השופטת א' חיות:
ערעור וערעור שכנגד על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) מיום 6.3.2008 הדוחה על הסף תובענה שהגישה המערערת נגד המשיבה שמקום מושבה בארצות הברית, בשל ביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום אשר ניתן למערערת במעמד צד אחד.
העובדות הצריכות לעניין
1. המערערת (המשיבה שכנגד), חברה ישראלית העוסקת בייצור שקיות פלסטיק, קיימה במשך כעשר שנים עד 2005 קשר עסקי עם המשיבה (המערערת שכנגד), חברה אמריקאית מניו-ג'רזי העוסקת במכירת שקיות פלסטיק לשוק האמריקאי. במסגרת זו סיפקה המערערת למשיבה שקיות פלסטיק עם הדפס. בראשית שנת 2005 החליטה המשיבה לסיים את קשריה העסקיים עם המערערת והחלה לרכוש שקיות פלסטיק מחברה ישראלית אחרת, אמריקן פלסטיק בע"מ (להלן: אמריקן פלסטיק). על רקע זה נכרת בין המערערת והמשיבה ביום 5.4.2005 הסכם לסיום ההתקשרות ביניהן (להלן: ההסכם) לפיו התחייבה המערערת לבצע משלוח נוסף ואחרון של שקיות פלסטיק לארצות הברית וכן התחייבה להעביר לאמריקן פלסטיק גלופות המשמשות להדפסת שקיות עבור המשיבה (להלן: הגלופות). המשיבה מצדה התחייבה בתמורה לשלם למערערת סך של 1,010,351 דולר ארה"ב בעשרה שיקים מעותדים, שהאחרון בהם אמור היה להיפרע ביום 16.12.2005. חמישה שיקים בסך כולל של 437,000 דולר ארה"ב נפרעו כסדרם אך לגבי חמשת השיקים הנותרים ניתנה על ידי המשיבה הוראת ביטול בטענה כי המערערת הפרה את ההסכם בכך שסיפקה לה שקיות פלסטיק באיכות ירודה מאד; איחרה במסירת הגלופות לאמריקן פלסטיק ופגמה בהן; והפקידה את השיק החמישי (שנפרע) בסניף בנק לאומי במיאמי, ארצות הברית, לפני מועד פרעונו המוסכם.
2. "יריית הפתיחה" בסדרה של הליכים משפטיים שמנהלים הצדדים בפרשה זו, נורתה על ידי המשיבה. זו הגישה ביום 7.9.2005 תביעה כספית נגד המערערת בבית משפט בניו-ג'רזי, בה טענה כי המערערת הפרה את ההסכם, התנהלה בחוסר תום לב, פגעה בזדון בעסקיה וחיבלה בגלופות שבבעלותה, ובכך גרמה לה נזקים כספיים. המערערת, מצדה, הגישה כשבוע לאחר מכן (ביום 14.9.2005) תביעה נגד המשיבה בבית משפט בפלורידה בגין הנזקים המשמעותיים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת ההסכם וביטול השיקים על ידי המשיבה. המשיבה פנתה אל בית המשפט בפלורידה ועתרה להעברת הדיון בתובענת המערערת מפלורידה לניו-ג'רזי בטענה כי מן הראוי שתביעות הצדדים בפרשה זו תתבררנה במאוחד בפני בית המשפט אשר לו, לגישתה, נתונה סמכות השיפוט בנדון. המערערת מצידה הגישה לבית המשפט בניו-ג'רזי בקשה למחיקת תובענת המשיבה מטעמים של היעדר סמכות ופורום לא נאות.
בהחלטתו מיום 9.1.2006 דחה בית המשפט בניו-ג'רזי את בקשת המערערת ובמהלך הדיון שהתקיים בפניו באותו יום קבע כי רכש סמכות לדון בתביעת המשיבה נוכח ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ונוכח מערכת היחסים העסקית ביניהם שנמשכה כעשר שנים וכללה מכירות ועסקים על בסיס שוטף שהתקיימו בניו-ג'רזי בין המערערת למשיבה, שמקום מושבה שם. אשר לטענה בדבר היותו פורום לא נאות הדגיש בית המשפט בניו-ג'רזי כי בניגוד לטענת המערערת לפיה המשא ומתן לכריתת ההסכם (לסיום הקשר העסקי בין הצדדים) התקיים בישראל ואמור היה להיות מבוצע בישראל, מדובר בהסכם שהמשא ומתן לכריתתו התקיים בשתי המדינות (ישראל וניו ג'רזי, ארה"ב) ולפחות חלק אחד של ההסכם, שעניינו בקיום ההתחייבויות שנטלה על עצמה המשיבה על פיו, אירע ובוצע בניו-ג'רזי. בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שהמערערת עצמה נקטה הליכים בארה"ב (פלורידה), סבר בית המשפט בניו-ג'רזי כי אין דבר לא סביר או בלתי הוגן בכך שהמערערת נדרשת להתדיין בפרשה זו בפניו (ראו נספח ב' להשלמת הטיעון מטעם המשיבה). בעקבות החלטה זו פנתה המערערת לבית המשפט בפלורידה וביקשה למחוק את התביעה שהגישה שם נגד המשיבה וזו אכן נמחקה ביום 11.1.2006.
