העליון: האינטרס הציבורי בפרסום שמו של החשוד גובר על זכותו לשם טוב

3.2010 (כב' השופטת ח' כוחן), בה הורה, בין היתר, על פרסום שמו של העורר, החשוד בשידול קטינים לזנות.

1.        העורר, אזרח הולנד המתגורר בבריטניה, נעצר בתל אביב בערב יום 28.2.2010 בחשד לשידול קטינים למעשי זנות ובעילות של מסוכנות לציבור, חשש להימלטות מן הדין וחשש לשיבוש הליכי חקירה. על פי החשד קיים העורר יחסי מין עם נערים צעירים, ביקש מאחרים שיספקו לו קטינים בגילאים 15-12 למטרת קיום יחסי מין וכן ביקש מאחרים כי יספקו לו סמים.

           ביום 1.3.2010 האריך בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' שריזלי) את מעצרו של העורר עד יום 5.3.2010 בשעה 10:00 בקובעו כי קיים חשד סביר שהעורר ביצע את המיוחס לו אף שמסר גרסא בה הכחיש כי מדובר בקטינים. עוד קבע בית המשפט כי קיימת במקרה דנן עילה של מסוכנות וכי בנסיבות אלה יש לאפשר את המשך החקירה בתנאי מעצר. לבקשת העורר ובהסכמת המשיבה הוסיף בית משפט השלום וקבע כי אין לפרסם את תמונתו של העורר בתקשורת עד תום תקופת המעצר שעליה הורה וכן הורה כי פרסום שמו של העורר מעוכב עד ליום 2.3.2010 בשעה 11:00.

2.        על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ביום 2.3.2010 ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהחלטתו מאותו יום קבע בית משפט קמא (כב' השופטת ח' כוחן) כי עיון בחומר החקירה מעלה שחרף הכחשת העורר, קיימת תשתית ראייתית לחשד כי קיים יחסי מין עם קטינים וכי ביקש להביא קטינים נוספים, בני ארבע-עשרה, לבית המלון בו שהה. בית המשפט הוסיף וקבע כי נוכח המאמץ המתמשך הנדרש לאיתור הקטינים ולשמיעת גרסאותיהם יש לאפשר למשטרה לחקור בעניין ולהותיר את העורר במעצר. עם זאת ולשם קיום ביקורת שיפוטית על מהלך החקירה ועל הראיות ככל שתתווספנה, הורה בית המשפט על קיצור תקופת המעצר ביום אחד (עד יום 4.3.2010 בשעה 09:00).

           אשר לפרסום שמו של העורר קבע בית משפט קמא כי קיים אינטרס ציבורי מובהק לפרסם את שמו של העורר כמהלך העשוי, כפי שמלמד הניסיון, להביא לחשיפת מתלוננים או עדים נוספים. בית המשפט הוסיף וקבע כי במקרה דנן גוברים האינטרס הציבורי והצורך לחשוף מתלוננים ועדים נוספים על הנזק שעלול להיגרם לעורר אם ייחשף שמו. עם זאת, לבקשת בא-כוח העורר הורה בית המשפט על עיכוב פרסום שמו של העורר עד ליום 4.3.2010 בשעה 08:00. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפני.

3.        בינתיים נערך ביום 4.3.2010 דיון נוסף בבית משפט השלום בתל אביב בעניין הארכת מעצרו של העורר ובהחלטתו מאותו היום קבע בית המשפט (כב' השופטת ד' שריזלי) כי חומר חקירה שנוסף לתיק מאז יום 2.3.2010 מבסס במידה מסוימת את החשד כנגד העורר על אף הכחשותיו. עוד קבע בית המשפט כי פעולות החקירה שמבקשת המשטרה לערוך בהתאם לדו"ח סודי שהציגה הנן רבות ודורשות זמן לא מועט. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא ניתן לבצע את מרבית הפעולות מבלי שהעורר ישהה במעצר וכי קיימת במקרה דנן עילה של מסוכנות, ולפיכך האריך את מעצרו של העורר עד ליום 8.3.2010 בשעה 10:00. אשר לפרסום פרטיו של העורר ציין בית המשפט כי קיים אינטרס ציבורי בפרסום פרטי החשוד ובהם תמונתו, אך נמנע מהחלטה בעניין נוכח הערר שבפני.

