פני-גיל נ' גלעדי

פסק דין

אדם שוכר שירותיו של עורך דין ומסכם עימו כי שכר הטרחה יחושב על בסיס הצלחה. לימים, בטרם הושלם מתן השירותים, מחליט אותו אדם להפסיק התקשרותו עם עורך הדין. האם יחויב בשכר טרחת עורך הדין ואם כן, באיזה שיעור? זו המחלוקת שבפני.

העובדות

התובע הינו עו"ד המנהל משרד ומתמחה, לטענתו, בתביעות נזיקין ובתביעות המתבררות בבית הדין לעבודה.

ביום 29.6.01 החליקה הנתבעת ונפצעה בעת שהותה בבית מלון בהרצלייה, שהות שאורגנה על ידי מקום עבודתה של הנתבעת. בגין אירוע זה הגישה הנתבעת תביעה לפיצויים כנגד בעלת בית המלון וחברת הביטוח שלה (ת.א. 2557/02 בבית משפט השלום בנתניה; להלן: "תביעת הפיצויים") וכן תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (תיק בל 1110/02; להלן: "תביעת המל"ל") במסגרתה טענה הנתבעת שעל המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") להכיר בפציעתה כתאונת עבודה. בהגשת התביעות הללו יוצגה הנתבעת על ידי עו"ד אחר.

במהלך דצמבר 2003, או בסמוך לכך, פנתה הנתבעת לתובע ובקשה לשכור את שירותיו כדי שיחליף את בא כוחה הקודם וימשיך את הטיפול הן בתביעת הפיצויים והן בתביעת המל"ל. בעקבות פניה זו, ביום 3.12.03, נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם השכ"ט") המסדיר את יחסי הצדדים במתן שירותי התובע לנתבעת. הסכם השכ"ט איננו כולל כל התחייבות של הנתבעת לתשלום שכר טרחה מראש אלא אך על בסיס הצלחה. בנוסח הסכם השכ"ט אותו הציג התובע נקבע כי לתובע ישולם שכ"ט עו"ד בשיעור 25% "מכל סכום שיתקבל (הן בתביעת הנזיקין והן מהמוסד לביטוח לאומי) בצירוף מע"מ והוצאות".

בעקבות חתימת הסכם השכ"ט, נטל התובע על עצמו את המשך ייצוג הנתבעת בתביעות. בפסק דין מיום 29.3.06 התקבלה תביעת הנתבעת כנגד המל"ל ונפסק כי אירוע החלקת הנתבעת ופציעתה מהווה "תאונת עבודה". פסק דין זה לבדו לא הספיק לקבלת כספים והנתבעת פנתה למל"ל בתביעה לקבלת דרגת נכות ותשלום גמלת נכות. פנייה זו עשתה הנתבעת בלא מעורבות התובע. בקשת הנתבעת לגמלת נכות נדחתה למעשה בהחלטה מיום 15.10.06, כאשר נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור 0% וכאשר משמעות הדבר הינה שלא ישולמו לה כלל כספים מהמל"ל.

במצב זה לא נותרה לנתבעת ברירה אלא להיערך להגשת ערר (להלן: "הערר") על החלטת המל"ל בפני ועדה רפואית לעררים של המל"ל. בין התובע לבין הנתבעת סוכם ביום 1.11.06 כי עבור ייצוג הנתבעת בערר ישולם לתובע שכר טרחה נוסף של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, אולם בסמוך לאחר מכן, בטרם הוגש הערר, הודיעה הנתבעת לתובע על רצונה לנתק ההתקשרות עימו. בהתאם, הודיעו התובע והנתבעת לבית המשפט ביום 5.2.07, כי התובע משוחרר מהמשך ייצוג הנתבעת בתביעת הפיצויים.

את הערר למל"ל הגישה הנתבעת באמצעות עו"ד אחר, עו"ד סמוגורה, ובמסגרתו שונתה החלטת המל"ל ונקבעו לנתבעת 19% נכות. עבור הייצוג בערר שילמה הנתבעת לעו"ד סומוגורה שכר טרחה בסך 11,771 ₪. על בסיס קביעת הנכות בערר, שולמו לנתבעת כספים על ידי המל"ל. תביעה זו הוגשה לאחר הפסקת ייצוג הנתבעת על ידי התובע ולנוכח טענת התובע כי זכותו לחלקו בכספים ששולמו לנתבעת, כשכר טרחה על יסוד הסכם השכ"ט.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הכספים ששולמו לנתבעת מהמל"ל היו תוצאת ההצלחה בתביעת המל"ל ופסק הדין המכיר בפציעת הנתבעת כאירוע המהווה "תאונת עבודה". משכך, טוען התובע שעל יסוד הסכם השכ"ט הוא זכאי לחלק בכספים ששולמו לנתבעת. מאחר והנתבעת קבלה מהמל"ל סך של 90,222 ₪ הרי שמסכום זה זכאי התובע ל- 25% בצירוף מע"מ. פניות רבות של התובע לתשלום זה נדחו ולפיכך הוגשה התביעה.

