אבזבאקי נ' ניופאן בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לבגדי התובע, עקב כיבוסם במכונת כביסה שקנה מידי הנתבעת, וכן להוצאות שונות ועוגמת נפש שנגרמו לתובע תוך כדי ניסיונות תיקון המכונה והחלפותיה.

התובע הסתפק בעדות שעיקרה אימוץ כתב התביעה, תוך הוספת מספר פרטים. התובע לא נחקר נגדית על גרסתו. הנתבעת אף לא הביאה כל עדים לסתור את דברי התובע. אמנם בכתב ההגנה נטען כי בבדיקות שנערכו למכונת הכביסה עלה כי זו אינה קורעת בגדים, אך הדבר לא נתמך בראיות עצמאיות, כאשר ברור שאמירת נציגת הנתבעת לעניין זה הינה בגדר עדות שמועה.

עוד ייאמר כי ככלל התובע עשה עליי רושם מהימן, ובדבריו, הן בכתב התביעה והן בפרטים שהוסיף בעדותו, לא נתגלו כל סתירות או פרטי אי היגיון. אף לא הגיוני כי התובע בחר להפסיד מספר ימי עבודה לצורך המתנה במשך שעות בכל פעם לעובדי הנתבעת שיגיעו לביתו לצורך בדיקות המכונה ואספקת מכונות חלופיות (עובדה שככלל אינה במחלוקת), מבלי שהדבר נבע מרצון כן ואמיתי להביא לפתרון תקלה במוצר אותו רכש.

בנסיבות אלה, החלטתי לקבל את גרסת התובע לפיה מכונת הכביסה שקנה מהנתבעת אכן גרמה לקרעים בבגדיו אגב השימוש בה. התובע אמד נזקים אלה בסך של 1,500 ₪, דבר העולה בקנה אחד עם מספר הבגדים הקרועים על פי הערכתו (כ-13-15). לפיכך, ברכיב נזק זה אני מקבל את תביעתו ללא כחל ושרק.

באשר לאובדן ימי העבודה. לדברי התובע נאלץ להפסיד שמונה ימי עבודה לצורך בדיקות המכונה בביתו, החלפתה הארעית במכונה חליפית לצורך הבאתה לבדיקה אצל הנתבעת, החזרתה אליו, תיקון תקלה שהתגלתה ברגלית שלה לאחר החזרתה, החלפתה במכונה אחרת, החלפת המכונה האחרת לאחר שאף בה נתגלו פגמים (אם כי חיצונים). הנתבעת חלקה על מספר הפעמים המדויק שבהם המתין התובע בביתו, אך אישרה את התמונה הכוללת של מספר המתנות. מעבר לכך, לא הביאה ראיה לסתור דברי התובע. לפיכך, אני מקבל את דברי התובע לחלוטין אף בעניין זה, ומשאמידתו את אובדן ימי העבודה בכ-250 ₪ ליום הינה אמידה סבירה, הריני מקבל תביעתו אף ברכיב זה, משמע 2,000 ₪.

באשר לרכיב ההוצאות הנלוות, המתייחס לנסיעות, הרי שמכתב התביעה עולה כי רק פעם אחת התובע כיתת רגליו למקום עסקה של הנתבעת, וביתר הפעמים קיים קשר טלפוני עם נציגיה, וכאמור המתין בביתו לעובדיה. משכך, סבורני כי אין מקום להורות על חיוב הנתבעת בסך של 460 ₪ ברכיב זה כנטען בכתב התביעה.

באשר לרכיב עוגמת הנפש, הרי שהתרשמתי שבמקרה זה לא ניתן לאמוד עוגמת נפש על סך 2,000 ₪ כטענת התובע. קריעת הבגדים מתבטאת ברכיב הנזק הכספי שבו הכרתי. עצם ההמתנה פעמים לא מעטות לעובדי החברה התבטאה כולה באובדן ימי העבודה (רכיב שאף בו הכרתי), ומשהדבר נעשה בבית הנתבע, לא ניתן לקבוע כי הדבר מגבש עוגמת נפש עצמאית. עם זאת יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע נאלץ לבצע שיחות טלפון רבות עם נציגי הנתבעת, תוך תחושה מובנת שרוב שיחותיו נופלות על אוזניים ערלות, בכך שאינן מועילות לקדם את הטיפול בענייניו כפי שכל אדם סביר היה מצפה. לפיכך, הריני מכיר ברכיב עצמאי של עוגמת נפש תוך שאני אומד אותו על סך של 500 ₪.

בנוסף, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע הכרוכות במשפט זה, אותן אני אומד על סך של 300 ₪.

סוף דבר, הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,300 ₪, אשר יישאו הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

כל צד זכאי להגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על פסק הדין, תוך 15 ימים מיום המצאתו לידיו.

ניתן היום, כ"ט אלול תש"ע, 08 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.