4.        בערר דנן טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בתוצאה אליה הגיע באיזון שבין האינטרס הציבורי והנזק העלול להיגרם לעורר אם ייחשף שמו. לטענתו מיוחס לו שימוש בשם בדוי לרבות ביצירת קשרים באמצעות המחשב ולפיכך, לא ברור לו איזו תועלת תצמח מפרסום שמו האמיתי ונראה לו כי לא קיים אינטרס חקירתי לעשות כן. העורר מדגיש כי תמונתו, אשר פרסומה עשוי היה לתרום לקידום החקירה, נותרה בינתיים חסויה בהסכמת המשיבה, וכי על רקע זה ההנחה או הציפיה שעם פרסום שמו יתגלו מתלוננים או עדים נוספים הינה ערטילאית וחסרת ביסוס. העורר מוסיף וטוען כי היה על בית משפט קמא לקחת בחשבון את הבסיס הראייתי הדל המצוי בידי המשיבה, שעיקרו הודעה של סוחר סמים שהציג עצמו כמי שאמור היה לספק סמים למסיבה שאירח העורר בחדרו במלון, וכי ההסתברות הנמוכה שהחקירה תבשיל לידי כתב אישום צריכה היתה להטות את הכף כנגד פרסום שמו. לטענתו, למול הכחשתו כי היה בקשר עם קטינים מצוי בידי המשיבה על פי הנטען חומר חקירה המלמד לכל היותר על רצונו לקיים בעתיד יחסים עם קטינים בני 14, ואילו באשר לחשדות כי כבר ביצע מעשים כאלה לא אותרו קטינים רלוונטיים וספק אם יאותרו או אם הם קיימים. לבסוף מציין העורר כי הינו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי וכי פרסום שמו בקשר עם החשדות האמורים יפגע בו באופן קשה ובלתי הפיך והוא מוסיף ומציין כי יש לו בני משפחה המתגוררים בישראל, ובהם סבתא ודודים, וכי פרנסתו עלולה להינזק אף היא ומשכך, האיזון הראוי מחייב לגישתו שלא לפרסם את שמו או כל פרט מזהה אחר לגביו.

5.        המשיבה מצדה סומכת את ידיה על החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בדבר האינטרס הציבורי שבפרסום פרטיו של העורר לשם קידום החקירה המתנהלת בעניינו וטוענת כי העורר הודה באחת מהודעותיו כי קיים תקשורת עם אדם (להלן: פלוני) אשר ממנו ביקש כי יספק לו ילדים חלקים ובהירים כבני ארבע-עשרה לשם קיום יחסי מין, אם כי תירץ זאת בכך שרצה לגרום לפלוני לפגוש אותו כדי לגבות מידיו חוב בסך 200 ש"ח, שנוצר בקשר עם רכישת הסמים. כמו כן, נמצא במחשבו האישי של העורר חומר פדופילי (סרטים ותמונות) ואותרו הודעות טקסט ששלח בהן ביקש שיובאו אליו נערים בגיל ארבע-עשרה לצורך קיום יחסי מין. המשיבה מוסיפה כי על פי החומר שבידיה ערך העורר מסיבה בה השתתפו חמישה אנשים לפחות ובמהלכה קיים העורר לכאורה יחסי מין עם קטינים שטרם אותרו. עוד מציינת המשיבה כי קיים חשד לאירועים קודמים בהם קיים העורר יחסי מין עם קטינים. אשר לחשיבות פרסום שמו של העורר טוענת המשיבה כי הוא הזדהה בפני פלוני בשמו האמיתי בעת שנפגש עמו, וכן היא טוענת כי אין ממש בטענה שהשימוש בשם כינוי שולל את האפשרות שמתלוננים או עדים פוטנציאליים יזהו את העורר.

           אשר לאיזון בין האינטרס הציבורי לנזק העלול להיגרם לעורר מפרסום שמו מדגישה המשיבה את חומרת העבירה בה חשוד העורר ואת הרלוונטיות הרבה של פרסום פרטיו לשם קידום החקירה, והיא טוענת כי לא נראה שייגרם לו נזק חמור מפרסומם. בהקשר זה מציינת המשיבה כי בעניינו של העורר, רווק ללא ילדים, לא הוצגו נסיבות משפחתיות מיוחדות המצדיקות את איסור הפרסום והיא מדגישה כי הוא אזרח זר המועסק בבריטניה, כי מעטים האנשים המכירים אותו בישראל וכי אין אינדיקציה כלשהי למצב נפשי חריג של העורר.