ימים ספורים לאחר מכן (ביום 15.1.2006), הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה שטרית בסדר דין מקוצר נגד המשיבה לתשלום סך של 2,559,880 ש"ח בגין חמשת השיקים שבוטלו (להלן: התביעה השטרית). אשר לתביעת המשיבה שנותרה תלויה ועומדת בבית המשפט בניו-ג'רזי, הסתפקה המערערת בהגשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד (שהוגשו ביום 21.2.2006), בהם צמצמה את טענותיה לכך שהמשיבה היא שהפרה את ההסכם משלא השיבה לידיה את הגלופות שבבעלותה, עשתה בהן כבשלה, הזיקה להן ופעלה כלפיה בחוסר תום לב וברשלנות.
התביעה השטרית אותה בחרה המערערת, כאמור, להגיש בבית המשפט המחוזי בנצרת, היא התביעה העומדת במוקד הערעור שבפנינו.
3. התביעה השטרית נמסרה בישראל למר אפרים פורם (להלן: אפרים), שהינו מנהלה של אמריקן פלסטיק ואחיו של אהרן פורם, הבעלים של המשיבה (להלן: אהרן). המסירה בוצעה לידי אפרים לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), כמי שלגישת המערערת היה מורשה בהנהלת עסקיה של המשיבה בישראל אותה עת. דא עקא אפרים סרב לקבל לידיו את התביעה השטרית ובהודעה הנתמכת בתצהיר ששלח אל בית המשפט המחוזי בנצרת לעניין זה, ציין כי הוא אינו נציג בישראל של המשיבה, אינו מוסמך לנהל את עסקיה בישראל ואינו מוסמך לקבל מסמכי בי-דין עבורה. בעקבות כך הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 23.3.2006 בקשה למתן היתר להמציא למשיבה את התובענה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. בית משפט קמא נענה לבקשה במעמד צד אחד והתיר ביום 4.4.2006 את ההמצאה המבוקשת (להלן: היתר ההמצאה). בהתאם להיתר שניתן, אכן המציאה המערערת למשיבה ביום 4.5.2006 את התביעה השטרית במקום מושבה בארצות הברית אך המשיבה, אשר העדיפה לקיים את ההתדיינות בין הצדדים בניו-ג'רזי, הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 4.9.2006 בקשה לביטול היתר ההמצאה ולסילוק התביעה על הסף בשל בטלות ההיתר ולחלופין בשל היותו של בית המשפט הישראלי פורום לא נאות, ולחלופי חילופין עתרה לעיכוב הדיון בתביעה השטרית בשל ההליך התלוי ועומד בניו-ג'רזי.
החלטת בית משפט קמא
4. בהחלטתו מיום 6.3.2008 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) לבקשת המשיבה והורה על ביטול היתר ההמצאה ועל דחיית התביעה השטרית בקובעו כי בית המשפט הישראלי נעדר סמכות בינלאומית לדון בה. בית משפט קמא התייחס בהחלטתו לעילות השונות עליהן ביקשה המערערת לסמוך את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, וקבע כי אף אחת אינה מתקיימת במקרה דנן. אשר לעילת ההמצאה מכוח תקנה 500(4)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (שעניינה בין היתר בתביעה לאכיפת חוזה שנעשה בתחום המדינה), קבע בית המשפט כי ההסכם נכרת בארצות הברית ולא בישראל משום שהודעת הניצע (המערערת) בדבר הקיבול נמסרה למציע (המשיבה) בארצות הברית. אשר לעילת ההמצאה מכוח תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי (שעניינה בתביעה על הפרת חוזה בתחום המדינה), קבע בית המשפט כי ההפרה התקיימה אף היא בארצות הברית ולא בישראל, וכי הדבר עולה מכתב התביעה עצמו, בו צוין כי השיקים נמסרו בארצות הברית והוצגו לפירעון בבנק האמריקאי Wachovia, שם חוללו באי פרעון בשל הודעת הביטול שניתנה על ידי המשיבה. עילת ההמצאה מכוח תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי (שעניינה בתביעה על מעשה או מחדל בתחום המדינה), אף היא נדחתה על ידי בית משפט קמא שקבע כי המעשה שגרם לאי-כיבוד השיקים הינו הוראת המשיבה לבנק לבטל את השיקים שטרם נפרעו וכי הוראה זו כמו גם סירוב הבנק האמריקאי לכבד את השיקים אירעו בארצות הברית. בית המשפט הוסיף והתייחס בהחלטתו להמצאת התובענה בישראל לאפרים כמי שלטענת המערערת שימש אותה עת מורשה בניהול עסקי המשיבה בישראל, וקבע כי המערערת לא הצליחה להרים את נטל הראיה המוטל עליה בהקשר זה ומשכך גם ההמצאה לאפרים אין בה כדי להקנות סמכות לבית המשפט הישראלי לדון בתביעה השטרית נגד המשיבה.
5. למעלה מן הצורך הוסיף בית משפט קמא ובחן את הטענות החלופיות שהעלתה המשיבה בדבר פורום לא נאות ובדבר הליך תלוי ועומד וקבע כי המשיבה צודקת גם בטענותיה אלה. אשר לטענת הפורום הלא נאות סבר בית משפט קמא כי בנסיבות המקרה דנן נוטה מאזן הזיקות לטובת בית המשפט בניו-ג'רזי, ארצות הברית, שהינו הפורום הנאות לדון בסכסוך. בית המשפט ציין בהקשר זה כי המשיבה וכן בעליה ולקוחותיה מצויים בארצות הברית; כי הבעלים של המערערת (דוד אבן) וכן חשבון הבנק שלה (בו הופקדו השיקים), מצויים אף הם בארצות הברית; כי בית המשפט בניו-ג'רזי כבר קבע כי נתונה לו סמכות שיפוט בסכסוך שבין הצדדים וכי הוא הפורום הנאות לדון בו; ולבסוף ציין בית משפט קמא כי מבחינת הקושי בהבאתם של עדים אין הבדל בין בית המשפט הישראלי לבית המשפט האמריקאי. חיזוק ממשי למסקנתו כי בית המשפט האמריקאי הוא הפורום הנאות לדון בתביעה השטרית, מצא בית משפט קמא בכך שהמערערת עצמה הגישה בתחילה את תביעתה בארצות הברית (התביעה בפלורידה שנמחקה לבקשתה).
אשר לטענת המשיבה כי מכל מקום יש לעכב את ניהול התביעה השטרית נוכח ההליך התלוי ועומד בבית המשפט בניו-ג'רזי, ציין בית המשפט המחוזי כי עיקר המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה מתמקדת בשאלת זהות ההליכים ולגישתו אף שעילת התביעה שהגישה המערערת בישראל היא עילה שטרית ואילו עילת התביעה שהגישה המשיבה בניו-ג'רזי נסמכת על עסקת היסוד, שני ההליכים נוגעים לאותה מסכת עובדתית. בית המשפט הוסיף והדגיש בהקשר זה כי הזהות בין העילות אינה נקבעת לפי "צורת התביעות" אלא על פי מהותן וכי אין צורך שתתקיים חפיפה מלאה בין כל העניינים הנידונים בתביעות השונות. בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה את האינטרס הציבורי במניעת פיצול הדיון, על העלויות והנזקים האפשריים הכרוכים בכך, וגם מטעם זה סבר כי טענת המשיבה בדבר ההליך התלוי ועומד בניו-ג'רזי, בדין יסודה.
בשל מכלול הטעמים המפורטים לעיל, דחה כאמור בית משפט קמא את התובענה והורה למערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.
המערערת לא השלימה עם קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי ומכאן הערעור. המשיבה מצידה הגישה ערעור שכנגד בו היא מלינה על הסכום הזעום של ההוצאות שנפסקו לטובתה וכן על כך שבית משפט קמא לא פסק לזכותה שכר טרחת עורך-דין.
השתלשלות העניינים לאחר הגשת הערעור
6. בטרם נידרש לטענות שהעלו הצדדים בערעור ובערעור שכנגד, מן הראוי להתייחס בקצרה להתפתחויות שארעו בפרשה מרובת הליכים זו לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור. המשמעותית מבין התפתחויות אלה נוגעת לעובדה שביום 28.1.2009 נתן בית המשפט בניו-ג'רזי פסק דין לטובת המשיבה בהליך שהתנהל בפניו (להלן: פסק הדין האמריקאי), ופסק לזכותה סכום של 73,750 דולר ארה"ב שבתשלומו חויבה המערערת. עוד נקבע בפסק הדין האמריקאי כי המערערת לא תוכל לקזז כנגד סכום זה את הסכומים שחבה לה המשיבה, לטענתה, בגין השיקים שלא כובדו משום שהמערערת לא כללה טענה בעניין זה בתביעה שכנגד בפני בית המשפט בניו-ג'רזי ומשום שאף אם הקיזוז הועלה על ידה כטענת הגנה, טענה זו לא הוכחה. לקראת מתן פסק הדין האמריקאי פנתה המערערת אל בית המשפט בניו-ג'רזי וביקשה כי יצוין בפסק הדין שסוגיית השיקים שלא כובדו נדונה בפני ערכאות בישראל וכי לבית המשפט בניו-ג'רזי לא היתה סמכות להתייחס לנושא זה באופן כלשהו במסגרת ההליך שבפניו. בעקבות פנייה זו התנהלה חליפת מכתבים ששלחו שני הצדדים אל בית המשפט בניו-ג'רזי ובעקבותיה צוינו בפיסקה המסיימת של פסק הדין הדברים הבאים:
The Court finally notes that any issues related to set-off and the stopped checks are currently pending before a court of competent jurisdiction in Israel.
טענות המערערת