9,805 שקלים לאדם שכלבו הותקף ע"י כלב השכנים

רקע

1.      בפניי תביעה קטנה בה עתר התובע לפיצוי כספי בסך של 17,305 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לכלב שבבעלותו על ידי כלבו של הנתבע.

2.      התובע טען כי התקיפה אירעה ביום 2.2.09 בשעות הבוקר. לטענתו ראה את התקיפה לאחר שילדם של השכנים בא והתריע בפניו על המתרחש. כשיצא לרחוב ראה את כלבו שרוע על הרצפה ואת כלבו של הנתבע אוחז בצוואר של כלבו. לאחר מכן, כלבו של הנתבע קפץ מעל הגדר בחזרה לחצר ביתו של הנתבע. לטענתו הזעיק למקום וטרינרית שקבעה כי כלבו נמצא בסכנת חיים והוא פינה את הכלב לקבלת טיפול וטרינרי. כן העיד כי כלבו נותח והיה מאושפז בבית חולים וטרינרי במשך שבועיים. כן טען כי עד היום כלבו סובל מנזקים גופניים עקב התקיפה ונותר משותק בצד הימני של פניו.

התובע צירף נספח סכום מחלה והוראות טיפול לבעלים מבית החולים הווטרינרי. כן צירף כרטסת הנהלת חשבונות בגין טיפולים בבית החולים הווטרינרי (נספחים ג'- ד' לכתב התביעה).

3.      לטענת הנתבע, כלבו קשור בחצר כל הזמן והוא תמיד מקפיד על כך. לטענתו גם בכל התמונות שמציג התובע נראה כלבו קשור. כן העיד כי החצר שלו מוקפת חומה. לטענתו בבוקר האירוע יצא לעבודה ולאחר מכן טען בפניו התובע שהכלב שלו תקף את כלב התובע. לטענתו בשלב מאוחר יותר מצא את כלבו מת, ולסברתו הורעל על ידי התובע. עוד העיד כי הציע לפצות את התובע בסך של 1,000 ש"ח כיוון שהם שכנים, אך התובע לא הסכים להסתפק בסכום זה.

דיון

4.      לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אציין כי עדותו של התובע מהימנה ואני מעדיף את עדותו על פני עדות הנתבע. התובע נכח במקום בסמוך לאחר אירוע התקיפה וראה את כלבו של הנתבע מחוץ לחצר כאשר אינו קשור, אוחז בצוואר כלבו שלו. בנוסף הגיליון הרפואי מציין כי הנזקים שנגרמו לכלב התובע הם נזקים עקב נשיכה. הנתבע לעומת זאת העיד כי לא היה בביתו בזמן האירוע וכי יצא בטרם האירוע לעבודה. כן אציין כי לא מצאתי כל מניע שהתובע ייחס שלא כדין את התקיפה לכלבו של הנתבע.

5.      בנוסף, התרשמתי מעדויות הצדדים כי אכן כלבו של הנתבע היה מחוץ לחצר ביתו של הנתבע. לטענת הנתבע ביתו מוקף בחומה, כלבו תמיד קשור והוא נהג לבדוק זאת לפני שיצא מביתו. מנגד טען התובע והסתמך בעניין זה על תמונות שהגיש כנספח ז' לכתב התביעה, כי החומה המקיפה את ביתו של הנתבע אינה חומה גבוהה וכי במועד האירוע לא הייתה מעל החומה גדר. כן ציין כי לאחר מועד האירוע, ביום 25.2.09, הוספו עמודי ברזל כהכנה להוספת גדר מעל החומה. כלומר במועד האירוע כפי שעולה מעדות התובע ומהתמונות שצירף בעניין זה הייתה חומה נמוכה סביב בית הנתבע, אולם ניכר כי חומה זו אין בה כדי למנוע את מעבר כלבו של הנתבע מתוך החצר אל מחוצה לה. בכך יש כדי לתמוך בעדותו של התובע.

6.      בעניין זה יצוין, כי אין מחלוקת על כך שכלבו של הנתבע הינו "כלב מסוכן" כהגדרתו בתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), תשס"ה-2004. תקנות אלה קובעות בסעיף 4 כדלקמן:

"בעליו של כלב מסוכן או מחזיקו -

(1)   יגדר וינעל את החצרים שבהם מוחזק הכלב באופן שימנע מהכלב אפשרות לצאת מהם".

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות שהוגשו, שוכנעתי כי הנתבע הפר הוראה זו, ולא גידר ונעל את החצרים באופן שימנע את אפשרות יציאת הכלב מהם. בכך אף התרשל הנתבע. עקב כך, כלבו של הנתבע יצא מן החצרים, ותקף את כלבו של התובע וגרם לו נזק.

7.      להוכחת הנזק, צירף התובע כרטסת הנהלת חשבונות שלו כלקוח של בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בגין טיפולים לכלבו עקב האירוע וזאת לשם הוכחת הוצאותיו הרפואיות.

8.      אשר על כן, אני קובע כי על הנתבע לפצות את התובע בסך של 7,305 ש"ח בגין הוצאות רפואיות שהוציא התובע. עוד סבורני כי על הנתבע לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, הפסד ימי עבודה, עלות הנסיעות בזמן שכלבו של התובע היה מאושפז, וכן בגין הנזקים הגופניים שנגרמו לכלבו של התובע, בסך של 2,500 ש"ח.

9.      אשר על כן, אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 9,805 ש"ח. 

כמו-כן, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ש"ח.

סכומים אלה ישולמו לתובע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

אם לא ישולמו הסכומים במועדם, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מזכירות בית המשפט תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.