עו"ד אלון נ' עיריית ירושלים

פסק - דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 19/5/09, פיצוי התובע בשל נזקים שנגרמו לו עקב נקיטת הליכי גביה בדרך של הטלת עיקול על ידי הנתבעת לגבי דו"חות חניה שלא שולמו על ידי התובע.

2.על פי כתב התביעה, התובע היה בעליו הרשום של רכב, בבעלות משותפת עם אחיו, מר יהונתן אלון (להלן – האח). הרכב היה בחזקתו הבלעדית של האח והתובע לא עשה בו כל שימוש.

3.לטענת התובע, בשנת 2003 נתקבלה אצלו דרישה לתשלום דו"ח שניתן לרכב, וחרף הודעות מפורשות, מלוות בתצהיר, הן של התובע והן של אחיו, לפיהן הרכב נמצא בשימושו של האח – הוסיפו להגיע אל התובע הודעות בקשר עם דו"חות של הרכב.

עם קבלת כל דו"ח, שב התובע וביקש מהנתבעת לעדכן את רישומיה כך שכל ההודעות בקשר עם הרכב יישלחו לאח ולא לתובע.

התובע ציין לפחות 5 פניות לנתבעת בעניין זה, בתקופה שבין אוגוסט 2003 ועד מרץ 2004, ומהן עולה כי היו אף פניות קודמות מצדו.

4.התובע טוען כי באוקטובר 2006 הופתע לקבל "התראה לפני נקיטת צעדי הוצאה לפועל" וזאת בשל חוב על סך 2,219.5 ₪, שמקורו ב-13 דו"חות שניתנו לרכב.

על אף פנייתו של התובע לנתבעת ביום 8/10/06, ניתנה תשובה על ידה רק כעבור כשנתיים, ביום 10/9/08, לפיה הנתבעת החליטה שלא להסיר את הדו"חות משמו של התובע הואיל והדו"חות נשלחו לתובע בדואר רשום לכתובתו ברחובות, ומשלא הוכח על ידי התובע כי לא קיבל אותם – הפך החוב לחלוט.

התובע טען כי מעולם לא התגורר ברחובות, וגם על כך הודיע לנתבעת לאחר קבלת ההתראה, במכתבו מיום 16/10/08, המהווה תשובה למכתב הנתבעת מיום 10/9/08.

5.לטענת התובע, בעודו ממתין לתשובת הנתבעת למכתבו מיום 16/10/08 נדהם לקבל ביום 7/5/09 הודעה על הטלת עיקול בשל אי תשלום חוב חניה (להלן – העיקול), ומכאן התביעה שלפנינו.

6.במסגרת כתב התביעה דורש התובע סכום של 7,080 ₪ המורכב מסכום של 2,580 ₪ בגין התשלום שבוצע על ידו להסרת העיקול, וכן סך של 4,500 ₪ בשל הפגיעה בזכויות היסוד שלו, עגמת נפש, בזבוז זמן, ופגיעה בשמו הטוב של התובע.

7. בקשת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה נדחתה בהחלטה מיום 12.7.09, וגם בקשה לעיון חוזר נדחתה בהחלטה מיום 8.12.09.

כתב ההגנה הוגש ביום 13.1.10.

8.בדיון שהתקיים ביום 11/7/10 הסכימו הצדדים להגשת סיכומים בכתב, שלא יעלו על שלושה עמודים, הסיכומים אכן הוגשו, ועתה הגיעה העת להכריע.

טענות התובע

9.לטענת התובע, אין מחלוקת כי העבירות שבגינן ניתנו הדו"חות נשוא התביעה לא בוצעו על ידו אלא על ידי אחיו, וכי לכל המאוחר בשנת 2003 ידעה הנתבעת שהחזקה והשימוש ברכב נתונים באופן בלעדי לאח ולא לתובע.

לפיכך טוען התובע, כי חלה הוראת סעיף 27ב(ב) לפקודת התעבורה לפיה אחיו הוא זה שביצע את עבירות התעבורה והנתבעת לא היתה רשאית לפנות אל התובע בדרישות תשלום בקשר עם עבירות אלה.

עוד טוען התובע, כי יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה אין באפשרותה לעדכן שינוי מחזיק בשעה שהרכב היה רשום בבעלות משותפת, ומשהועלתה הטענה לראשונה רק במסגרת ההליך שלפנינו - יש לדחותה בהיותה טענה כבושה שאין לייחס לה משקל כלשהו.

10.התובע טוען עוד, כי בהפעילה את הליכי הגביה בנסיבות העניין פעלה הנתבעת תוך הפרת חובתה לנהוג בסבירות ותום לב, ולכן מגיע לתובע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.