פסק-דין בתיק רע"א 9649/09

השופט י' דנציגר:

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בהפ"ב 2104-08-09 מיום 4.11.2009 שניתן על ידי כבוד השופט א' קיסרי ובו נדחתה בקשת המבקשת למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק הבוררות).

העובדות הצריכות לעניין על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.        המבקשת, חברה שעיסוקה בעבודות בנייה, טענה בבית המשפט המחוזי כי בינה לבין עיריית חיפה (להלן: המשיבה) נכרת הסכם בשנת 1997 שעל פיו היה על המבקשת לסלול כביש ומדרכה בעיר חיפה (להלן: ההסכם). המבקשת טענה, כי היא השלימה את עבודות הסלילה אולם המשיבה מסרבת לשלם לה תשלומים מסוימים המגיעים לה. לפיכך, נטען כי מאחר וההסכם בין הצדדים כולל תניית בוררות, התבקש בית המשפט המחוזי למנות בורר שיכריע במחלוקת שבין הצדדים.

2.        המשיבה התנגדה לבקשה שכן לטענתה תביעתה של המבקשת התיישנה וממילא עניין ההסכם נדון בהליך אחר בפני בית משפט השלום בחיפה ולפיכך קיים מעשה בית הדין המשתיק את המבקשת מלהוסיף ולתבוע את המשיבה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת. נקבע, כי נקודת המוצא הינה כי גם במקום בו הצדדים הסכימו ביניהם כי חילוקי הדעות ביניהם יוכרעו על ידי בורר, אין הדבר שולל את שיקול דעתו של בית המשפט כאשר הוא נדרש על ידי הצדדים למנות בורר. כן נקבע, כי אין מקום למינוי בורר מקום שבו הנסיבות אינן נראות בעיני בית המשפט כמתאימות לכך.

4.        בית המשפט המחוזי המשיך והתייחס לסעיף 8 להסכם שבין הצדדים, הקובע:

"במקרה של כל חילוקי דעות בקשר לחוזה זה ימנה מהנדס העיר, בהסכמת הצדדים, בורר אשר יהיה הפוסק הסופי בנידון".

           נקבע, כי לשונו של סעיף 8 להסכם מצביעה על כך כי חילוקי הדעות שאליהם התכוונו הצדדים שיוכרעו על ידי בורר, הם חילוקי דעות בשאלות בתחום ההנדסה המצריכות מומחיות מקצועית על מנת להכריע בהן. נקבע, כי "רק כך ניתן להבין את ההוראה שלפיה מהנדס המשיבה הוא זה שימנה את הבורר שיהיה הפוסק הסופי בעניין". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע, כי גם מעתירת המבקשת למנות בורר מתחום האדריכלות, ניתן להסיק כי זוהי המשמעות הנכונה שיש להעניק לסעיף 8 להסכם.

           במקרה דנן נקבע כי מתעוררות שאלות משפטיות בדבר התיישנות ומעשה בית דין, שאלות אשר אין בינן לבין שאלות מתחום ההנדסה דבר וחצי דבר. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי מינוי בורר בתחום ההנדסה יביא למצב שבו אדם בעל ידע וניסיון בתחום אחד, יתבקש להכריע בסכסוך שעניינו הוא בתחום אחר והדבר אינו עולה בקנה אחד עם "כוונתם המשוערת של הצדדים". לפיכך הבקשה נדחתה.

5.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה

6.        המבקשת טוענת כי בקשתה מעלה שאלה משפטית עקרונית בסוגיה של מינוי בוררים. על פי הנטען, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי בכל מקרה שצדדים ממנים בוררים שאינם משפטנים ואלו עלולים להיתקל בסוגיות משפטיות, אין למנות אותם.

7.        המבקשת טוענת כי אומנם לבית המשפט ישנו שיקול דעת כאשר מוגשת אליו בקשה למינוי בורר, אולם נטען כי על בית המשפט לדחות בקשה למינוי בורר, חרף קיומה של תניית בוררות, רק במקרים חריגים. עוד נטען בעניין זה, כי ייתכן והבנתו המקצועית של הבורר בנושא הסכסוך תיבחן במסגרת השיקולים של בית המשפט בבחירת האדם המתאים, אולם על פי הנטען, לו סבר בית המשפט המחוזי כי על הבורר להיות משפטן היה עליו למנות בורר שכזה ולא לדחות את הבקשה למינוי בורר.

8.        המבקשת מוסיפה וטוענת, כי עיון בתגובת המשיבה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מעלה כי המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה למינוי בורר מן הטעם שהתביעה התיישנה או כי קיים מעשה בית דין, אולם לא ניתן למצוא טענה לפיה אין למנות בורר מתחום ההנדסה שכן הדבר יקשה עליו להכריע בסוגיות משפטיות. בעניין זה אף נטען, כי אין זו דרכו של בית המשפט לדון בטענות שהצדדים לא העלו לפניו אלא במקרים חריגים, שעל פי הנטען, אינם מתקיימים במקרה דנן.

9.        עוד נטען, כי מוסד האבעיה בא לתת פתרון לסוגיה שבגינה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. על פי הנטען, המחוקק היה מודע לאפשרות שבורר שימונה לא בהכרח יהיה משפטן ולכן קבע את האפשרות של פניית הבורר לבית המשפט בשאלה משפטית.

10.      כן מתייחסת המבקשת לטענות בדבר מעשה בית דין והתיישנות. באשר לטענה בדבר מעשה בית דין, נטען כי אין בין התביעה הנוכחית לזו שהוכרעה בבית משפט השלום דבר וחצי דבר, ומעבר לכך, נטען כי פסק הדין אינו חלוט שכן טרם נדון הערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום.

11.      בנוסף, נטען כי בית המשפט המחוזי נדרש רק למנות בורר ולא לדון בשאלת ההתיישנות ולכן טענה זו אין מקומה בשלב זה. מעבר לכך, נטען כי התביעה לא התיישנה.