6.        דין הערר להידחות. עקרון היסוד החולש על סוגיית פרסום שמו של חשוד הוא העיקרון בדבר פומביות ההליך השיפוטי, הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, אותו העדיף המחוקק בהקשר זה, ככלל, על פני זכות יסוד אחרת העומדת לחשוד כלכל אדם לשם טוב. עם זאת, מקום שבו שוכנע בית המשפט כי פרסום כזה עלול להסב לחשוד נזק חמור וכי איזון ראוי בין אותו הנזק ובין העניין הציבורי שבפרסום מצדיק את איסור הפרסום, רשאי בית המשפט להורות על כך מתוקף החריג לכלל הפומביות הקבוע בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) (ראו בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל פ"ד נח(6) 658, 662-665 (2004) (להלן: עניין תורג'מן); כן ראו בש"פ 1071/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקאות 9-6 (טרם פורסם, 25.2.2010) (להלן: עניין פלוני). וזו לשון הסעיף:

בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום.

חריג זה לכלל בדבר פומביות הדיון מתפרש על דרך הצמצום, כדרכם של חריגים, והוא מטיל על החשוד נטל כבד להוכיח כי קיימת הצדקה מיוחדת אשר בגינה יש לאסור את הפרסום (ראו: עניין תורג'מן, 663, 666; עניין פלוני, פיסקה 9). כך נפסק כי פגיעה הנגרמת מטבע הדברים לכל חשוד בשל פרסום דבר מעצרו והעמדתו לחקירה אין די בה לצורך התקיימות התנאי הראשון הקבוע בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט. עוד נפסק כי משלא עמד החשוד בנטל המוטל עליו להוכחת התנאי הראשון ולא הצביע על נזק חמור ומיוחד העלול להיגרם לו כתוצאה מן הפרסום, יאפשר בית המשפט את הפרסום ולא יידרש למהלך האיזון הקבוע בסיפא של הסעיף לפיו נבחנים הערכים המתנגשים - הזכות לשם טוב מזה והאינטרס הציבורי שבפרסום מזה - על מנת להכריע מי מביניהם גובר במקרה הנתון (ראו: עניין תורג'מן, 668; עניין פלוני, פיסקה 9).

7.        במקרה שלפנינו ובלא להקל ראש בפגיעה שתיגרם לעורר עם פרסום שמו, לא עלה בידיו להצביע על נזק חמור ומיוחד החורג מן הנזק ומן הפגיעה בשם הטוב העלולים להיגרם לכל אדם והנלווים מטבע הדברים לפרסום דבר מעצרו וחקירתו בגין חשדות כגון אלו המיוחסים לעורר. מסקנה זו יפה ביתר שאת בנסיבות המקרה דנן, לאחר שהוברר כי עניין לנו ברווק, אזרח זר (הולנדי) המתגורר דרך קבע בבריטניה ומתפרנס שם, לדברי סנגורו, כאחראי מחשוב בבנק. במילים אחרות, עניין לנו בחשוד אשר זיקתו לישראל הינה ככל הנראה קלושה ביותר (לדבריו סבתו מתגוררת כאן) ולכך השלכה על עוצמת הנזק והפגיעה שיגרמו לו עם הפרסום. למעלה מן הדרוש ואף שבמקרה דנן אין אנו נדרשים, כפי שכבר צוין, לעריכת האיזון הקבוע בסעיף 70(ה1)(1) סיפא, משום שלא עלה בידי העורר להצביע על נזק חמור העלול להיגרם לו כתוצאה מן הפרסום, אומר כי מקום שבו קיים יסוד סביר לחשדות מן הסוג המיוחס לעורר הנוגעים לפגיעה מינית בקטינים וניצולם, קיים אינטרס ציבורי מיוחד הנושא משקל ניכר באיזון הערכים שעל בית המשפט לקיים בשלב השני של בחינת תחולתו של החריג הקבוע בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט. ועוד אומר למעלה מן הדרוש כי מחומר הראיות שנאסף עד כה והוצג בפניי אכן עולה יסוד סביר לחשדות המיוחסים לעורר ובו, בין היתר, הודעתו של פלוני, הודעות טקסט ששלח העורר, תכתובת דואר אלקטרוני שקיים העורר וכן חומר פדופילי במחשבו הנייד של העורר, אותו תפסה המשטרה.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           על מנת להסיר ספק אציין כי סעיף 70(ה2) לחוק בתי המשפט מגדיר את המונח "'שם של חשוד' - לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את החשוד" ולפיכך, ניתן בעקבות דחיית הערר לפרסם לאלתר הן את שמו של העורר והן את תמונתו (וראו לעניין זה גם את החלטת בית משפט השלום מיום 1.3.2010).

           ניתנה היום, י"ט אדר, תש"ע (5.3.2010).