1. זוהי תביעה קטנה לתשלום פיצויים בסך 22,000 ש"ח, בשל משלוח הודעות פרסומיות לתיבת דואר אלקטרוני (
דוא"ל) של נמענת, ללא הסכמתה, וזאת בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (
החוק).
רקע חקיקתי
2. בטרם אדון בעובדות המקרה, יש מקום לסקור בקצרה את הרקע המשפטי הנוגע לתביעה זו, שכן היא מתבססת על דבר חקיקה חדש יחסית. מדובר בסעיף 30א לחוק, העוסק ב
"שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק". הסעיף קובע, כי חל איסור על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, בין היתר באמצעות דואר אלקטרוני (
דוא"ל), ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען [סעיף 30א(ב)]. עוד קובע הסעיף, כי הפרת הוראותיו תיחשב, הן לעבירה פלילית שבגינה ניתן להטיל קנס על העבריין [סעיף 30א(ו)
(1)], והן לעוולה אזרחית [סעיף 30א(ט)], המהווה עילת תביעה שבגינה ניתן לחייב מפרסם במתן
"פיצוי לדוגמה", של 1,000 ש"ח לכל היותר, בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות הסעיף, וזאת ללא צורך בהוכחת נזקו של הנמען הנפגע [סעיף 30א(י)(1)]. הסעיף גם קובע, כי
"חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף זה, שעשה כך ביודעין..., אלא אם כן הוכיח אחרת" [סעיף 30א(י)(5)]. כמו-כן קובע הסעיף, כי למפרסם לא תהיה הגנה, בין היתר במקרה שבו
"שיגור דבר הפרסומת נעשה לאחר שניתנה למפרסם הודעת סירוב מאת הנמען..." [סעיף 30א(י)(5)(1)].
3. כאמור, מדובר בתיקון חדש יחסית לחוק, אשר תהליך חקיקתו ארך כשלוש שנים. ראשיתו של התיקון בהצעת חוק ממשלתית, בה נאמר, כי
"תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דוא"ל, הודעות
SMS
ופקסימילה), המכונה "
spam
", הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל-עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה...
תופעה זו מעמיסה עלויות מיותרות על הציבור, ובכלל כך על מפעילי תקשורת..., עסקים, משתמשי אינטרנט פרטיים ורשויות העוסקות באכיפה... מוצע על כן לקבוע בחוק..., הסדר חקיקתי שיסייע להתמודד עם תופעת ה-
spam
ויציע פתרונות אכיפה כדי למגר תופעה זו
"[(
ה"ח ממשלה - 182, י"ג בסיוון התשס"ה, 20.6.2005, עמ' 886) - ההדגשה שלי - א"ר].
4. הצעת החוק בנוסחה המקורי קבעה, כי הפרת הוראות החוק תהווה עבירה פלילית שניתן לחייב בגינה את המפר בקנס, וכן תהווה עילה להגשת תביעה נזיקית נגד המפר (
שם, עמ' 888-889]. ואולם במהלך הדיונים שהתקיימו בכנסת במסגרת הליך החקיקה, הגיעו המחוקקים לכלל מסקנה, כי על-מנת להשיג אכיפה אפקטיבית של החוק, אין די בקביעה כי הפרת החוק תהווה עבירה שבצדה קנס, או תהווה עוולה על-פי דיני הנזיקין, אלא יש צורך בכלי יעיל יותר. משום כך, נוסף לנוסח הצעת החוק הכלי של "פיצויים לדוגמה" או "פיצויים עונשיים", לפיו, יוכל נמען שנפגע לתבוע מן המפרסם המפר פיצוי מסוים, וזאת ללא הוכחת נזק. בהקשר זה נאמר, כי
"הנושא של פיצוי עונשי הוא לב ליבו של היבט האכיפה בחוק הזה. לדעתנו, זה החלק החשוב ביותר... כמעט ואין אכיפה, ואנחנו לא מצפים להרבה בעתיד בהיבט הזה. לכן, מאוד חשוב שיהיה תמריץ עבור הנפגעים להגיע לבית המשפט" [דברי נציגת המועצה לצרכנות,
פרוטוקול מס' 5 מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה, וועדת המדע והטכנולוגיה להצעת חוק הגבלת הפצת פרסומות ברשתות תקשורת, מיום שלישי, י"ח באדר ב', התשס"ח (25.3.2008) - פורסם באתר הכנסת].
