1. כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד הנאשם (במקורו מסוג של ברירת קנס), מייחס לו עבירות של השלכת אשפה בחניון ציבורי, ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 17(6) ו- 17(9) לחוק עזר לרהט (תברואה וסילוק מפגעים), תשל"ב - 1972 [להלן:
"חוק העזר"] וזאת משנטען כי הנאשם השליך את האשפה ביום 20.1.08 בשעה 18:30 בחניון הסמוך לצידו המזרחי של קניון רהט.
2. הנאשם כפר וטען שלא זרק וכי יש לו עדים. על כן נקבע התיק להוכחות, ואלו החלו להישמע בפני כב' השופט אקסלרד, ביום 13.7.08. במועד זה נשמעה פרשת התביעה, בסיומה הכריז ב"כ המאשימה "אלו עדיי". הדיון נדחה לשמיעת פרשת ההגנה, אולם נדחה לאחר מכן, מעת לעת, בין בשל תקלה בייצוג המאשימה ובין בשל שינויים ביומן בית המשפט ותחלופת מותבים. לבסוף, הגיע התיק אליי ובדיון ההוכחות העמדתי את הצדדים על כך שפרשת התביעה נשמעה בפני מותב אחר.
הצדדים הסמיכו, בהתאם לסעיף 233 לחסד"פ, מותב זה לנהוג בראיות שנגבו על ידי המותב הקודם, כאילו נגבו על ידי מותב זה. לפיכך, נשמעה פרשת ההגנה בפניי, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
ניתוח הראיות בתיק
3. מטעם המאשימה העיד מר מחמוד אבו גמעה, שהיה במועד הרלוונטי מנהל אגף שפ"ע בעיריית רהט, אשר העיד כי ביום 20.1.08 בשעה 18:30 היה במקום והמתין ברכבו לאישתו, אותה הסיע לקופת חולים. בעודו ממתין, הבחין בעובד של המסעדה האמורה יוצא מן המסעדה עם עגלה של סופר כשהיא עמוסה בזבל, והבחין כי אותו עובד זורק את הזבל במקום שלא מיועד לכך במדרכה. העד העיד כי לאחר שהעובד עשה כן הוא חזר למסעדה. העד ידע להצביע על הנאשם כמי שהשליך את הזבל, ואף כאשר ישב במקומו של הנאשם אדם אחר, לא התבלבל העד ולא הצביע על אותו אדם אחר. הוא עשה כן לעבר הנאשם רק כשהנאשם נכנס לאולם [פרוט' עמ' 2 ש' 16 עד עמ' 3 ש' 3].
העד העיד כי שלח מזכר לפיקוח העירוני על מה שראה בעיניו וביקש שירשם קנס לבעל המסעדה [ת/1]. עד זה העיד עוד, שלאחר שנרשם הקנס הגיע הנאשם למשרד הפיקוח העירוני, כשהוא נכח שם ואז טען הנאשם בפניו כי
"לא רק הוא זורק זבל אלא יש אנשים אחרים שזורקים ומסעדות אחרות שזורקות זבל..."
[פרוט' עמ' 3 ש' 24-25].
כשנשאל הנאשם על ידי הסנגור כיצד זיהה את הנאשם, הוא הסביר כי הנאשם יצא מן המסעדה ממש מולו, הלך לכיוונו, עבר אותו, שפך את הזבל וחזר וכי הוא ראה את כל המהלך, מתחילתו ועד סופו. העד הסביר כי כאשר הנאשם עבר אותו, הוא הסתובב על מנת להמשיך ולהסתכל עליו, עד שזרק את הזבל. העד הגיש שרטוט שערך על מנת לתאר היכן עמד, היכן המסעדה, היכן מקום השלכת הזבל והיכן המכולה, שהנאשם טען כי הזבל נזרק לשם [ת/2]. העד עמד בתוקף על כך שמי שזרק את הזבל היה הנאשם עצמו ולא אחד מעובדיו במסעדה. העד ידע לזהות את פניו של הנאשם, אותו לא הכיר קודם לכן, וידע גם לזהותו כמי שהגיע אליו למשרדי הפיקוח העירוני.
עד נוסף שהעיד מטעם המאשימה, היה רושם הדו"ח, מר רודיון גרומוב. עד זה תיאר כיצד הגיע הנאשם למשרדו ובנוכחות ע.ת. 1 טען בפניו כי
"לא רק הוא זה שהליך את הפסולת ויש אנשים נוספים."
. עד זה הגיש מזכר שערך בנוגע לשיחה זו [ת/3]. העד זיהה את הנאשם, אם כי טען שהנאשם דיבר ערבית על מנת שהוא (העד) לא יבין, וכי ע.ת. 1 דיבר בעברית בשיחה.
