם השעה שנקצבה להן בשל התנהגותם הלא ראויה של בעלי הדין.
7. הבורר לויט ציין כי ניהול הבוררות לא היה פשוט, בלשון המעטה, ובשל כך שקל להתפטר מתפקידו אך דחה זאת עד כמה שיכול היה לשאת את התנהלות הצדדים, וזאת בשל רצונו לסיים או למצער לקדם את ההכרעה במחלוקת רבת השנים שבין הצדדים. הבורר הדגיש כי בישיבת הבוררות האחרונה מיום 12.1.2009 התנהגותו של מאיר שרבט, בנו של המבקש - מלכיאל שרבט, "הגדישה את הסאה" ו"חצתה את הקווים האדומים", ומשכך הגיע למסקנה כי לא יוכל עוד לנהל את הבוררות ולכן הודיע על התפטרותו.
8. כמו כן ציין הבורר לויט כי התנהלותם של הצדדים הייתה בלתי נאותה, אך התנהלות בנו של המבקש בלטה בחריגותה. עוד הוסיף הבורר כי לאורך כל הליך הבוררות, השהה המבקש את תשלום שכר טרחת הבורר ואף כיום טרם שילם את חלקו בתשלום האחרון של שכר הטרחה. כשהגיעה שעת התשלום התקומם המבקש על "בזבוז הזמן" ועל "דרך מוגזמת" של בקשות בכתב, תגובות ותשובות. הבורר הסביר כי הוא הזהיר את הצדדים מבעוד מועד שדרך התנהלותם, בה הם "מציפים" אותו בבקשות ביניים מורכבות, ובתגובות ותשובות המצריכות מתן החלטות בכתב, תייקר את הליך הבוררות ולכן הוא הפציר בצדדים לפשט את ההליכים.
9. באשר לשלב בו מצויה הבוררות הסביר הבורר לויט כי ניתנו על ידו עשרות רבות של החלטות אשר הכריעו בכל הקשור לפרשנות וליישומו של "פסק דין חלקי ב'" של הרב פנחסי וניתנו צווים אופרטיביים לעניין חלוקת הנכסים הנזכרים בסעיף ג' ל"פסק הדין החלקי ב'". עוד הוסיף הבורר לויט כי נקבע מתווה לניהול הבוררות וסדר ההכרעה בטענות בעלי הדין. הבורר הדגיש כי השלב הבא בבוררות נוגע להכרעה בסוגיה משמעותית - סוגיית "מאסת הנכסים" - היינו הכרעה בשאלה מהם הנכסים החוסים תחת ההגדרה "הנכסים הפרטיים" על פי "פסק דין חלקי ב'" של הרב פנחסי. הבורר ציין כי במסגרת ההליך שלפניו הוגשו תצהירים וראיות, נחקרו עדים והוגשו סיכומי הצדדים. הבורר הטעים כי למעשה בשלב זה הבשילו התנאים למתן פסק דין חלקי בעניין "מאסת הנכסים" אשר לאחריו תתבררנה תביעותיהם הכספיות והאחרות של בעלי הדין.
10. באשר לשאלה האם יהיה מוכן הבורר ליתן את פסק הבוררות החלקי בעניין "מאסת הנכסים" חרף התפטרותו מניהול הבוררות, השיב הבורר לויט כי מעדיף הוא שלא להמשיך בבוררות והפתרון הרצוי מבחינתו הוא מינוי בורר חליף. ברם, הבורר הבהיר כי ככל שבעלי הדין יבקשו ממנו או אם בית המשפט יורה לו לעשות כן, הרי שהוא יהיה מוכן ליתן את הפסק החלקי בכפוף לתשלום מלוא שכר טרחתו. עוד הבהיר הבורר לויט כי אם ימשיך בתפקידו כבורר בין הצדדים יעשה כן באובייקטיביות וללא משוא פנים.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
11. בית המשפט המחוזי עמד על טענתו של המבקש לפיה, אין די בחזרתו של הבורר בו מהתפטרותו, אלא נדרשת הסכמת כל הצדדים לבוררות להשבת הבורר לתפקידו. בטענתו זו הסתמך המבקש על דבריה של המלומדת סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל א 495 (2005) (להלן: אוטולנגי), אשר קבעה כי:
"בורר שהתפטר וחזר בו מהתפטרותו - האם פקעה סמכותו לדון בעניין? למעשה תלוי הדבר בהחלטת הצדדים. כדי שיוכל לחזור ולכהן כבורר, לא די בכך שיודיעם על נכונותו לחזור בו מן התפטרותו, אלא דרושה הסכמה מחודשת לכך מצד כל הצדדים הנוגעים בדבר. אם חזר בו הבורר מהתפטרותו על פי בקשת כל הצדדים, ודאי הדבר, שמינויו שריר וקיים, אלא אם כן מונה בינתיים בורר אחר במקומו. אם לא הייתה הסכמת כל הצדדים - אין חזרת הבורר מהתפטרותו יכולה להועיל" (ההדגשה במקור - י.ד.).
12. ברם, בית המשפט המחוזי דחה עמדתו זו של המבקש. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בקובעה את הדברים שלעיל נסמכה אוטולנגי על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 318/64 לויץ נ' חברה לבנין ופיתוח בנגב בע"מ, פ"ד יט(1) 92 (1965) (להלן: עניין לויץ). ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי את שנפסק בעניין לויץ יש לראות על רקע הנסיבות המיוחדות שסבבו את הסכסוך שם. מעבר לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי עיון בפסק הדין בעניין לויץ מלמד שבית משפט זה לא הוציא מכלל אפשרות קיומן של נסיבות בהן יתאפשר לבורר לחזור בו מהתפטרותו גם בלא שתבוא על כך הסכמה של כל בעלי הדין.