סלקום הסבירה את פרטי התכנית, הלקוח לא יקבל החזר בגין יציאה לפני תום התקופה

תביעה כספית בסך 2,500 ש"ח. התובע היה לקוח של הנתבעת וקיבל ממנה שירותי תקשורת סלולרית. כאשר ביקש לממש את האפשרות של העברת ההתקשרות שלו לספק אחר תוך שמירת מספר הטלפון (מה שמכונה "ניידות") בחודש ינואר 2008 קיבל הודעה כי הפסקת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת מביאה לחיוב בהחזר שווי הטבה של תוכנית בשם "מקבלים יותר מסוהו". החיוב אכן בוצע ועמד על 1,200 ש"ח בחודש פברואר 2008. התובע טוען כי מעולם לא הצטרף ביודיעין לתוכנית כזו, ולא ידע שקיבל הטבה ושהוא מחויב להחזירה אם לא יתחייב לתקופה מסוימת מאז ההצטרפות. לטענתו אף קיבל בשלב מסוים הודעה טלפונית מאחד מאנשי הנתבעת כי מדובר בטעות ובעקבותיה הודעה נוספת כי ישלח זיכוי בגובה החיוב אולם אחרי שתי אלה קיבל הודעה שלישית ולפיה שתי ההודעות הקודמות בטעות יסודן והחיוב ישאר בעינו וכך היה.

הנתבעת טוענת כי התובע פנה אליה בנובמבר 2007 בטענה כי ספק מתחרה הציע תעריף נמוך יותר עבור זמן אוויר ובעקבות פניות אלה הוצעה לו תוכנית בשם "מקבלים יותר ללקוחות סוהו" הכוללת תשלום קבוע כנגד מכסה קבועה של זמן אויר. במסגרת זו כלולה גם התחייבות להתמיד בתוכנית 36 חודשים אשר אם תופר תביא לחיוב בשווי ההטבה שניתנה. הנתבעת טוענת כי הדברים הוסברו במפורש כמה פעמים לתובע וכי נשלח לו הסכם מפורט שצורף כנספח 2 לכתב הגנתה. נספח 1 לכתב ההגנה הינו תיעוד ממוחשב שעורכים אנשי מוקד השירות הטלפוני של הנתבעת של כל השיחות עם התובע והפעולות שבוצעו במהלכן ובעקבותיהן לתקופה שמיום 4/3/02 ועד 13/1/08 כולל. בנספח 1 מופיעים כמה וכמה רישומים של כמה מוקדנים שונים שבכולם נאמר שהוסבר ללקוח דבר ההתחייבות. הרישום מיום 18/11/07 מרתק במיוחד משום שנאמר בו כי התובע מסר שקיבל את הסכם התוכנית הביתה ואף ביקש שענין ההתחייבות ישלח אליו בכתב יד. הוסבר לו שאין אפשרות לשלוח בכתב יד והוסבר לו שוב על ההתחייבות. כל זאת לפי רישומים שנחזים להיות רישומים בזמן אמת. עוד אציין כי בנספח 2 שהוא נוסח ההסכם הנוהג אצל הנתבעת בתוכנית שהנתבעת טוענת לה מופיע ענין ההחזר בסעיף 9.2 באות מובלטת תוך פירוט הסכומים המשתנים על פי מועד היציאה מהתוכנית ביחס למועד הכניסה אליה. לפי ההוראות שבסעיף זה אכן יציאה בשנה הראשונה כפי שארעה בענייננו (לפי גרסת הנתבעת) מחייבת את הלקוח להחזיר 1,200 ש"ח.

מדובר במחלוקת עובדתית פשוטה. התובע בחר להציג לי חשבוניות שאחת מהן מתייחסת לתקופה של חודש המסתיימת ב-10/2/07 כלומר 9 חודשים לפני ההצטרפות הנטענת לתוכנית, והשניה היא החשבונית שלאחר התנתקותו משירותי הנתבעת ובה אותו חיוב חד פעמי של 1,200 ש"ח עליו הוא מלין. מאף אחת מהחשבוניות האלה לא ניתן לראות האם בתקופה שבה לטענת הנתבעת היה מחובר לתוכנית ולטענתו לא ידע על כך, חויב חשבונו באופן המתחייב מתנאי התוכנית וצוינה הצטרפותו לתוכנית בדרך כלשהי. יש לזכור שבסופו של יום נטל ההוכחה על התובע ולא מצאתי הסבר לכך שהיו לו חשבונית מוקדמת וחשבונית מאוחרת בעוד דווקא החשבוניות שקדמו לחשבונית האחרונה אין הוא מציג.