5. לנוכח זאת, בנוסח הסופי של הצעת החוק שהובאה לקריאה שניה ושלישית של הכנסת, נכללה ההוראה בדבר פסיקת פיצויים לדוגמה, כפי שהיא קיימת היום בלשון החוק המתוקן. חשוב לציין, כי המחוקק קבע בהקשר לפסיקת פיצויים לדוגמה, כי על בית המשפט לקבוע את גובה הפיצוי, בהתחשב בשיקולים הבאים:
"(א) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (ב) עידוד הנמען למימוש זכויותיו; (ג) היקף ההפרה" [סעיף 30א(י)(3) לחוק]. עוד יצוין, כי בהקשר זה אמר חה"כ משה כחלון בעת הצגת הצעת החוק בפני מליאת הכנסת, כי
"סברנו כי כלי זה [של פיצויים לדוגמה] הוא כלי ראוי לעניין זה, שכן הגשת תביעת נזיקין רגילה, שבה יפוצה התובע רק בשל נזק ממשי שהוא יצליח להוכיח שנגרם לו מקבלת דואר זבל באחת המדיות האמורות, לא תהיה כלי אכיפה אפקטיבי ליישום הוראות החוק" [
דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1773 - פורסם באתר הכנסת]. יצוין, כי הסדר דומה לפיצוי ללא הוכחת נזק, תוך התחשבות בשיקולים האמורים, מופיע גם בסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 [ר' לדוגמה בהקשר זה פסק-דינו של חברי, כב' השופט א' טננבוים ב-ת"ק (ירושלים) 3375/09
יפרח רפאל נ'
חברת סלקום בע"מ - פסק דין מיום 20.8.09].
6. מכל האמור עולה, כי המחוקק סבר, שתופעת ה-"SPAM- דואר הזבל" המופץ לנמנעים שלא מרצונם, הנו תופעה פסולה שיש להיאבק בה, בין היתר, ואולי בעיקר, באמצעות תביעות צרכניות, דוגמת התביעה שבפניי.
7. וכעת אפנה לעובדות המקרה שבפניי.
המקרה שבפניי
8. הגב' חנית אטדגי (
התובעת) הנה עובדת שכירה בחברה, ובמסגרת עבודתה ולצרכי עבודתה, היא עושה שימוש בכתובת דוא"ל אישית שהוקצתה לה על-ידי מעסיקתה. התובעת טוענת, כי חב' ברקין תקשורת בע"מ, שהנה חברת יחסי ציבור (
הנתבעת), שלחה לתיבת הדוא"ל שלה עשרות דברי פרסומת ללא הסכמתה, והמשיכה לעשות כן, אף לאחר שפנתה לנתבעת פעם אחר פעם בדרישה ברורה בכתב, לחדול מלשלוח לה דברי פרסומת כאמור, תוך שהתובעת הבהירה לנתבעת, כי אם לא תעשה כן, לא יהיה בידה מנוס, אלא לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעה. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויים בסך
22,000 ש"ח, וזאת בגין 22 דברי פרסומת שנשלחו אליה לטענתה, החל מינואר 2009, לאחר שכבר פנתה בכתב אל הנתבעת בבקשה לחדול מכך. התובעת טוענת, כי משלוח ההודעות גרם לשיבוש בעבודתה, ואף לטרוניות מצד מעסיקיה, בדבר שימוש פרטי לכאורה, שהיא עושה בכתובת הדוא"ל שלה.
9. הנתבעת אינה מכחישה את משלוח דברי הפרסומת, או את העובדה שדברי הפרסומת נשלחו לתובעת לאחר שזו דרשה מהנתבעת בכתב לחדול מכך. ואולם לטענתה, לאחר שפנתה התובעת בדרישה לחדול ממשלוח הפרסומים, נערכה בדיקה אצל הנתבעת על-מנת להסיר את כתובת הדוא"ל של התובעת מרשימות התפוצה של הנתבעת. הנתבעת טוענת, כי מהבדיקה התברר, שכתובת הדוא"ל של התובעת כלל אינה מופיעה ברשימות הנתבעת, ועל-כן הנתבעת סברה, בתום לב, לטענתה, כי כתובת התובעת הוסרה מרשימות התפוצה אצלה, ועל-כן העניין הוסדר. הנתבעת צירפה את רשימת התפוצה שלטענתה מוכיחה את דבריה, כנספח א' לכתב ההגנה. עוד טוענת הנתבעת, כי לאחר פניה חוזרת של התובעת, התברר להפתעתה, כי התובעת ממשיכה לקבל ממנה דברי פרסומת בדוא"ל. לנוכח זאת טוענת הנתבעת, כי הזמינה טכנאי במיוחד לשם בדיקת עניין זה, ואף צירפה לכתב ההגנה חשבונית על מתן השירות (נספח ב'). הנתבעת טוענת, כי לנוכח מאמציה, היא יצאה ידי חובתה לפעול להפסקת משלוח דברי הפרסומת לתובעת, ועל-כן יש לדחות את התביעה.
