השן נפגעה מאבן בחומוס- בעל המסעדה יפצה

1.         ביום 29/11/08 סעדו התובע, אשתו וחבריהם במסעדה השייכת לנתבע.

2.         התובע טוען כי שעה שעסקו באכילת המנות הראשונות וביניהן מנת חומוס, חש תוך אכילת החומוס בעצם קשה הפוגע באחת משיניו.

3.         התובע מיהר לפלוט את החפץ שהיהי זעיר בגודלו כדבריו: "כחרצן זית קטן", לנקותו ולהשליכו על השולחן. אותו עצם קיפץ על השולחן, השמיע צליל של אבן ובדיעבד הסתבר כי היה מדובר באבן קטנה.

4.         התובע טוען כי חש בכאב באחת משיניו. הוא קרא לבעל המסעדה ולמקום הגיע בחור צעיר ככל הנראה בנו של בעל המסעדה. האבן הקטנה הוצגה לבן והוא אמר כי הדבר יכול לקרות.

5.         ביום 4/12/08 היה התובע במרפאת שיניים לצורך טיפול ע"י שיננית ושם אובחן סדק בשן 26 היא השן שנפגעה מהאבן הזעירה. ביום 7/12/08 טופל על ידי רופא שיניים שקבע כי השן נסדקה, יש צורך בטיפול שורש ולאחר מכן מבנה כתר.

6.         באשר לארוע עצמו, העידו אשת התובע ושניים מחבריו שהיו נוכחים. עדותם תומכת בגרסת התובע. היו אמנם אי דיוקים קלים בעדויות כגון עד אחד שהעיד כי התובע זרק את האבן על צלחתו כאשר האחרים העידו כי התובע זרק את האבן על השולחן. אין בסתירות קלות אלה כדי לפגוע במשקל העדויות המצטרפות לעדות התובע.

7.         הנתבע לא טרח להעיד את בנו או אותו אדם שנקרא לשולחן.

8.         הנתבע לא טרח לדרוש מהתובע לעבור בדיקת שיניים אצל רופא מטעמו.

9.         התובע הגיש מסמך מרופא השיניים המטפל בו ממנו עולה כי לפני הארוע לא סבל התובע מפגיעה כלשהי בשן 26.

10.       לאור האמור, אני מקבל את גרסת התובע והעדים מטעמו וקובע כי אכן הייתה אבן בחומוס שגרמה לסדק בשן.

11.       על בעל המסעדה מוטלת חובה לדאוג כי האוכל שמוגש לסועדים יהיה נקי מחפצים קשים או פוגעניים. לטעמי, זו חובה מוגברת המוטלת על מי שמארח סועדים, וצפוי לקבל תשלום עבור המזון אותו הוא מגיש. הנתבע לא עמד בחובה זו, ועל כן יש לקבוע כי הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי הנתבע.

12.       התובע עמד בנטל המוטל עליו והוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזק לשן לאירוע שארע במסעדה.

13.       הנזק הישיר שהוכח מהמסמכים שהוגשו על ידי רופא השיניים הוא סך 2,344 ש"ח, הכולל טיפול שורש וכתר. אומר כי מדובר בסכום סביר ביותר, על הצד הנמוך, שעה שלא נדרש פיצוי נוסף עבור החלפת הכתר מידי כמה שנים.

14.       התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי עבור היחס המעליב, בזבוז הזמן, עגמת הנפש, עבור הכאבים שנגרמים עקב הטיפול בשן.

15.       סבורני כי התובע זכאי לפיצוי עבור כאב וסבל שיגרמו לו בעת הטיפול בשן והכאבים שכבר נגרמו לו. אני מעמיד סכום זה על 3,000ש"ח.

16.       לאור האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,344 ש"ח וכן הוצאות המשפט בסך של 300 ש"ח. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11/2/09 ועד התשלום המלא בפועל.

17.       המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ז' באלול, תשס"ט (27 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים