רשות השידור חיפה נ' נסאר_מחמוד

פסק דין

התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום האגרה עבור מקלט טלויזיה וזאת לתקופה שמשנת 2001 ועד שנת 2007 כאשר סכום האגרה, בצירוף קנס הפיגורים לתקופה זו, מסתכם לסך של 5,032 ₪ וזאת בהתאם לדוח מצב חשבון מיום 7.5.08 שצורף לתצהיר נציג התובעת (ת/2) (יצויין כי הסכום שנכלל בתביעה היה גבוה יותר מסכום זה).

מתצהיר נציג התובעת ת/2, עולה כי התביעה נסמכת על דיווח סוחרים שהתקבל במשרדי התובעת ואשר ממנו עולה כי הנתבע רכש מקלט טלויזיה בתאריך 29.8.00 וכן מקלט נוסף ביום 21.3.04.

לת/2 צורפו שני טפסים אשר מולאו על ידי סוחר בשם "כוכב הגליל" ואשר בהם מצוינים פרטי הנתבע לרבות מספר הזהות שלו ומהם עולה כאמור, כי הנתבע רכש שני מקלטי טלויזיה שונים.

הנתבע בכתב הגנתו הכחיש כי הוא מחזיק במקלט טלויזיה וטען כי הוא מתגורר יחד עם בני משפחתו ואימו בבית אימו שבכפר עארבה. בתצהירו נ/2 חזר הנתבע על טענתו זו והוסיף וטען כי מעולם לא רכש מקלט טלויזיה מבית העסק "כוכב הגליל".

בתמיכה לטענתו זו, הוגש מטעם הנתבע תצהיר של מר יוסף נסאר (להלן: "הסוחר")(נ/1) שהוא הבעלים של העסק "כוכב הגליל" ובו הוצהר כי מעולם לא נמכר על ידו לנתבע מקלט טלויזיה כלשהו. כן צוין בסעיף 4 לתצהיר "מעולם לא דיווחתי לרשות השידור כי מר זאהר הנ"ל (הנתבע- פ.ל. ) רכש ו/או קנה ממני מקלט טלויזיה כלשהו".

לאחר מספר דיונים אליהם לא התייצב הסוחר, ביום 16.12.09 נשמעה עדותו של הלה אשר טען כי את הדוחות שהוא מוסר לתובעת, הוא ממלא בדיעבד ולא מיד בזמן הרכישה וכי הוא נדרש על פי הנחיות התובעת לחזור ולמלא את הפרטים של רכישות גם 3 או 4 שנים אחורה, וזאת על סמך החשבוניות שהפיק העסק. הסוחר הוסיף וציין כי מאחר ובעת מילוי הדוחות אין ברשותו את מספרי תעודת הזהות (שכן פרט זה אינו מצויין בחשבונית ברגיל), הוא משתמש בתוכנת מחשב (שציין כי אינו יודע לעשות בה שימוש אולם ילדיו ובני משפחתו עשו זאת עבורו), ומתוכה הוא מוציא מספרי תעודת זהות על פי שם הקונה.

בעדותו טען הסוחר כי הדוחות אינם מדויקים שכן, את מספרי תעודת הזהות הוא ממלא כאמור על סמך התוכנה וכי למרות זאת מסר את הדוחות לתובעת, מאחר ונאמר לו כי התובעת לא תעשה כל שימוש בדוחות. הסוחר לא יכול היה לפרט את שמו של נציג התובעת שאמר לו דברים אלו.

בעדותו חזר הסוחר על טענתו כי הנתבע לא רכש ממנו מקלט טלויזיה וטען כי יש אנשים נוספים עם שם זהה בכפר עארבה אולם אישר בעדותו כי ייתכן והיו מקרים שבהם בהעדרו, מכרה אשתו מקלט טלויזיה לאדם כלשהו.

במהלך הדיון בפני, העיד מר פרץ מטעם התובעת באשר לנוהל קבלת דוחות מסוחרים ואישר למעשה את עדות הסוחר כי הדוחות במקור הגיעו ללא מספרי תעודת זהות ולפיכך החזירה התובעת את הדוחות לסוחר על מנת שימלא מספרי תעודת זהות, שכן התובעת לא יכולה להסתמך על הדוחות באם אין בהן מספרי הזהות של רוכשי המקלטים. מר פרץ אישר כי התביעה הוגשה אך ורק על סמך דוח הסוחר.

במהלך הדיון בפני חזר הנתבע על האמור בתצהירו נ/2 והוסיף כי עד 5-6 חודשים לפני הדיון, דהיינו עד לחודש 6/2009 לערך, התגורר בבית אימו שם ישנו מקלט טלויזיה. יחד עם זאת טען הנתבע כי אינו משלם את האגרה מאחר והטלויזיה איננה רכושו שכן, זו נרכשה על ידי אימו. הנתבע שב והכחיש את הטענה כי רכש טלויזיה מהסוחר ומשנשאל מדוע במכתב ששלח לתובעת ציין כי הוא איש דת ולפיכך אינו צופה בטלויזיה, השיב הנתבע כי אינו איש דתי ולא יכול היה ליתן הסבר משכנע מדוע הדבר נרשם במכתב שנשלח על ידו לתובעת (ת/4).

בנוסף לעדויות אלו, נשמעה עדותו של הסוקר מטעם התובעת, מר ויסאם הלון, אשר תאר בתצהירו (ת/1) ובעדותו בפני את המאמצים הרבים שעשה על מנת לברר היכן מתגורר הנתבע כאשר בפועל אישר הסוקר כי לא הצליח לברר בוודאות את מקום מגוריו של הנתבע, וכי טענת הנתבע בפניו כי הוא מתגורר עם אימו בדירת חדר וחצי, לא נראתה לו סבירה מה גם שלא ראה שם חפצים המעידים על כך שאכן הנתבע מתגורר שם.

לאחר שמיעת העדויות בפני ועל אף שצודק ב"כ הנתבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח תביעתה על בסיס דוח הסוחרים, הרי שלאור עדותו של הנתבע (ואף מבלי להיזקק לשאלה היכן בדיוק התגורר הנתבע בכל אחד מפרקי הזמן הרלוונטי), אני קובעת כי קיימת בפני הודאה של הנתבע כי במהלך התקופה הרלוונטית, הוא התגורר יחד עם אימו בדירה שבה מוחזק מקלט טלויזיה ומשכך, ולאור הוראות החוק המטילות את חובת תשלום האגרה על המחזיק במקלט הטלויזיה (אלא באם מתקיימים התנאים הקבועים בתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), תשל"ד-1974 (להלן: "התקנות") חייב הנתבע בתשלום האגרה. במקרה דנן הנתבע לא הוכיח כי אדם אחר שילם את האגרה בגין מקלט זה ועל פי הנתונים שהובאו בפני במהלך הדיון, אימו של הנתבע לא שילמה את האגרה ביחס לתקופה שמשנת 2003 ועד שנת 2006, ולפיכך חייב הנתבע בתשלום האגרה ביחס לתקופה זו גם באם מדובר במקלט שלא נרכש על ידו, שכן לא מתקיימים התנאים למתן הפטור כאמור בתקנה 5(ב)(2) לתקנות. עפ"י הוראות החוק החובה בתשלום האגרה קמה ל"מחזיק" במקלט, ללא קשר הכרחי לשאלת הבעלות במקלט.

אינני מתעלמת מן העובדה כי התביעה במקורה בוססה על טענה אחרת, דהיינו הטענה כי הנתבע רכש בעצמו מקלט טלויזיה, אולם לאור העדויות שהובאו בפני, אינני יכולה לקבוע ממצא ברור ביחס לטענה זו, ולמעשה אינני נזקקת לה עוד. אציין, מעבר לנצרך, כי לא שוכנעתי מעדותו של הסוחר כי הלה יכול לשלול בוודאות את הרישום שנערך על ידו לפיו הנתבע רכש ממנו מקלט טלויזיה, אולם לאור העדות שנשמעה בפני, אני מתקשה לקבוע שהדו"ח אכן משקף בהכרח את זהות הרוכש בפועל בכל אחד מהמקרים המצויינים בו.

אציין עוד כי מעדותו של מר הלון ויסאם, התרשמתי כי הנתבע עשה ככל שביכולתו על מנת להטעות את נציג התובעת בעת ביקורו ולמנוע ממנו אפשרות לברר היכן בדיוק מתגורר הנתבע יחד עם בני משפחתו, אולם למעשה, לאור גירסתו של הנתבע כי הוא מתגורר עם אמו במהלך כל השנים הרלבנטיות וכי בבית זה ישנו מקלט טלויזיה, אין עוד צורך כי אכריע בסוגיה זו.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את האגרה בגין מקלט הטלויזיה שהוחזק על ידו בבית אימו וזאת ביחס לתקופה שלגביה קיים חוב בגין מקלט זה והחופפת באופן חלקי את התקופה נשוא תביעה זו, וזאת בסך של 1,426 ₪ (כאמור בדוח מצב חשבון מיום 28.4.09 שהוגש במהלך הדיון בפני) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 28.4.09 ועד למועד התשלום בפועל.

ככל שיוברר, בניגוד לנתונים שהובאו על ידי התובעת כי אמו של הנתבע שילמה את חוב האגרה האמור, יהא הנתבע פטור מתשלום האגרה כאמור לעיל.

כמו כן, ובכל מקרה, ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 500 ₪ בצירוף מע"מ כאשר בקביעת סכום זה, נלקחה בחשבון העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה ומנימוקים שונים אשר עמדו בבסיסה.

ניתן היום, ט"ו אדר תש"ע, 01 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.