הסכם הגירושין לא אושר - זכויות המעקל גוברות על זכויות הגרושה

א.         מבוא;

1.         האם ניתן לרדת לזכויותיה של גרושה בדירה שהיתה משותפת לבני הזוג, בעיקול שהושת על זכויותיו של בעלה לשעבר, לאחר שהשניים התגרשו על פי פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה והסכם גירושין שלא הובא לאישור בית המשפט. כל זאת, שעה שהנושה טוען כי הגירושין נעשו באורח פיקטיבי בלבד, וזאת במגמה להבריח את נכסי הבעל מנושיו.

ב.         העובדות;

2.         התובעת והנתבע 2 היו נשואים זו לזה. בתקופת הנישואין, רכשו השניים דירה בxxx. במהלך תקופה זו, ניהל הבעל לתקופה מסוימת עסק במשותף עם הנתבע 2 ואדם נוסף. משהתפרק העסק, התחייב הבעל להשיב לנתבע 2 את זכויותיו הכספיות. בין היתר, נמסר לנתבע 2 שיק על סך של 10,000 ש"ח אשר לא נפרע ובעטיו נפתח תיק הוצל"פ כנגד הנתבע 2.

            הנתבע 2 הטיל עיקול על זכויות הבעל בדירת בני הזוג, במסגרת אותו תיק הוצל"פ.

3.         כפי הנטען, עלו חיי בני הזוג על שרטון, ואלה הגיעו למסקנה משותפת כי עליהם להיפרד, ובהתאם חתמו על הסכם גירושין ביום 30.5.06 במשרדו של עו"ד בנו גנות מחיפה. במסגרת אותו הסכם, נקבע כי זכויות בני הזוג בדירה המשותפת, יועברו לתובעת.

            ביום 6.6.06 - הוגשה בקשה לבית משפט לענייני משפחה בנצרת לקביעת שיפוט בענייני התרת נישואין ובקשה להורות על בטלות נישואיהם. בינתיים, עזב הבעל את הארץ, ובהעדרו לא התקיים דיון. הבקשה חודשה בתאריך 24.2.08, ובעקבותיה ניתן פסק דין ביום 29.10.08 המורה על התרת נישואיהם של בני הזוג. יש לציין, כי השניים לא ביקשו לאשר את הסכם הפירוד ביניהם. על כן, הסכם זה לא אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

4.         כאמור, הנתבע 2 הגיש בקשה להטלת עיקול על הדירה המשותפת של בני הזוג. לאחר שהוטל העיקול, ניסתה התובעת למכור את הדירה, אולם ניסיונה זה נכשל עקב רישומו של העיקול הרובץ על זכויות הנתבע 2 בדירה.

ג.         ההליך;

5.         בתביעתה, עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי, לפיו היא בעלת מלוא הזכויות בדירה הידיעה כדירה xxx בניין xxx ברחוב xxx בxxx, וכי העיקולים שהוטלו על ידי הנתבע 2, בטלים ומבוטלים וכי יש לבטלם.

לטענת התובעת, העביר לה בעלה, ערב גירושיהם, ובמסגרת הליך הגירושין, את הזכויות בדירה. לאחר מכן, עזב הבעל את הארץ ומאז נעלמו עקבותיו, כאשר בסופו של יום הורה אף בית המשפט לענייני משפחה על גירושיהם. לטענתה, גוברות זכויותיה בדירה - זכויות ביושר על פי הסכם הגירושין - על זכויותיו של מעקל מאוחר יותר. לכן בטל העיקול שהוטל על זכויות הבעל. בהתאם, יש להיעתר לתביעה להצהיר על זכויותיה ולהורות על ביטול העיקולים.

6.         מנגד, טוען המשיב כי בשעתו הוא היה שותף של הבעל, עד שנת 2004, ולא ידע על כל בעיות בין בני הזוג. לטענתו, המדובר בהסכם פיקטיבי. עובדה היא כי במסגרת הפניות לבית משפט לענייני משפחה, לא הוגשה הבקשה לאישור ההסכם. על כן, אין לנו אלא להסיק כי המדובר בהסכם פיקטיבי חסר תוקף שלא היה מצד הצדדים לו כוונה לממשו, וכל ייעודו לא היה אלא לחמוק בבוא העת מנושים. הורתו של ההסכם הינה במצבו הכלכלי הקשה של הבעל, אשר הסתבך בחובות כבר בשנת 2006, ולכן ערך את ההסכם עם אשתו, על מנת למנוע עיקולים מצד נושים על הזכויות.

