ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות רמלה
|
28270-05-10
31/10/2010
|
בפני השופט:
זכריה ימיני
|
| - נגד - |
התובע:
1. מ.ב
2. ע.ב
|
הנתבע:
סטודיו נדיר
|
| פסק-דין |
בתם של התובעים השתתפה בחוג לריקודים אצל הנתבעת. במסגרת החוגים, היה מבצע הסטודיו מספר מופעי ריקוד בשנה.
לטענת התובעים, בתם שובצה תמיד בשורה האחרונה של רקדניות. בתם התרעמה על כך, ובקשה להחליף את מיקומה לשורה הראשונה של הרקדניות. הן התובעים והן הבת פנו אל הנתבעת לשנות את מיקום הבת בשורת הרקדניות, אך הנתבעת סירבה.
כן טוענים התובעים שהנתבעת אילצה את בתם לרכוש תלבושות לריקודים, וכי לריקוד האחרון שבו סירבה הנתבעת לשנות את המיקום של בתם, רכשו תלבושת בסך 120 ש"ח, ואת סכום זה מבקשים חזרה, בתוספת פיצויים בגין עגמת נפש.
לטענת הנתבעת, בתם של התובעים מוקמה במחצית הראשונה של המופע בשורה הראשונה (מתוך 4) של הרקדניות, ובמחצית השניה של המופע מוקמה בשורה השלישית (מתוך 4) של הרקדניות. לטענת הנתבעת מיקום זה הוא מיקום טוב ובולט. כן טוענת הנתבעת שאך טבעי הוא שכל רקדנית מבקשת להיות כל הזמן בשורה הראשונה, ודבר זה בלתי אפשרי.
כן מוסיפה הנתבעת וטוענת שלאחר שבקשת התובעים סורבה, הם הפסיקו את השתתפותה של בתם בחוגי הריקוד בסטודיו. משום כך הבת לא הייתה מבוטחת בביטוח שערך הסטודיו, ולכן לא הייתה יכולה להשתתף במופע.
סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כדלקמן:
"חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של צד שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט."
העמדת בתם של התובעים במופע הריקודים הינו נושא הנתון לשיקול דעתה של הנתבעת, תוך שהיא מביאה בחשבון את כישורי כל רקדנית ורקדנית בפני עצמה וביחס לחברותיה, ותוך התחשבות בצרכי המופע בהתאם לשיקול דעת הכוריאוגרפית. על כן, גם אם בקשו התובעים ובתם לשנות את מיקום הבת במופע, אין הדבר אומר שעל הנתבעת היה להיעתר לבקשה זו. באנלוגיה לאמור בסעיף 33 הנ"ל, אין הערכה זו נושא לדיון בבית המשפט.
ובאשר להוצאה עבור הבגדים לריקודים, העידו עדי הנתבעת כי לא דרשו לקנות בגדים מיוחדים למופע, והציעו את עזרתם לתובעים למצוא בגדים מתאימים למופע.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג חשון תשע"א, 31 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.