נחום נ' מירנץ

פסק דין

בפניי תביעה בסך 39,827 ₪ שהוגשה ונוהלה ב"סדר דין מהיר". משכך פסק הדין יינתן בתמציתיות, בהתאם לתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בראיות, וקראתי את סיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה בהתאם למפורט להלן:

רקע

רונן נחום (להלן:"התובע") הינו מתווך מקרקעין המפעיל משרד תיווך בשם "תיווך טליה" (להלן:"המשרד"). מירנץ יהונתן (להלן:"הנתבע") שכר את שירותיו של התובע למציאת דירה עבורו. ביום 21.1.08 נחתם הסכם בין הצדדים למתן שירותי תיווך (להלן:"ההסכם"). בהסכם נדרש הנתבע לשלם דמי תיווך בכל הקשור בקניית בית ברח' ארלוזרוב 43 רמת גן, (להלן:"הדירה"). על פי ההסכם נקבע כי שכ"ט התובע יעמוד על 2% מערך הדירה ובתוספת מ.ע.מ. התובע הציג בפני הנתבע את הדירה, אך הדירה לא נמכרה לנתבע במועד זה. לימים נודע לתובע כי הנתבע רכש את הדירה מבלי שהדבר הובא לידיעתו ומבלי ששולמו לו דמי תווך בגין כך. התובע שלח אל הנתבע דרישת תשלום בכתב והתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, הנתבע בחר להתעלם מדרישה זו.

הנתבע מודה כי הוא פנה אל התובע בכדי למצוא לו דירה והתובע הציע לו את דירה ברח' ארלוזרוב 43 ר"ג. עם זאת ציין הנתבע כי לתובע לא היה הסכם בלעדיות לגבי הדירה ולפני שהנתבע חתם על הסכם התיווך סוכן בשם נועם, הסביר לו כי במידה והעסקה תתבצע דרכו והוא יהיה הגורם היעיל בעיסקה אזי יחויב הנתבע בתשלום דמי תיווך. לשיטתו התובע לא עשה דבר כדי לקדם את העיסקה, מעבר למסירת מידע כוזב כפי שיפורט להלן.

לטענת הנתבע, התיווך והסכם המכר לא בוצע באמצעות התובע והוא לא היה הגורם היעיל בה. מוסיף הנתבע כי התובע אף ניסה ללחוץ על הנתבע כשבוע וחצי לאחר שראה את הדירה, טלפן אליו ואמר לו כי הדירה עומדת להימכר וכי עליו להחליט תוך 48 שעות. הנתבע השיב בשלילה לאור המחיר היקר שדרש ממנו. הנתבע הבין כי העיסקה בדירה לא תבוצע וכי היא נמכרה. לשיטתו התובע הפר את חובת הנאמנות וההגינות כלפיו וכל מטרתו הייתה הפעלת לחץ אסורה והטעיית הנתבע. הנתבע המשיך לחפש דירה אחרת באזור ולשם כך פנה למתווך אחר, בשם שי זלצברג (להלן:"המתווך השני") וביום 13.2.08 חתם הנתבע על הסכם התקשרות עימו.

במהלך חודש מרץ יצרה המוכרת קשר עם המתווך השני בעניין מכירת דירתה. המתווך השני יצר קשר עם הנתבע והודיע לו כי הצטרפה דירה חדשה למאגר הדירות. הנתבע אמר מייד למתווך השני את השתלשלות האירועים עד כה בקשר לדירה זו וכי חתם על הסכם עם התובע. להבנתו היה משוכנע כי הנכס נמכר לפני זמן רב. המתווך השני הסביר לנתבע את הוראות החוק המתווכים ולכן הנתבע חתם על הסכם התקשרות עם המתווך השני לגבי הדירה.

מוסיף עוד הנתבע כי העסקה נחתמה זמן רב לאחר ההסכם עם התובע, באמצעות המתווך השני אשר היה פעיל במו"מ ואף זיכה את הנתבע במחיר מופחת של כ 10% מהדרישה המקורית. לשיטתו המתווך השני היה הגורם היעיל אשר קידם את העסקה ופעל ללא לאות לקידום העסקה והביא את הצדדים לידי חתימה על ההסכם. לתובע לא היה הסכם בלעדיות על הדירה, המוכרת טוענת כי אינה מכירה את התובע או כי התחייבה לו. הנתבע שילם דמי תווך מלאים למתווך השני ואף הציג חשבוניות על כך.

ביום 3.5.09 הוצע לצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק את הדין בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט על סמך החומר שבתיק וטיעוני הצדדים. הצדדים סרבו.

התיק אף הועבר לפסים של גישור. אך הגישור לא צלח. משכך, לא היה מנוס מלהכריע בתיק על פי הכלל של "ייקוב הדין את ההר".

ביום 12.1.10 נערך דיון בפני. מר רונן נחום ומר נועם טוביה העידו מטעם התביעה, מר שי זלצמן ומר יונתן מרינץ העידו מטעם ההגנה.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

סיכומי התשובה מטעם התובע הוגשו ביום 25.4.2010 והתיק הועלה ללשכתי לשם מתן פסק הדין.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") מפרט את התנאים לפיהם זכאי אדם לדמי תיווך בגין עסקת תיווך, כדלהלן:

14.(א)מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:

(1)הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20;

(2)הוא מילא אחר הוראות סעיף 9;