הנתבעת מצידה, מסבירה כי הפסיקה את ההתקשרות עם התובע מאחר וסירב להוסיף ולייצג אותה בהתנהלות מול המל"ל. לגרסתה, לאחר שהתובע התנה את טיפולו בערר בתשלום שכר טרחה נוסף בסך 5,000 ₪ ומאחר ולא הסכימה לכך, הפסיקה את התקשרותה עם התובע ושכרה שירותיו של עו"ד אחר. באותה עת, כך ממשיכה וטוענת התובעת, אף התגלה לה כי הוספו שלש שורות להסכם השכ"ט לאחר שחתמה עליו, דבר שהעצים את חוסר אמונה בתובע. על כל פנים, רק בעקבות הערר שהגישה ובאמצעות עו"ד סומוגורה, נפסקו לזכות הנתבעת 19% נכות ואז, רק אז, גם שולמו לה כספים על ידי המל"ל.

במצב זה, טוענת הנתבעת, כדין הופסקה התקשרותה עם התובע ואין לתובע זכות בגין כספים ששולמו לה לאחר שהופסקה ההתקשרות עמו ובזכות ההצלחה בערר.

באשר לסכום התביעה, מכחישה הנתבעת את תחשיבי התובע וטוענת כי עד להפסקת ההתקשרות גבה התובע במישרין תשלום בסך 4,078 ₪ ותשלום בסך 878 ₪ שנתקבלו מהמל"ל מהם ממילא שהיה זכאי ל- 25% + מע"מ בלבד. עוד טוענת הנתבעת כי בתחשיבי התובע נלקחו בחשבון כספים ששולמו לה עוד טרם נשכרו שירותי התובע ועבור ימי מחלה.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיר של הנתבעת ותצהיר נוסף של בנה, מר רוני גלעדי. המצהירים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם ובשל השעה המאוחרת בה הסתיים הדיון ובקשת ב"כ הצדדים – נקבע שיוגשו סיכומים בכתב.

דיון

המחלוקת העיקרית אשר נתגלעה בין הצדדים נוגעת לפרשנותו של הסכם השכ"ט וליתר דיוק – לשאלת זכותו של לקוח להפסיק התקשרותו עם עורך דינו וזכותו של עורך הדין לשכר טרחתו בנסיבות אלו. על אף שזו המחלוקת העיקרית בין הצדדים, לנוכח טענות הנתבעת בדבר תוכנו של הסכם השכ"ט, הרי בטרם יפורש יש להכריע במחלוקת שבדבר תוכנו.

האם יש בהסכם השכ"ט תוספת מאוחרת, אשר מאן דהו הוסיף לאחר שנחתם?

בתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן, טענה הנתבעת כי שלש השורות האחרונות בהסכם השכ"ט "הוספו לאחר שחתמתי עליו". הנתבעת חוזרת על גרסה זו בסיכומיה ומציינת שכאשר הבחינה בתוספת זו נוצר אצלה "משבר אמון קשה" (סע' 7 בסיכומי הנתבעת).

שלש השורות האחרונות בהסכם השכ"ט קובעות את זכותו של התובע לשכר טרחה בשיעור 25% מכל סכום שיתקבל הן בגין תביעת הנזיקין והן בגין תביעת המל"ל. הנתבעת עצמה, בתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן, מאשרת שאכן סוכם בינה לבין התובע כי שכר טרחתו יסתכם ב- 25% + מע"מ מהסכומים שתקבל (סע' 4 בתצ' הנתבעת). כך גם למעשה מאשרת הנתבעת בתצהיר העדות הראשית שהגישה (סע' 9 בתצ' הנתבעת) ולמעשה – עצם הסכמה בסיסית זו על שיעור שכר הטרחה כלל איננו במחלוקת. אם כן, היכן "התוספת"? אם זה זה אשר הוסכם וזה זה אשר נכתב – מדוע בכלל שתהיה "תוספת"? הנתבעת איננה מסבירה דבר ומסתפקת בטענה כללית בלבד, בלא הסבר למהות התוספת ובלא הסבר להיגיון שבתוספת לה היא טוענת.