4. הנאשם החליט שלא להעיד בעצמו, ותחת זאת בחר להעיד שניים אחרים. ע.ה. 1, מר עדל אלטורי, העיד שהוא בעל עסק באותו בניין וגם היה אחראי על הניקיון בקניון. אותו עד העיד שבחמש השנים האחרונות לא ראה את הנאשם זורק זבל במקום המתואר. העד העיד כי אינו מאמין שהנאשם זרק את הזבל. העד לא ידע להעיד על אירועים שהתרחשו במועד הרלוונטי.
עד נוסף, ע.ה. 2 מר אבו עיש עימאד, העיד כי יש לו סטודיו שכן למסעדה של הנאשם. גם עד זה העיד שהנאשם
"הוא המנהל של המסעדה והוא בחיים לא יזרוק זבל, בשביל זה יש לו עובדים."
גם עד זה לא ידע לאשר היכן היה במועד הרלוונטי ולא ידע להעיד מה אירע באותו מועד.
5. כאמור, הצדדים סיכמו בכתב, אך לסיכומיו צירף הסנגור חוות דעת של השירות המטאורולוגי וביקש לבסס במסגרת חוות דעת זו טענתו כי ע.ת. 1 לא יכל לראות את הנאשם בשל תנאי ראות לקויים.
אין צורך להכביר מילים בדבר הכלל האוסר צירוף ראיות בשלב הסיכומים, לא כל שכן שלא ניתנה האפשרות לצד שכנגד לחקור את עורך המסמך, ובמיוחד שעה שמדובר בחוות דעת.
הסנגור אף טען בסיכומיו לתנאי מזג אוויר, העדר תאורה במקום ושאר עובדות שאין להן ולו בדל ראיה בתיק. משכך, אינני מקבל את חוות הדעת ואני דוחה כל טענות הסנגור המבוססות על חוות הדעת ועל טענות עובדתיות שעניינן תנאי הראות, באשר לא הובאה כל ראיה לגביהן.
6. מצאתי, כי יש בעדויות ע.ת. 1 וע.ת. 2 כדי לבסס את העובדות הנטענות בכתב האישום. ע.ת. 1 העיד כי ראה את הנאשם יוצא מהמסעדה כשבידו הזבל, הוא עקב אחריו בעיניו עד שראה אותו זורק את הזבל על המדרכה ואז חוזר למסעדה. עד זה ידע לזהות את הנאשם, למרות שאין להם כל היכרות מוקדמת, ומתוך הפרוטוקול שהתנהל בפני המותב הקודם אני למד כי הוא לא התבלבל גם כשניסו לבלבלו ולהציג בפניו אדם אחר כנאשם. אינני מייחס תועלת רבה לניסיון הסנגור לייחס לע.ת. 1 סתירה בעדותו ביחס למיקום המכולה. ע.ת. 1 הסביר כי
"המקום שהוא זרק בו הוא מקום נוח יותר לעגלה שלו מאשר להגיע למכולה. זה כביש ויש מדרכה."
.
7. ע.ת. 1 העיד כי הנאשם אמר לו ש"גם אחרים זורקים זבל באותו מקום". אמרה זו יש לראותה כאמרת נאשם לפי סעיף 11 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971. ויש בה כדי לחזק את עדותו של ע.ת. 1. אמרה זו לא נסתרה על ידי הנאשם, שבחר שלא להעיד. אציין, כי אינני מייחס משקל לטענת ע.ת. 2 ששמע אף הוא ביטוי דומה. הדברים לא נכתבו במזכר שערך ע.ת. 2 [ת/3] ועד זה העיד כי בשלב מסוים החל הנאשם לדבר בערבית על מנת שהוא (ע.ת. 2) לא יבינו.
8. לבסוף, הימנעותו של הנאשם מלהעיד בעצמו, אף היא מהווה חיזוק לראיות התביעה, במיוחד שעה שהנאשם היה מיוצג וחזקה על סנגורו שהסביר לו משמעות הדבר.
9. עדיו של הנאשם אינם תורמים מאומה, באשר לא יכלו להעיד על שאירע במועד הרלוונטי לכתב האישום, וכל שיכלו להעיד זה על "אופיו" של הנאשם. עדות זו אינה תורמת בשלב זה של ההליך ומשקלה זניח. אינני יוכל לתת משקל כלשהו גם לדברי עדי ההגנה לפיהם הנאשם אף פעם אינו משליך את הפסולת אלא עובדיו. בסיכומיו, טוען הנאשם כי הוא אינו משליך פסולת בעצמו. ואולם, הנאשם לא העיד על כך בעצמו, ועל כן אינני נותן משקל לטענה זו.
10. אני דוחה טענת הסנגור בסיכומיו בדבר מניעיו של ע.ת. 1. העד לא נשאל על כך ואין כל זכר בראיות לטענות אלו.
11. סעיפי החיקוק הרלוונטים מצויים במסגרת סעיף 17 לחוק העזר והם קובעים כדלקמן: