1. בפני תביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש. לטענת התובעת ובעלה, ביום 25.7.09, בנם הקטין פתח בקבוק "קטשופ" חדש, מתוצרת הנתבעת ומזג את הקטשופ על הפיצה ואכל חלק ממנה. אז, הם הבחינו שהקטשופ נגוע בתולעים.
2. לטענתם ילדם הקיא, סבל מכאבי בטן ולא נרדם בלילה וכן החל לשלשל, על כן פנו למחרת לרופא המשפחה, שהפנה אותם לבית החולים.
3. בבית החולים צוינו תלונות של חוסר תאבון ושלשולים,
ללא הקאות. כמו כן נמצאה רגישות בבטן. צוין שמצבו הכללי טוב והומלץ על שתייה מרובה. נשלחה דגימה של הקטשופ לבדיקה בבית החולים. במסמכים הרפואיים הנוספים צוין כי "על פי שיחה טלפונית עם המעבדה הבקטריאלית" זוהתה "תולעת זבוב", בדגימה שנלקחה. פרט לציון אותה בדיקה, לא הוצגו מטעם התובעים ראיות ישירות נוספות, באשר לתוצאותיה.
4. אין מחלוקת שהנתבעת התייחסה באופן מיידי לטענות התובעת ונטלה את בקבוק הקטשופ מידיה לבדיקת מעבדה. ע.ה 1 העיד על מומחיותו וניסיונו בעריכת בדיקות מעבדה להימצאות בעלי חיים/חרקים, בתוצרתה של הנתבעת. מדובר במעבדה עצמאית המבצעת בדיקות בהזמנת הנתבעת. כן העיד עד זה על הבדיקה שהוא ערך ועל כך
שלא התגלו חרקים או חלקי חרקים בתכולת הבקבוק. המוצר לא נמצא נגוע. כמו כן, בוצעה בדיקה בקטריאלית, אשר נמצאה תקינה.
5. לטענת הנתבעת, בדיקת מעבדה בקטריאלית אינה בדיקה המיועדת לגילוי חרקים
ואם נמצא זחל בודד בבדיקה של בית החולים המדובר בזחל שנמשך לתכולה, לאחר שיצא מהבקבוק.
6. כמו כן העיד ע.ה. 2 (שסומן בטעות ע.ה 3) מטעם הנתבעת, על תהליך ייצור הקטשופ. מאחר וקטשופ מיוצר מתוצרת חקלאית (עגבניות), על פניו לא ניתן להבטיח העדר חרקים כלשהם, אולם, על פי עדותו תהליך החימום, הפסטור והייצור, מבטיחים המתת כל יצור חי, באם במקרה ישנו. במילים אחרות ביצי ו/או תולעי זבובים, אינם יכולים לשרוד את תהליך הייצור, בחיים. הוא גם העיד על הדגימה הנטענת בבית החולים וציין שמעבדה בקטריאלית,
אינה בעלת מומחיות לגילוי חרקים. על פי עדותו, הקאה או שלשולים לא יגרמו בגין אכילת ביצה או זחל של זבוב, והינם תופעות הנובעות, מחיידקים כאשר לא נמצאו כאלה ,בקטשופ.
7. העד האחרון מטעם הנתבעת, מר נפתלי אהרון, ציין את רצון הנתבעת לרצות את לקוחותיה וכי הביע רצון מספר פעמים, למתן חבילות שי לתובעים, בניסיון ליתן שירות צרכני משביע רצון.
8. איני שוללת את טענת התובעים שהבת הקטינה ראתה משהו שהיה מוזר לה בקטשופ על הפיצה שאחיה אכל וסברה כי מדובר בתולעים. הנני סבורה שמאותו הרגע , בני הבית נתפסו להיסטריה מסוימת סביב "הגילוי" , לתפיסתם. לטענת התובעים, בנם הקטין נגעל מאז ממאכלים שונים וירד במשקל וסובל מחוסר ברזל.
9. לא נטען בפני שיש קשר פיזיולוגי רפואי, בין אכילת תולעת או רימת זבוב, לתופעות אלה. התובעים טוענים בעצמם, כי מדובר בתגובה פסיכולוגית של הילד, ככל שהינו משוכנע כי אכל תולעים אולם זוהי השאלה, שעדיין יש להכריע בה.
10. במהלך הדיון הסתבר שהתובעים הותירו 2 בקבוקונים של הקטשופ בידיהם מאז האירוע ועד היום.
11. בית המשפט אינו תחליף לבדיקת מעבדה. מאידך, ככל שהתובעים טענו שהקטשופ היה
רווי בתולעים נראים לעין, הרי שבית המשפט יכול היה להתרשם גם במו עיניו.
12. הבחנתי כי הקטשופ אינו רווי בגופים זרים כלשהם. על אף, האמור נמצא מספר מועט של צורות אובליות בקטשופ שבידי התובעים. ע.ה 1 בחן אותם בדיון וקבע לגביהם, באופן חד משמעי, כי הצורות הנ"ל
אינם מן החי. הם אף נעלמו והתמזגו עם הקטשופ, במגע קל. נקודות נוספות שנבדקו, התגלו כבועות אוויר בלבד.
13. לאחר ששמעתי ושקלתי את מכלול העדויות ומבלי לשלול את טענת התובעים כי הם סברו כי הבחינו בתולעים בקטשופ, הרי שבפועל לא הוכח שהמוצר אכן היה נגוע בתולעים, בפועל. הצער שנגרם לילד נובע, יותר מכל דבר אחר, מהמהומה שנוצרה והעובדה
כי הינו סבור שהוא אכל תולעים, דבר שלא הוכח ,על פי מבחן ההסתברות ועל סמך החומר שבפני, שהתהווה.
14. מחובתי לציין כי לפני הדיון בפני, הצדדים היו בהליך גישור פנימי בפני העוזר המשפטי בבית המשפט. מדובר בהליך שבית משפט מציע בשעת שמיעת דיונים קודמים בתיקים אחרים, ואינו שותף לו. בתום הדיון, נציג הנתבעת הביע נכונות למתן פיצוי צנוע, על אף עמדת הנתבעת שאין בסיס לתביעה. שאלתי את התובעת ובעלה באם מקובלת עליהם הצעת נציג הנתבעת וציינתי בפניהם כי איני סבורה שתביעתם הוכחה. התובעים ביקשו מבית משפט ליתן פסק דין מנומק, על כן כך נעשה.
14. בנסיבות העניין וככל שהנתבעת לא עמדה על כך, על אף השקעותיה בבדיקת התלונה והתייצבות עדיה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו סיון תש"ע, 08 יוני 2010, בהעדר הצדדים.