לפניי תביעה, במסגרתה עתר מר וייסברט אודי, כי חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן הנתבעת 2) ומר עזר ארז ששימש כסוכן מכירות שלה (להלן- הנתבע 1), יפצו אותו בסך של 17,800 ש"ח בגין זיוף חוזה, אי קיום התחייבויות על פי החוזה, טרחה ועוגמת נפש שנגרמו לו לטענתו, עקב התקשרותו עם הנתבעת 2 בשני חוזים להספקת שירותי רדיו טלפון מיום 25.6.08 (להלן- החוזים).
לטענת התובע, הנתבע 1, אשר הגיע לפגישה עימו לאחר פניה מצד הנתבעת 2, הבטיח לו כי אם יעבור מחברת סלקום לקבלת שירותים מהנתבעת 2, יקבל שני מכשירי טלפון חינם, תשלום דמי הניתוק לחברת סלקום, 2 אוזניות "בלוטוס" ונרתיקים חינם, וכן ג'י.פי.אס או טלויזיה חינם, אך בפועל הוא חוייב בכרטיס אשראי עבור מכשירי הטלפון, המשיך לשלם לחברת סלקום, חוייב עבור הג'י.פי.אס, ולא ניתנו לו האוזניות והנרתיקים.
לטענתו, לאחר שגילה זאת ופנה בבקשה לבטל את החוזים, הנתבעת 2 סירבה לביטול החוזים בטענה שחלפו למעלה מ-14 יום, ולאחר שהתנתק משירותיה, חייבה אותו בקנסות גבוהים.
עוד טען התובע, כי לאחר שנאמר לו ע"י הנתבעת 2 כי בחוזים עליהם חתם נאמר מפורשות כי הוא מתיר לה לגבות את שווי מכשירי הטלפון בתשלומים, הוא בדק וגילה כי החוזים זוייפו, כך שהוספו להם פרטים שלא הובאו בפניו בעת שחתם עליהם.
התובע צירף לכתב התביעה העתקים של החוזים שהיו בידיו, העתקים של החוזים שנשלחו לו ע"י הנתבעת 2, וכן מזכרים שנכתבו לטענתו ע"י הנתבע 1.
הנתבעת 2 טענה כי החוזים לא נכרתו על ידה, אלא ע"י הנתבע 1, שאינו עובד שלה אלא של חברת מוטי כהן החזקות בע"מ (להלן- הצד השלישי), גוף מורשה לשיווק ומכירת שירותים מטעמה. לפיכך, הגישה הודעה לצד שלישי, וטענה כי אין לחייבה בגין מעשיו או מחדליו של הצד השלישי.
בנוסף, טענה הנתבעת 2, כי כל תנאי ההתקשרות עימה הובהרו לתובע ע"י הנתבע 1, לרבות העובדה שהמכשירים נמכרו לו במנגנון של "חיוב-זיכוי מלא", וכי בפועל התובע חוייב בעלות המכשיר בפריסה לתשלומים וזוכה בסכום העולה על סכום החיוב.
הנתבעת 2 טענה, כי התובע חתום על החוזים בהם כתובים עלות המכשירים ואופן התשלום, ועל כן לטענת התובע, כי היה עליה לתת לו את מכשירי טלפון בחינם, אין על מה לסמוך, וכך גם לגבי טענתו בדבר זיוף החוזים.
עוד טענה הנתבעת 2, כי שילמה לתובע זיכויים עבור התניידותו מחברת סלקום, מעבר לסכומים שנטענו על ידו.
בנוסף טענה הנתבעת 2, כי למרות שבחוזים לא כתוב דבר לגבי ההבטחה לאספקת אוזניות, נרתיקים ושקע למצת רכב, היא נאותה, לפנים משורת הדין, להעביר לתובע את האביזרים הנ"ל ביום 5.8.08, אך הדבר לא ריצה אותו, והוא בחר להתנתק משירותיה ולהפר את החוזים, דבר שאסור היה לו לעשות.
הצד השלישי, שהגיש כתב הגנה גם בשם הנתבע 1, טען כי מעולם לא הובטחו לתובע מכשירי טלפון בחינם, או קבלת דמי ההתניידות מ"סלקום" בחזרה, אלא הובטחו לו זיכויים שונים בחשבונות שיוצאו ע"י הנתבעת 2, והוא קיבל כל מה שהובטח לו ומעבר לכך.
לטענת ב"כ הצד השלישי, הנתבע 1 כבר לא עובד אצלו, ולא אותר לקראת הדיון, ועל כן אין בידיו מידע האם הכתב במסמכים שצורפו ע"י התובע, הוא אכן כתב ידו של הנתבע 1.
יצויין, כי הנתבע 1 לא התייצב לדיון על אף שזומן כדין.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים לפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. יצויין, כי לגבי הנתבע 1, מתקבלת התביעה גם מכח אי התייצבותו לדיון.
מעיון במסמכים שהגיש התובע, עולה כי על עותק העמוד הראשון לכל אחד מהחוזים, אשר נותר בידי התובע, לא צויין סכום החיוב עבור מכשירי הטלפון, ואילו על העותק שהועבר לנתבעת 2 נרשם סכום של 896 ש"ח, וסומן כי הלקוח מבקש לשלמו ב- 36 תשלומים.
כלומר, מהמסמכים הנ"ל עולה כי הוספו לחוזים פרטים נוספים לאחר חתימתו.
מדובר במעשה חמור, וגם אם הוא מבטא את הסכמת הצדדים, שכן הוסכם על הסדר של חיוב-זיכוי (ולמרות הכחשת התובע, או טענתו לחוסר הבנת המונח, הדבר ברור מהמזכרים שצירף לתביעה, שנכתבו לטענתו בכתב ידו של הנתבע 1), מדובר במעשה שלא ייעשה במסגרת יחסי צרכנות בין החברות הגדולות לצרכן.
יצויין, כי לדעתי, עובדה זו מהווה פגם מהותי בחוזים, ומקימה עילות לביטול החוזים מחמת חוסר תום לב ו/או הטעיה.
יצויין, כי במהלך הדיון, ב"כ הנתבעת 2 הודה כי לא ניתן להוכיח שמחיר המכשיר הופיע על החוזים בעת חתימתם ע"י התובע, ובנסיבות אלו, לא ברור מדוע הנתבעת 2 התכחשה לטענות התובע ולא הסכימה לביטול החוזים, למרות הפגם המשמעותי שהוכח בפניה.