1. זוהי תביעה לפיצויים בעילה של הפרת חובה חקוקה ורשלנות, עקב אי קיום הוראות חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים התשמ"ג-1983 (
להלן - החוק), כשמו במועדים הרלבנטיים לתובענה זו (בתיקון לחוק משנת התשס"ז, שונה שמו לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון התשמ"ג-1983). כל התייחסות להוראות החוק בפסק דין זה תיעשה על פי הנוסח התקף לאירוע נשוא התביעה.
התביעה והרקע לה
2. התובעים הגיעו למסעדת פוקצ'טה בירושלים (
להלן - המסעדה), שבבעלות הנתבעת, במוצאי שבת, 29/07/06, על מנת לחוג שם את יום הולדתה של התובעת 2, זאת לאחר שהקדימו והזמינו טלפונית מקום במסעדה.
3. המסעדה בנויה שתי קומות. האחת היא קומת כניסה והשניה היא קומת גלריה (
להלן - קומת הגלריה), הפתוחה אל החלל הנמצא מעל קומת הכניסה של המסעדה ושאליה עולים במדרגות מקומת הכניסה. שטחה של קומת הגלריה הינה כחצי משטחה של קומת הכניסה. בין קומת הגלריה לבין קומת הכניסה והחלל שמעליה, מפריד מעקה בגובה סטנדרטי.
4. התובעים הגיעו למסעדה, שם היה שמור וערכו עבורם שולחן בקומת הכניסה ושם התיישבו.
5. התובעים הגישו תביעה זו בעבור עוגמת הנפש, שלטענתם נגרמה להם בשל העובדה שלמרות שלטענתם הזמינו ישיבה במקום ללא עישון ואף ציינו זאת בכניסה למסעדה, ישבו בקרבתם של סועדים מעשנים ללא אפשרות "להימלט", מחד - מאחר ולטענתם לא קיימה הנתבעת את הוראות החוק והיה אפשר לעשן בכל שטח המסעדה, ומאידך - בשל מגבלותיה של התובעת 2, שחגגה יום הולדת באותו היום, ושמפאתן עזיבת המסעדה באותו שלב היתה בעייתית ביותר.
עיקר המחלוקות העובדתיות וההכרעה בהן
6. להלן עיקר השאלות העובדתיות במחלוקת וההכרעה בהן:
א. האם ביקשו התובעים, בזמן ההזמנה הטלפונית ו/או בזמן הכניסה למסעדה, לשבת באזור של לא-מעשנים?
עדויותיהן של התובעות 1 ו-3, כי הזמינו שולחן באזור ללא עישון, לא נסתרו בחקירות הנגדיות וגם לא הובאה כל עדות נגדית בענין, כך שיש לקבל את עדויות התובעות 1 ו-3 בענין.
ב. האם קומת הגלריה היתה אזור המיועד ללא-מעשנים בלבד, כטענת הנתבעת, או אזור המיועד למעשנים וללא-מעשנים גם יחד?
אינני מקבל את טענת הנתבעת כי קומת הגלריה היתה אזור ללא עישון (אם כי יוער, כבר כעת, כי אף אם היא היתה אזור ללא עישון, לא היה בכך כדי לקיים את הוראות החוק). אם אכן קומת הגלריה היתה אזור ללא עישון, הדעת נותנת שהתובעים היו מושבים שם מלכתחילה, נוכח בקשתם לשולחן באיזור ללא עישון. גם עדויות שני עדי ההגנה מובילות לכן כי אם אכן היתה קומת הגלריה אזור ללא עישון, התובעים היו מושבים שם מלכתחילה. מר שמואל שמואלי, מנהל המסעדה, העיד כי בעת קבלת הזמנה טלפונית הם שואלים את המזמין אם הוא רוצה שולחן באזור מעשנים או לא-מעשנים (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 26-27). גב' ליטל קדמי, שהיתה באותו ערב מלצרית בשולחנם של התובעים (
להלן - המלצרית), העידה כי הנוהל הוא כי השאלה הראשונה, שעובד המסעדה, המקבל את פני סועד הנכנס למסעדה, שואל את הסועד, היא האם רצונו בשולחן באזור מעשנים או באזור לא-מעשנים (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 1-2).
אינני מקבל עדויות אלה של מנהל המסעדה והמלצרית, שכן בהעדר אזור ללא עישון, אין זה סביר כי תישאלנה שאלות כאלה על ידי עובדי המסעדה. אולם, הבאתי את הדברים רק על מנת להראות כי אף אליבא דגרסת הנתבעת, היו התובעים צריכים להיות מושבים בשולחן בקומת הגלריה, אם אכן קומה זו היתה אזור ללא עישון.
ג. האם נאמר לתובעים על ידי המלצרית כי קומת הגלריה היא אזור ללא עישון (כטענת הנתבעת), או שנאמר להם כי היא אינה יכולה להבטיח שלא יעשנו גם בקומה זו (כטענת התובעים)?
גם בענין זה גוברת גרסת התובעים. מעצם הממצא, כי קומת הגלריה לא היתה אזור ללא עישון, סביר יותר כי המלצרית אמרה את הדברים שלהם טענו התובעים, מאשר את הדברים שהיא עצמה טענה שאמרה.
7. הלכה למעשה, אין משמעות מעשית למחלוקות העובדתיות ולהכרעות בהן (ולכן הסתפקתי בהתייחסות לעיקר המחלוקות העובדתיות). אף אם ההכרעות במחלוקות היו הפוכות, דהיינו לפי הנוח יותר לנתבעת (כי התובעים לא ביקשו לשבת באזור לא-מעשנים; כי קומת הגלריה היתה אזור המיועד ללא-מעשנים בלבד; וכי המלצרית אמרה לתובעים כי קומת הגלריה היא אזור ללא עישון), עדיין היתה מצטיירת תמונה של אי-קיום הוראות החוק, כפי שיובהר בהמשך, ולא בכדי הודתה הנתבעת בסעיף 4 לסיכומיה כי הפרה את החוק (אם כי הוסיפה את המילים "באופן פורמלי", בנסיון למתן את משמעות הדברים, והוסיפה וטענה כי בכל זאת אין מקום לפצות את התובעים בסכום כלשהו).
אי-קיום החוק
8. העקרון המנחה בחוק הוא כי העישון אסור במקום ציבורי (כמשמעו בחוק, אשר כולל מסעדה) (סעיף 1 לחוק).
הנתבעת לא נקטה פעולה כלשהי למניעת עישון במסעדה במועד הרלבנטי. אין חולק כי המלצרית אף סירבה לבקש מהמעשנים בסביבות התובעים לחדול מכך.