1. לפניי תביעה לחיוב הנתבעים לשלם לתובעת סך של 16,000,000 ש"ח בגין הפרת זכויות התובעת בשמונה דגמים של אביזרי אינסטלציה שונים, מחמת העתקם, זיופם ושיווקם של האביזרים שלא כדין.
הצדדים ועיקר העובדות הדרושות לעניין
2. התובעת הינה חברה העוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של אביזרי אינסטלציה ממתכת ופלסטיק. אחד ממנהליה של החברה הוא מר א.פ., שהיה מעורה בהשתלשלות העובדות נשוא התובענה (להלן: "
פ.").
התובעת הייתה בעלת היתר לסמן מצרך בתו תקן מטעם מכון התקנים הישראלי וזאת באשר לשמונה דגמים של אביזרי אינסטלציה (להלן:
"המוצרים"). המוצרים משמשים למתקני תברואה ביתיים ומותקנים ברצפה ובקירות של המבנים בהם הם מצויים. התביעה נסובה על זיוף ושווק המוצרים.
3. הנתבעת 1 (להלן:"
הנתבעת"), היא אחד המשווקים הסיטונאיים בארץ של מוצרי בנייה ואינסטלציה למיניהם. הנתבעים 2 ו - 3 הם בעלי מניותיה של הנתבעת (הנתבע 2, להלן: "
הנתבע").
4. התובעת הייתה בקשרים עסקיים עם חברה מרצועת עזה בשם: "
אלחמדיה לייצור מוצרי פלסטיק בע"מ", (להלן: "
אלחמדיה"). שיתוף הפעולה בין השתיים התבטא בכך שאלחמדייה שימשה קבלן משנה של התובעת וייצרה עבורה את המוצרים.
5. בשלב מסוים פרץ סכסוך בין התובעת לבין אלחמדיה בעקבותיו הגישה אלחמדיה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב יפו (ת.א. 105275/00), לחיוב התובעת ביתרת הכספים שמגיעים לאלחמדיה, לטענתה, בגין אספקת מוצרים לתובעת (להלן:
"תביעת אלחמדיה"). התובעת טענה לעומתה כי אלחמדיה הפרה את ההסכמות ביניהם בכך ששווקה בשנת 2000 את המוצרים ללא אישורה ורשותה של התובעת, שכן לדידה של התובעת, רק היא הייתה רשאית לשווק ולהפיץ את המוצרים. לא זו בלבד, השוק הוצף במוצרים זולים הנושאים לכאורה את שם התובעת וסימון תו התקן עליהם הגם שהיו מאיכות ירודה (להלן: "
המוצרים המפרים"), דבר שגרם לפגיעה קשה בעסקיה של התובעת וירידה תלולה בהיקף המכירות עד שלא נותרה בידה ברירה והיא נאלצה לבקש ממכון התקנים להסיר את התקן ואכן התקן בוטל.
ביום 8.9.04 ניתן פסק דין הדוחה את תביעת אלחמדייה (להלן: "
פסק הדין").
בין יתר קביעות פסק הדין הרלוונטיות לענייננו הן שבין התובעת לבין אלחמדיה הייתה הסכמה המושתת על טיוטת הסכם בכתב מיום 5.7.98, שלמרות שלא נחתמה, נהגו שני הצדדים לפיה. טיוטת ההסכם האמור הוגשה בתיק שלפני כמוצג נ/3. לפי המוסכם, משמשת אלחמדיה כיצרן של המוצרים כאשר התובעת היא בעלת תו התקן באותם מוצרים ותשמש רק כמפיץ בלעדי של המוצרים בשטחי ישראל. בית המשפט קבע כי אלחמדיה הפרה את המוסכם בכך ששיווקה את המוצרים בין היתר לנתבעת שלפניי כמו גם למשווק אחר בשם "טסה", כאשר אלה ארוזים בשקית אטומה של התובעת ועליה פרטי התובעת כמייצרת המוצרים הנושאים תו תקן. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי בדין ביטלה התובעת את ההסכם עם אלחמדיה והיא זכאית לפיצוי המוסכם.
6. סמוך לאחר האירועים נשוא התביעה, מונה כונס נכסים לרכושה של התובעת שפעל למכירת רכושה.