10. בדיון שהתקיים בפניי התברר, כי מאז הגשת התביעה ביום 18.3.09, המשיכה התובעת לקבל מהנתבעת, לא פחות מ-39 דברי פרסומת בדוא"ל. התובעת הגישה מסמך המתעד את דברי הדוא"ל האמורים, אותו לא סתרה הנתבעת. עוד התברר, כי בניגוד לטענת הנתבעת, לפיה כתובת הדוא"ל של התובעת כבר אינה מופיעה ברשימותיה, וכי הדבר נלמד מנספח א' אותו צירפה לכתב ההגנה, הרי שכתובתה של התובעת מופיעה באותה רשימה ממש, כפי שהצביעה על-כך התובעת בדבריה. התובעת הביעה תמיהה כיצד זה הנתבעת אינה מצליחה לבצע פעולה כה פשוטה, כהסרת כתובת דוא"ל מרשימת תפוצה, וזאת על-מנת להביא לסיום מהיר של הפרשה.
11. נציג הנתבעת טען בדיון, כי ביקש מהתובעת לבצע
"פעולה פשוטה" בתוכנת הדוא"ל שלה, ולהגדיר את כתובת הדוא"ל של הנתבעת כ"דואר-זבל", ובכך לחדול מלקבל את דברי הפרסומת, ואולם לטענתו,
"לא היה ממנה [מהתובעת] שיתוף פעולה" (פרו' עמ' 1). התובעת הגיבה לכך וטענה, שכבר ביררה עניין זה עם אחראי המחשבים במקום עבודתה, וכי מסיבות טכניות הדבר אינו אפשרי. התובעת הוסיפה בהקשר זה, כי בכל מקרה, האחריות לשים קץ למשלוח דברי הפרסומת מוטל על הנתבעת, ומשלא עמדה בכך, עליה לשאת בתוצאות.
12. בתום הדיון שהתקיים בפניי ביום 29.7.09 סוכם, כי הצדדים יבואו בדברים על-מנת לנסות ולפתור את הבעיה ולמנוע את המשך משלוח דברי הפרסומת לתיבת הדוא"ל של התובעת. בהחלטתי קבעתי, כי תוך שלושה שבועות ימסרו הצדדים הודעה, האם נפתרה הבעיה, ולאחר מכן יינתן פסק-דיני. התובעת הציעה להגיע למשרדי הנתבעת בתל-אביב עוד באותו יום, על-מנת לסייע לנתבעת להסיר את כתובת הדוא"ל מרשימות התפוצה שלה.
13. ביום 11.8.09 הודיעה התובעת, כי
"מאז המשפט ועד היום לא קיבלתי עוד מיילים והם [הנתבעת] כנראה סידרו את הנושא". הנתבעת שלחה גם היא הודעה ביום 6.8.09 (שהגיעה לידי לאחר הודעת התובעת) ובה הודיעה, כי היא
"הסירה
מכל
המחשבים במשרדה את כתובת המייל של התובעת מרשימת התפוצה באמצעות איש המחשבים" (ההדגשה במקור - א"ר), ועל-כן, מבקשת היא מבית המשפט
"להורות על סגירת התובענה ללא צו להוצאות". בתגובת התובעת להודעת הנתבעת ציינה התובעת, כי מלכתחילה לא ביקשה להגיש תביעה, והביעה עמדתה זו שוב ושוב בפני הנתבעת עוד בטרם הגשת התביעה, ואולם הנתבעת לא פעלה לשים קץ למשלוח הדואר אליה, ואף המשיכה לעשות זאת גם לאחר הגשת התביעה. לטענת התובעת,
"רק לאחר פניית בית המשפט, נאותה הנתבעת להוריד אותי מרשימת התפוצה וזאת מבלי להיעזר בי למרות שהצעתי.
בכך הצדיקה התובעת את הקביעה שלי שהפעולה הייתה פשוטה ואמורה הייתה לקחת בדיוק דקה... היא [הנתבעת] יכלה למנוע את כל מהלך המשפט הזה אם הייתה מבצעת פעולה פשוטה" (סעיף 1 להודעת התובעת מיום 23.8.09 - ההדגשה הוספה - א"ר).
דיון והכרעה
14. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל, וכי יש לפסוק לזכות התובעת פיצויים לדוגמה, אם-כי לא בשיעור המרבי הקבוע בחוק.