אפלמן נ' קפלן

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לשלם לידיו דמי תיווך.

לטענת התובע ביום 7.12.08 בעקבות מודעה שפרסם באתר האינטרנט, פגש בנתבעת והציג בפני את הדירה ברח' יהונתן 4 בראשל"צ.

בכתב התביעה טען התובע כי באותו מועד חתמה הנתבעת על מסמך התחייבות לתשלום דמי תיווך, ואולם לאחר שראתה את הדירה אמרה כי אינה מעוניינת בה. בדיעבד התברר כי הנתבעת התקשרה בהסכם שכירות עם בעלי הדירה אך לא שילמה את דמי התיווך.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הוסכם  בין הצדדים ששיעור דמי התיווך לא יעלה ע"ס של 5,000 ש"ח וכי התובע התחייב לסייע בהפחתת דמי השכירות ביחס לדירה ולנהל עבורה את המשא ומתן לאחר שהביעה רצונה לשכור את הדירה נשוא התביעה. בדיעבד, התובע לא סייע בידי הצדדים להתקשר בהסכם השכירות ולא היווה את הגורם היעיל. נוכח כך, לשיטת הנתבעת דין התביעה להידחות וממילא גם ככל שיש מקום בתשלום דמי תיווך, שהרי אין מקום כי שיעורם יעלה ע"ס של 5,000 ש"ח.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי שלה. להלן טעמי.

מעדויות הצדדים עולה כי הדירה אכן הוצגה לנתבעת ע"י התובע. העובדה כי הנתבעת התוודעה לאפשרות שכירתה של הדירה באמצעות מודעה באינטרנט אין בה כדי לגרוע מכך שהמידע ככזה ביחס לדירה זו נודע באמצעות התובע. כמו כן, מן העדויות עלה כי היה ברור לנתבעת שהתובע הינו מתווך כאשר במועד פגישתם של הצדדים לא הראה התובע לנתבעת את הדירה נשוא הדיון בלבד אלא שתי דירות נוספות והחתים אותה על טופס התחייבות לתשלום דמי תיווך.

זה המקום להדגיש. הנתבעת חתמה על הסכם לקבלת שירותי תיווך.

במסגרת הסכם זה נקבע במפורש כי דמי התיווך יעמדו על חודש דמי שכירות בתוספת מע"מ.

מדובר במסמך קצר, פשוט בן עמוד אחד.

ככל שביקשה הנתבעת לשנות או לגרוע מאיזה מהתחייבויותיה היה עליה לעשות כן במפורש ובכתב, או שלא לחתום על המסמך שהוצג לה.

העובדה כי לשיטתה אמרה לתובע כי לא מוכנה לשלם יותר מ - 5,000 ש"ח, אין בה די והיא אינה סבירה במקום שבו במקביל לאותה אמירה, באותו יום ובאותו מועד, היא חותמת על מסמך התיווך.

במקום שבו מתקשרים אנשים בהסכם, שהרי הוראותיו הן שיחולו. בפשטות, חוזה הוא חוזה.

ככל שמבקש מי מהם לשנות מהסכמות חוזיות, עליו לעשות כן במפורש ובאותה דרך בה התקבלו אותן ההסכמות- דהיינו בכתב.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע לא היה הגורם היעיל בהתקשרות שבין הצדדים, שכן לא סייע במשא ומתן עם בעלי הנכס ולמעשה נעלם לאחר שראתה עימו את הנכס באותו יום על אף שהודיעה לו על רצונה זה.

עם זאת, בניגוד לדברי הנתבעת עלה מן העדויות בפני כי הנתבעת לא הודיעה לתובע כי היא מעוניינת בדירה, אלא שהיא אמרה לתובע כי היא מבקשת שיפעל לצורך הפחתת גובה דמי השכירות, וזאת בלבד.

זה המקום לציין כי הנתבעת בחרה להביא לעדות מטעמה את חברתה אשר נכחה במקום, הגב' ע.מ .עדה זו העידה בפני כי באותו מועד לא אמרה הנתבעת כי היא מעוניינת בדירה, אלא ביקשה כי יפעל לצורך הפחתת שיעור דמי השכירות כפי שגם עשתה ביחס לדירה נוספת אותה ראתה יחד עם התובע באותו יום.

צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי על מנת שיהא מתווך זכאי לדמי התיווך, צריך שיהא הגורם היעיל.

עם זאת, כבר נקבע ע"י בתי המשפט ,לא אחת, כי במקום שבו מנע הלקוח מהמתווך מלשמש כגורם היעיל, שהרי לא יהא באי מעורבותו של זה האחרון,  כדי לגרוע מזכותו לקבלת דמי התיווך.

טענה הנתבעת כי ביקשה ליצור קשר עם התובע כיום או יומיים לאחר שראתה את הדירה ואולם לא היה בידה את מספר הטלפון של התובע. טענתה זו תמוהה מאוד בעיני. כשם שידעה הנתבעת לאתר את מספר הטלפון של התובע לצורך יצירת קשר עמו על מנת לראות את הדירות, כך יכולה הייתה לאתרו לצורך קידום ההתקשרות עם בעלי הדירה.