התביעה
7. לעמדת התובעת, היא בעלת הזכות לסימון התקן על המוצרים, כאשר תו התקן ניתן לה כייצרנית של מספר דגמים. לצורך הייצור וקבלת התקן, השקיעה התובעת לטענתה, ממון רב, עוד נטען כי שימור התקן מחייב עלויות ניכרות הכרוכות בביקורות של מכון התקנים לרבות נציגיו במפעל לעתים קרובות על מנת לפקח על מערך הייצור ואבטחתו וכאמור בסעיף 40 לתביעה.
התובעת טוענת כי הנתבעת רכשה את המוצרים המפרים מאלחמדיה, במחיר מופחת מאלה שהתובעת מוכרת את המוצרים, ולאחר מכן שווקה אותם לסיטונאים השונים וזאת נעשה, כך לעמדת התובעת, בידיעה שיש בכך משום הפרת זכויות התובעת במוצרים. עוד נטען כי המוצרים המפרים הם מאיכות ירודה (סעיף 56 לכתב התביעה), דבר שהעצים את הפגיעה בתובעת ובשמה. התובעת טוענת כי עת נודע לה שאלחמדיה משווקת לאחרים את מוצריה ובכללם לנתבעת, היא הזמינה בחודש יוני 2000 מוצרים מתוצרתה, ואכן הנתבעת שלחה משאית עם מוצרים מפרים למפעל התובעת בתל אביב. עת הגיעה המשאית, התאמת חשדה של התובעת בדבר מעורבות הנתבעת בהפצת המוצרים המפרים שכן היו עליה כמויות ניכרות של מוצרים מפרים וכעולה מתעודות המשלוח מחודש יוני 2000 שהנפיקה הנתבעת לתובעת.
התובעת עתרה לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצויים מכוח הוראות חקוקות, מכוח עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999, חוק התקנים תשי"ג-1953, חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 ופקודת הנזיקין. התובעת אף עתרה לצו מניעה שיאסור על הנתבעים לשווק את מוצריה המפרים וכן לחייבם לשלם לה פיצויים בגין העוולות בסך כולל של 16,000,000 ש"ח.
8. הנתבעים הכחישו את המיוחס להם. לעמדת הנתבעים, דין התביעה להדחות על הסף כנגד הנתבעים 2 -3 באשר כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיהם וכי דין התביעה כנגד הנתבעת להדחות על הסף, מחמת השיהוי הניכר בהגשת התביעה.
לגופו של עניין, הכחישו הנתבעים את זכויות התובעת במוצרים לרבות הזכות לשאת את תו התקן. לעניין זה נטען כי התובעת הונתה את מכון התקנים שעה שהתיימרה ליצור מצג כאילו היא מייצרת המוצרים למרות שהמוצרים יוצרו ונארזו במפעל אלחמדיה ואילו התובעת שימשה אך ורק כמשווקת של המוצרים. מכל מקום לעמדת הנתבעים, הכמויות שנרכשו היו זניחות ולא הייתה כל התעשרות מטעמה על חשבון התובעת.
עוד נטען כי אין לתובעת מוניטין במוצרים, כי לא הוכיחה קיומו של זה ואת יתר היסודות הדרושים להוכחת התביעה.
9. התובעת עתרה לפטור מתשלום אגרה, ולאחר דיון בבקשה, הוחלט ליתן לתובעת פטור מוגבל מתשלום האגרה בסך של 5,000,000 ש"ח בלבד.
10. מטעם התובעת הוגש תצהיר של פ. ושל שני אנשי מכירות של התובעת בשנים הרלבנטיות: אלעד טורבתי ומר אשר צביקה. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 2 וכן תצהיר של מר דוד גיפש ששימש מנכ"ל חברת ליפסקי העוסקת אף היא בתחום. תצהיר נוסף של מר באום ששימש איש מכירות של הנתבעת נמשך מחמת אי התייצבות. עוד הוגשה תעודת עובד ציבור של מר יהושע מילר ראש מינהלת תיפעול תו תקן במכון התקנים אליו צורפו מסמכים שונים לרבות סיכומי פגישה והתכתבויות.