כאשר אני מתבונן בראיות הנתבעת אני רואה בבירור רישומים עקביים של 4 מוקדנים שונים שכולם חוזרים על כך שהתוכנית הוסברה ללקוח והוא הסכים לה ושהוסבר לו ענין ההתחייבות. כפי שצוין לעיל ברישום המתעתד שיחה מ-18/11/07 אפילו נכתב שהתובע קיבל את ההסכם וביקש שישלח אליו מסמך נוסף בכתב יד והוסבר לו שהדבר אינו אפשרי.

התרשמותי הברורה שיתכן שהתובע אינו זוכר במדויק ויתכן שלא הבין עד תום את המשמעויות אולם הרישומים של הנתבעת משקפים את העובדות לאמיתן גם אם התובע אינו משקר ברמה הסובייקטיבית כאשר הוא מכחיש שקיבל את ההסכם או שהוסברה לו תקופת ההתחייבות והתוצאות של התנתקות מוקדמת.

עוד מעלה התובע טענה כי נוכח העובדה שהוא ממעט ליזום שיחות במכשיר הסלולרי אין זה מתקבל על הדעת כלל שיסכים להצטרף לתוכנית הכרוכה בתשלום קבוע של מעל 50 ש"ח תמורת מכסת זמן אויר של 150 דקות. הטענה הזו היא טענה בעייתית משום שאם הסכים חזקה שבדק מה כדאי לו ואם טעה בקבלת ההחלטות הרי מדובר בטעות בכדאיות. מה שברור הוא שבמסגרת התוכנית אכן כלולה הוזלה של זמן אויר ביחס לתעריף ששילם התובע לפני נובמבר 2007 אולם ההוזלה מותנית בכך שהשתמש במכסת זמן האויר הכלולה בתוכנית במלואה או כמעט במלואה. אני חושב שהנתבעת חייבת לתת הסבר ברור על שינוי אפשרי במסלולי ותנאי החשבון לפני שהלקוח מקבל החלטה אבל היא איננה מחויבת ביותר מכך. את קבלת ההחלטות הכדאית צריך לעשות לקוח לעצמו ויתכן למשל שאדם יצטרף לתוכנית שנעשית כדאית רק אם ישתמש במכשיר בהיקף נרחב מכפי שעשה עד כה, משום שבעקבות ההצטרפות יוכל אכן לעשות שימוש יותר נרחב במכשיר ולהפיק מכך תועלת ואולי גם חיסכון בשימוש באמצעי תקשורת טלפונית מקבילים כגון תקשורת קווית.

התוצאה הסופית היא שאני קובע שלא שוכנעתי שהתובע אכן לא הסכים להצטרף לתוכנית ולא ידע שאם יתנתק ממנה תוך פחות מ-3 שנים יהיה הדרך כרוך בתשלום הסכומים המפורטים בסעיף 9.2 להסכם ובמקרה שלנו בתשלום 1,200 ש"ח. אינני מייחס כל חשיבות לשיחות הטלפון שהתובע טוען להן אשר בוצעו בעקבות בחירתו להתנתק משירותי הנתבעת ואשר בהן לטענתו נמסר לו מידע סותר בשאלה אם החיוב מקורו בטעות אם לאו.

דין התביעה להידחות. לא למותר להוסיף שגם אילו הייתי מקבל את התביעה לא הייתי מצליח להסביר לעצמי מדוע אדם שחויב ב-1,200 ש"ח ביתר תובע למעלה מכפליים מכך. הגיע הזמן להבין שבית המשפט לתביעות קטנות איננו מכשיר להדפסת כסף גם לתובעים שהדין איתם. העובדה שהאגרות בבית משפט לתביעות קטנות הן מגוחכות ולמיטב ידיעתי גם מסובסדות אינה צריכה להצדיק את התופעה שאני נתקל בה ברובן המכריע של התביעות המוצדקות והיא שהסכומים הנתבעים ברובן של התביעות מנופחים בעליל.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 200 ש"ח אשר עליו לשלמן עד יום 26/7/09.

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ט (25 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.