ד.         דיון;

7.         מטעם התובעת העידו בפני התובעת עצמה וכן חברתה הטובה הגברת י.ט. הגברת ט העידה בתצהירה כי מהיכרותה היום יומית עם התובעת, ידוע לה כי נותק הקשר בין התובעת לבין בעלה, אשר עזב את הארץ מזה ארבע וחצי שנים. בעדותה בעל-פה היא הוסיפה וציינה כי התובעת סיפרה לה באותם ימים כי קיימות בעיות בינה לבין בעלה, הם לא מסתדרים ביחד ושלא טוב להם ביחד, הוא לא נמצא רוב הזמן בבית והם רוצים להיפרד. [עמוד 5 שורות 18-19 לפרוטוקול]. העדה חזרה על דבריה אלה פעם נוספת בהמשך אותו עמוד. עדותה זו של העדה, נשמעה אמינה בעיני והתחזקה ככל שנחקרה חקירה שכנגד. התובעת עצמה אף היא ציינה כי במהלך המחצית הראשונה של שנת 2006, נקלעו חיי בני הזוג למשבר עמוק, וכפועל יוצא מכך, הגיעו למסקנה משותפת כי עליהם להיפרד בהסכמה ולהתגרש. בעדותה בעל-פה, חזרה התובעת על גרסה זו, בציינה: " חודש לפני שהגשנו את הבקשה הוא עזב את הבית בתחילת חודש מאי 2006 הוא עזב את הבית. הוא אמר שיש לו אישה אחרת וזהו. עזב את הבית ואח"כ אמר שהוא רוצה להתגרש ואני צריכה לחתום לו על מסמכים". [עמוד 7 שורות 21 - 23 לפרוטוקול].

            אף גרסתה זו של התובעת עמדה במבחן החקירה שכנגד.

            ראייה ברורה לכך כי אכן אין המדובר בגירושין פיקטיביים, אשר נעשו אך ורק למען קדם הליכי גבייה ועיקול על ידי נושי הבעל, כפי שאנו חוזים לעיתים, מהווה העובדה כי מאז אותו אירוע, עזב הבעל את הארץ ומאז לא שב אליה. עובדה זו כי הבעל עזב את הארץ, אף נתמכת בעדותו של הנתבע 2. [ראה עמוד 12 לפרוטוקול]. הנתבע 2 גילה בבדיקה שעשה במשרד הפנים, כי הנתבע 1 עזב את הארץ. הוא לא ראה אותו מאז, וכי למעשה טיעוניו, כמופיע בתצהיר עדותו, ולפיהן הסכם הגירושין הוא הסכם פיקטיבי, אינם אלה עדות מפי השמועה, או סברה, הנתמכת על ניסיון החיים.

8.         לטעמי, אין מחלוקת על כך כי בני הזוג נפרדו. עצם העובדה שהבעל אינו מתגורר בארץ מאז המועד שבו חתמו בני הזוג על הסכם הפירוד, מלמדת על כך כי אין המדובר בגירושין פיקטיביים. עדותה של התובעת, נשמעה אמינה ומהימנה. התובעת לא הכחישה כי אכן בעלה הסתבך בחובות כספיים כלשהם, אולם ציינה כי לא היתה מעורה בענייני עסקיו של בעלה. יש לציין כי עובדה זו היתה ידועה אף לנתבע 2 אשר ציין בעדותו כי הנתבע 1 היה מבזבז כספים ולא העביר את הכספים שקיבל מהעסק לתובעת. [ראה עמוד 12 שורות 21-22 לפרוטוקול].

9.         אמנם, לאור האמור, עלי לקבוע כי לא הוכח שהסכם הגירושין שנערך בין בני הזוג, הינו הסכם פיקטיבי. עובדה היא כי בני הזוג נפרדו, וכי הבעל עזב את הארץ, ככל הנראה לצמיתות, שעה שהתובעת ממשיכה להתגורר כאן. עם זאת, בכך לא סגי. על התובעת להוכיח כי ההסכם הינו בר תוקף, להבדיל מהסכם פיקטיבי. לעניין זה, נקבע בסעיף 2[א] לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג - 1973, כי הסכם ממון טעון אישור בית משפט לענייני משפחה. סעיף 2[ד] קובע כהיא לישנא: " הסכם בין בני הזוג שאושר בפסק דין להתרת נישואין על ידי בית הדין, דינו כדין הסכם ממון שאושר לפי סעיף זה; בחוק זה "התרת נישואין" -לרבות גירושין, ביטול נישואין, הכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם או פירוד לפי דין דתי שאינו מאפשר גירושין". במקרה שלפנינו, נחתם הסכם הגירושין, המסדיר אף את יחסי הממון בין בני הזוג, לפני פנייתם לבית המשפט לענייני משפחה. על כן, ההסכם טעון היה את אישור בית המשפט לענייני משפחה כמצוות סעיף 2[א] לחוק. בהעדר אישור כאמור, אין תוקף להסכם.

            מעיון בבקשות שהוגשו על ידי התובעת והנתבע 1 לבית המשפט לענייני משפחה, עולה כי השניים לא ביקשו את אישורו של הסכם הגירושים שנערך ביניהם. אמנם, בבקשה המחודשת לגירושין משנת 2008, הוזכר נושא ההסכם, אולם, הסכם זה לא היה מושא לבקשה לאישורו על ידי בית המשפט. על כן, אף לא מופיע זכרו בפסק דינו של בית המשפט מיום 29.10.08.