פסק דין
מבוא ועובדות מוסכמות:
1.התובע טוען כי במהלך אסיפת דיירים שהתקיימה ביום 17.10.07 הטיח בו הנתבע אמירות מעליבות ומבזות המוציאות את דיבתו ולפיכך הוא הגיש תביעה דנן בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.
2.לכל אחד מהצדדים בעלי הדין, התובע והנתבע, זכויות ביחידת מגורים אחת בבית משותף שברחוב הוורדים 3/3 בחיפה הכולל 5 דירות מגורים (להלן: "הבית המשותף").
3.במקור הדירה של התובע היתה בבעלות אימו המנוחה והיא התגוררה במקום. בשנת 2007 עבר התובע להתגורר בדירה וביום 23.8.07 פנה אליו הנתבע במכתב דרישה לתשלום דמי ועד בית בסך של 2,520 ש"ח וכן חלקו הנטען בעבודות שיפוץ שנערכו בבית המשותף בחודש יולי 2005 בסך של 2,000 ש"ח, ובסה"כ 4,520 ש"ח. כן נדרש התובע לשלם דמי ועד בית עבור החודשים, אוקטובר-דצמבר 2007 בסך של 210 ש"ח (להלן: "מכתב הדרישה" ו- "עבודות השיפוץ).
4.עם קבלת מכתב הדרישה שלח התובע, באמצעות בא-כוחו, לנתבע מכתב מיום 3.10.07 ובו דרישה להמצאת פרטים ומסמכים שונים לעניין עבודות השיפוץ (להלן: "מכתב התשובה").
5.הנתבע לא המציא לתובע את הפרטים והמסמכים שהתבקשו במכתב התשובה ובין לבין, התובע הוזמן להשתתף באסיפת דיירים שנקבעה ליום 17.10.07 (להלן: ''אסיפת הדיירים'') ובה השתתפו שני הצדדים בעלי הדין, אשתו של הנתבע וכן יתר הדיירים בבית, 6 אנשים בסך הכל.
6.באסיפת הדיירים נדרש התובע לשאת בחלקו בגין עבודות השיפוץ בבית המשותף ובמהלכה כינה הנתבע את התובע "שקרן".
טענות הצדדים בתמצית:
7.התובע טוען כי במהלך אסיפת הדיירים, ובעקבות פנייתו לאחד הנוכחים, התפרץ הנתבע כלפיו בזעם ובאופן פתאומי, תקף אותו מילולית וכינה אותו "גנב, שקרן, תסתום את הפה ומנוול". כמו כן, מאחר והתובע ביקש לשלם דמי ועד בית באמצעות המחאה, אמר הנתבע לנוכחים כי אין לקבל מהתובע המחאות הואיל והן לא תכובדנה.
דברי הנתבע לעיל הבהילו את התובע והפחידו אותו בצורה קשה, הוא חש מאוים ופגוע ומשחזר לביתו הוא היה מתוח וסבל מיתר לחץ דם. למחרת פנה התובע למשטרה והגיש תלונה נגד הנתבע.
התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, סך של 50,000 ש"ח, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ש"ח, ובסה"כ 70,000 ש"ח.
8.הנתבע טוען כי בשנת 2005 נערכו בבית המשותף עבודות שיפוץ לחיזוק יסודותיו ואשר עלותן הגיעה לסך של 16,000 ש"ח. חלקו של התובע בהוצאה הנ"ל עמד על סך של 2,000 ₪, אולם, על אף פניות חוזרות ונשנות אליו, התובע לא סילק את החוב. כמו כן, התובע נמנע מתשלום דמי ועד בית ביחס לתקופה בה התגוררה אמו המנוחה בבית המשותף. בנסיבות העניין, פנה הנתבע לתובע בעל פה ובמכתב הדרישה. בתגובה טען התובע כי הוא אינו הבעלים של הדירה אלא בנו אורי אשר ירש את הזכויות בה (להלן: "אורי"). הנתבע פנה לאורי ומשסיפר לו את גרסת אביו התובע בדבר בעלותו בדירה, אמר לו הראשון "אבא שלי משקר...כל רצונו של אבי הוא להתחמק מתשלומים".
באסיפה שאל הנתבע את התובע באם הוא הבעלים של הדירה, שאם לא כן הוא אינו זכאי להשתתף בה. באותה הזדמנות הנתבע סיפר לתובע ולנוכחים את אשר אמר לו אורי כמצוטט לעיל. למשמע הדברים, הגיב התובע בזעם, הוא צעק וקילל וטען שעל אף שהדירה אינה בבעלותו, ברשותו ייפוי כוח ביחס לדירה, אולם הוא נמנע מלהציגו. במהלך האסיפה האווירה התחממה והטונים עלו ובלהט הדברים ובשל תסכול הנתבע מסירוב התובע לשאת בחובותיו, הוא כינה אותו "שקרן". אולם, הנתבע לא הוסיף והטיח בתובע "גנב, מנוול ותסתום את הפה", כטענת התובע.
הנתבע טוען להגנתו אמת דיברתי, כי היתה עליו חובה חברתית ומוסרית לומר את אשר אמר ומכל מקום הדברים נאמרו בשעת כעס ומריבה ועל כן אין להחיל עליהם את חוק איסור לשון הרע.
ד י ו ן:
9.בדיון שהתקיים בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל הנתבע ושניהם העידו בפניי.
10.בניגוד לתובע אשר נותר עקבי בגרסתו באשר לכינויים והדברים אשר הטיח בו הנתבע במהלך אסיפת הדיירים, לא כך היו פני הדברים לגבי הנתבע.
בסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/1, טען הנתבע באומרו:
"במהלך ישיבה זו עלו הטונים של כל הנוכחים לטונים גבוהים עקב התחמקויותיו של התובע מלשלם את חובותיו והכעס שהתנהגותו זו עוררה בקרב כל הנוכחים. בנסיבות אלה: