בפניי תביעה כספית.
1. התובעת היא הגב' פלונית (להלן – התובעת). הנתבע הוא מר אייל מור (זריזי)(להלן – הנתבע). הנתבע הוא ספר במקצועו. לטענת התובעת, ביום 28.4.05 פנתה למספרה בה עובד הנתבע לשם טיפול בשערותיה, הכולל שימוש במייבש שיער (פאן) וסירוק. לטענתה, הנתבע קיצץ את שיערה, אשר היה ארוך ושופע, לאורך של 1 ס"מ, שלא בהסכמתה, וחרף התנגדותה המפורשת. הנתבע אינו חולק על כך שקיצץ את שיערה של התובעת (ראו בעמוד 66, שורה 16). עם זאת, לטענתו עשה את הדבר בהסכמתה, ולעניין זה מסר הנתבע גירסה מפורטת בתצהירו.
2. התובעת העידה בפניי. כך גם הנתבע. העידו גם מספר עדים מטעם שני הצדדים. לאחר ששקלתי את העדויות שהובאו בפניי, החלטתי לקבל את גירסת התובעת, ולהעדיף אותה על פני גירסת הנתבע והעדים מטעמו. אסביר בקצרה את הטעמים לכך.
3. ראשית, התובעת עוררה רושם אמין. עדותה היתה אותנטית וספונטנית. עלה מן הדברים רושם ברור כי הדברים המתוארים על ידה אכן התרחשו. זו אף זו, התובעת היתה בזמן עדותה בסערת רגשות בולטת ואמיתית, התואמת את עדותה ואת התחושות עליהן העידה, של פגיעה קשה שחוותה על רקע קיצוץ שלא בהסכמתה של שיערה השופע. לא שוכנעתי מן הניסיון להסביר תגובה זו של התובעת בעצם העובדה ששיערה קוצץ. אכן, ניכר כי שיערה הארוך של התובעת היה חלק מדימויה העצמי. עם זאת, קשה להסביר את תגובתה הקשה בעובדה זו בלבד. סערת הרגשות האותנטית של התובעת תורמת למשקל שאני מייחס לעדות זו.
4. הועלו טענות שונות על מנת לתקוף את אמינות התובעת. אתייחס להן עתה.
5. (א) נטען לאי התאמות בנקודות עובדתיות שונות (למשל, מדוע הגיעה התובעת למספרה של הנתבע דווקא; האם התובעת פנתה לנתבע או שמא הוא פנה אליה לעניין זה אציין, כי הנתבע עצמו העיד שהוא שיכנע את התובעת לקצוץ את שיערה. היינו, גם מעדותו עולה כי לא זו היתה, מלכחתחילה, כוונתה של התובעת. אוסיף עוד כי לא הוצג ספר ההזמנות של המספרה, באופן העשוי להפריך את טענתה כי לכתחילה הזמינה טיפול פאן וסירוק. מחדל ראייתי זה רובץ לפתחו של הנתבע. ; סדר הזמנים המדוייק בו התרחשו הדברים; האם למחרת הגיעה התובעת למספרה בליווי בעלה וחברתה או שמא לבדה; האם התובעת היתה בעבודה למחרת האירוע; מי הציע לתובעת לשוב למספרתו של הנתבע, בעלה או חברתה; באיזה יום חפף הנתבע את שיערה של התובעת; באיזה מועד בדיוק ביצעה התובעת טיפול הדבקת שיער בעקבות קיצוץ שיערה).
לעניין זה אציין, כי הנתבע עצמו העיד שהוא שיכנע את התובעת לקצוץ את שיערה. היינו, גם מעדותו עולה כי לא זו היתה, מלכחתחילה, כוונתה של התובעת. אוסיף עוד כי לא הוצג ספר ההזמנות של המספרה, באופן העשוי להפריך את טענתה כי לכתחילה הזמינה טיפול פאן וסירוק. מחדל ראייתי זה רובץ לפתחו של הנתבע.
(ב) המדובר בעניינים שוליים. אי התאמות עובדתיות בעניינים שבשוליים אינן מעידות בהכרח על אי אמינות של העדות. לא אחת, הן מלמדות על ההיפך מכך. בתוך כך, אין לצפות כי בחלוף זמן לא קצר מן האירוע, יהיה השחזור שלו, ושל הימים שבעקבותיו, מדוייק בכל פרט ופרט. כך, למשל, אין לצפות כי המתלוננת תוכל לשחזר בדיוק, באיזו יד תפס אותה הנתבע, ובאיזו יד קיצץ את שיערה. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שהתובעת מתארת אירוע טראומטי, אשר נמשך פרק זמן קצרצר, ואשר אירע לה באופן מפתיע ובלתי צפוי. בתיאור כזה, דבר שכיח הוא שהקרבן אינו מסוגל לתאר תיאור מפורט ומדוייק של כל שלב ושלב באירוע. אין בכך כדי לגרוע מאמינותו.
(ג) בסופו של דבר, בתיאור הבסיסי של האירוע – קיצוץ שיערה של התובעת, בניגוד לרצונה, תוך שהנתבע משחרר את ידיה של התובעת אשר החזיקו בשיערה - לא חל שינוי בשלב כלשהו של ההליך.
6. (א) לעניין ההתנגדות, אציין כי בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר העדות הראשית של התובעת, אין טענה כי התנגדה באופן פיזי (למעט הניסיון לאחוז בשיערה), או צעקה, בעת האירוע או סמוך לאחריו. עניין זה כשלעצמו אינו מעורר קושי מיוחד, שכן מוכרת התופעה, שבה קרבן של מעשה אלימות הבא אליו בהפתעה, קופא לנוכח המעשה ואינו מצליח להגיב (וראו דברי התובעת עצמה בעמוד 9 שורות 10 – 11). אין בכך כדי לשלול את סבירות הטענה כי הקרבן אכן הותקף.
(ב) הנתבע מעלה בסיכומיו את העובדה שלפי גירסת התובעת עצמה, לאחר גזירת שיערה, לא עזבה את המספרה, והתובע המשיך לטפל בה, לרבות בצביעת שיערה. לטענתו, הדבר אינו מתיישב עם ההיגיון הפשוט, לפיו היה על התובעת להימלט מן המקום כל עוד נפשה בה. אין בידי לקבל טענה זו. מן החומר שבפניי עולה, כי בשלב זה של האירוע התובעת נשארה במקום, מתוך תקווה שהנתבע יתקן את שעשה ויגרום לשיפור הופעתה בעקבות קיצוץ השיער. אין בכך כל אי סבירות, והדבר גם מתיישב עם ההלם, שתיארה התובעת בעקבות מעשה קיצוץ השיער.
(ג) מסיבות דומות, אין סתירה בין גירסתה הבסיסית של התובעת, ובין עדותה כי ביום למחרת הגיעה למספרה פעם נוספת, לצורך סידור השיער. המדובר, על פי טיבו, בניסיון להקטין את הנזק שנגרם לשיערה של התובעת ולהופעתה. אין בכך כדי ללמד, שקיצוץ השיער מעיקרו של דבר נעשה בהסכמתה של התובעת.
(ד) הנתבע מעלה בסיכומיו גם את העובדה, שבתצהיר התובעת, ובתצהירי העדים מטעמה, אין טענה כי בביקור נוסף במספרה, מספר ימים אחרי האירוע, בלוויית בעלה וחברתה, התעמתה עם הנתבע על מעשיו. בעדותה טענה התובעת כי כן התעמתה עם הנתבע במעמד האמור מעשיו (עמוד 19 שורות 8 – 10). לא אוכל לקבל גירסה זו, שאין לה תמיכה בתצהירים מטעם התובעת עצמה. המדובר בהקצנה של גירסתה הבסיסית של התובעת, תחת לחץ החקירה הנגדית. בהמשך, אף לא טענה התובעת כי התעמתה עם הנתבע בהזדמנות זו (ראו בעמוד 37, שורה 1 ואילך). ברם, גם כאן, המדובר בביקור שמטרתו היתה הקטנת הנזק. היעדר עימות מתיישב עם רצונה של התובעת בשיתוף פעולה של הנתבע בהקטנת הנזק האמור. אין בכך כל אי סבירות כשלעצמה. בכל מקרה, אין בעניין זה כדי לשנות מן הגירסה הבסיסית, אשר נותרה בעינה לכל אורך הדרך, והיא כי שיערה של התובעת קוצץ שלא בהסכמתה על ידי הנתבע.
7. הנתבע מעלה בטיעוניו גם את העובדה שהתובעת אישרה בעדותה, כי הודגם לה, בטרם קוצץ שיערה, שיערו הקצוץ של אחד העובדים במספרה. ברם, אין בכך שינוי מגירסתה הבסיסית של התובעת, אשר העידה כי הנתבע אכן הציע לה לקצץ את שיערה, היא סירבה להצעתו, וכי בהמשך לכך קיצץ בכל זאת את השיער.
8. הדברים אמורים גם בכך שהנתבעת לא התלוננה על המעשה בפני שוטר בו פגשה בדרכה לביתה. העדר תלונה למשטרה אינה מלמדת על העדר אמינות הגירסה. לא אחת הקרבנות של מעשי אלימות אינם מתלוננים, או משהים את תלונתם פרק זמן ניכר של חודשים, ואף שנים. אעיר בהקשר זה, כי הדגש בעדותה של התובעת לא היה באלימות הפיזית שהופנתה כלפיה (הגם שהיה יסוד של כוח פיזי כאמור, ראו בעמוד 8, שורות 5 – 12), כי אם בתקיפתה בדרך של קיצוץ שיערה שלא בהסכמתה. בראיית המכלול, פעולותיה של התובעת בתכוף לאחר האירוע לא היו בכיוון של הגשת תלונה, כי אם בכיוון של תיקון הנזק שנגרם לה (וראו עדות חברתה של התובעת, יהודית בן אברהם, בעמוד 48, שורה 14, 22). כך או כך, הנתבעת לא שקטה על שמריה. היא הגישה את התובענה בתיק שבכותרת מספר חודשים לאחר האירוע נשוא ההליך. גם מבחינה זו, איני מקבל את טיעוני הנתבע.
9. שנית, עדות התובעת נתמכת בעדויות בעלה וחברתה, עימם שוחחה לאחר האירוע, ולהם מסרה כי שיערה קוצץ שלא בהסכמתה. בעלה של התובעת, מר פלוני (להלן – הבעל) הצהיר, וגם העיד, כי התובעת מסרה לו שהנתבע קצץ את שיערה בניגוד להוראותיה (סעיף 2 לתצהירו). דברים אלה לא נסתרו. יש בכך משום תמיכה בגירסתה הבסיסית של התובעת, כי הנתבע פעל שלא בהסכמתה של התובעת ובניגוד לרצונה. עדות הבעל על ביקורו במספרה מספר ימים אחרי האירוע, ושיחתו עם הנתבע על כך שיביא את התובעת וזו תהיה מרוצה, מתיישבים עם עדותה שלה בדבר ניסיון להקטין את הנזק. אין בכך כדי לגרוע מן התיזה הבסיסית, לפיה פעל הנתבע שלא בהסכמת התובעת. אציין, כי הטענות לאי התאמות שונות בעדותו של הבעל בעניינים כגון מעשי התובעת ביום לאחר האירוע, האם קיבלה טיפול במספרה ביום בו ביקר בה הבעל, ועוד, נוגעות לעניינים צדדיים, ואינן משליכות במידה ממשית על הנושאים המצויים בליבת התיק.
10. גם חברתה של התובעת, יהודית בן אברהם, העידה בבירור כי התובעת סיפרה לה, אחרי האירוע, כי סופרה קצר בניגוד לרצונה (עמוד 47 שורה 28 עד עמוד 48 שורה 7). עולה גם מכך תמיכה לגירסתה הבסיסית של התובעת, הגם שיש להתייחס בזהירות לעדים אלה, הקרובים לתובעת.
11. (א) שלישית, תמיכה משמעותית בטענות התובעת עולה מעדותה של שלומית אברמסון, על מקרה דומה שאירע בשנת 1996, ובו הנתבע גזז את שערותיה של בתה הצעירה של העדה, אשר הגיעה למספרה שבניהולו, שלא בהסכמתה. המדובר בעדה נייטרלית ונטולת פניות, אשר אין לה כל קשר לתובעת. היא היתה עדת ראייה ישירה לאירוע אותו תיארה (סעיף 4 לתצהירה). היא העידה גם על תגובה יהירה ומזלזלת של הנתבע לפנייתה הכועסת שלה בעקבות המעשה (סעיף 5 לתצהירה).
(ב) לעדה לא היתה כל סיבה להעליל דבר מה על הנתבע. עדותה עוררה רושם אמין. היא לא נסתרה בחקירתה הנגדית. קיומו של מקרה נוסף, בו פעל הנתבע בדפוס פעולה דומה מאד למקרה שבפניי, מספק תמיכה עצמאית בעלת משקל לעדות התובעת. קשה עד מאד לקבל, כי המדובר בצירוף מקרים, שבו התובעת, והעדה, בודות מליבן ומעלילות שתיהן יחדיו על הנתבע כי עשה את אותו הדבר עצמו, באירועים שונים ונפרדים זה מזה. אציין, כי לנתבע לא היה הסבר מניח את הדעת לעדות זו, חרף זכרונו הפנומנלי, כהגדרתו (בעמוד 70, שורה 22). ההסבר שהעלה היה, כי יתכן שהעדה "כעסה על כך שידה אינה משגת הגעה לאייל מור [הנתבע – ע.ש.]" (עמוד 70, שורות 27 – 28). הסבר זה, אשר בא על רקע דברי הנתבע כי הוא ידוע כאמן השיער הקצר, אינו מסביר דבר, לבד מכך שהוא מצביע על נטייה להאדרה עצמית.