ביהמ"ש המחוזי - ניתן להמציא כתבי בי דין לאיראן למרות העדר יחסים דיפלומטיים

לפני שאלות בדבר אופן המצאת שלוש תובענות לאישור פסקי חוץ שניתנו כנגד הרפובליקה האיסלמית של אירן, משמרות המהפכה האיראניים, וכן המשרד לביטחון פנים ולמודיעין של אירן, אל מדינת החוץ. האם, המבקשים רשאים לבצע תחליף המצאה באופן עצמאי או שמא היות שמדובר בריבון זר, האפשרות היחידה להמצאה הינה על פי הוראת תקנה 494? מהי הפרשנות הראויה לתקנה 494 - האם מקנה היא סמכות למשרד החוץ לקבוע איזה כתב בי דין יומצא ואיזה לא יומצא? האם בסמכותו של בית המשפט לקבוע באיזו דרך ימציא משרד החוץ או שמא תפקידו לבחון את סבירות החלטת משרד החוץ כפי סמכותו לבחון כל החלטה מנהלית אחרת? אלו השאלות העומדות בפני.

הקדמה

1.         תחילה הגיעו התובענות הנ"ל לפתחו של בית משפט זה ונקבעו לפני מותבים שונים, בסופו של יום, החליט כב' השופט צ' זילברטל כי הדיון בהן יאוחד, והן תשמענה בפני מותב זה (החלטה בבש"א 1056/06 מיום 16.7.06). התיקים אוחדו על דעת היועץ המשפטי לממשלה, במטרה שיידונו על ידי שופט (ולא רשם), על מנת שאם צד מן הצדדים יבקש לערער על פסק הדין, יוגש הערעור (או בקשת רשות ערעור) לבית המשפט העליון על מנת שהאחרון יעמיד הלכה על מכונה. כן הוסכם כי עו"ד מ' קידר יסכם את טענותיהם של כל המבקשים בשלוש התובענות.

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה (להלן:" היועץ"), בחר להתערב בהליך, הואיל ומדובר בהליכים נגד מדינה זרה - אירן, שאין לה נציגות בישראל. שתי המדינות אינן מקיימות קשרים דיפלומטיים, ואירן הינה בבחינת מדינת אויב.

משלא בוצעה עדיין המצאה של כתבי בי דין למשיבים, יש לדון בשאלה זו טרם כל.

רקע עובדתי

א.         ה"פ 3394/04 (המבקשים שטיין)

2.         ביום 31.7.03, נתן בית המשפט האמריקאי פסק דין לזכות המבקשים בתובענה זו

 (District Court Of Columbia {Washington D.C.} Judgment, Civil Action No. 00-3037, ובו הסעדים הבאים:                        

(1) פיצויים למבקש מס' 1 בסך של 27,750,000$ (עשרים ושבעה מיליון, שבע מאות וחמישים אלף דולר ארה"ב). סכום זה נקבע נוכח תקופת הזמן בה שהה המבקש 1, בשבי חיזבאללה, בתוספת לסכום של 10 מיליון דולר שנקבע נוכח התנאים הברוטאליים בהם הוחזק.

(2)    (2)    פיצויים למבקשת מס' 2 בסך של 15,000,000$ (חמישה עשר מיליון דולר ארה"ב). סכום זה היה פועל יוצא של תקופת החזקת המבקש 1 בשבי, והעובדה שעול הטיפול בבעלה, המבקש 1, נפל עליה.

(3)    (3)    פיצויים עונשיים לשני המבקשים בסך של 300,000,000$ (שלוש מאות מיליון דולר ארה"ב). סכום הפיצויים העונשיים, נקבע נוכח סכום המימון השנתי לעידוד פעילויות טרור של המשיבות, מוכפל פי שלושה.

פסק הדין ניתן בעקבות תביעת פיצויים שהגישו המבקשים נגד המשיבים, זאת לאחר שכתב התביעה הומצא למשיבים כדין, ואילו המשיבים בחרו שלא להתגונן בה. התובעים הביאו את ראיותיהם והעידו, וביהמ"ש בארה"ב פסק בהתאם לכללי הראיות והפרוצדורה הנהוגות שם ובהתאם לראיות שהובאו לפניו.

נוכח רקע זה, טוען ב"כ המבקשים כי משצירף את פסק החוץ, וכן לאחר שמילא את  הוראות תקנה 354 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), לרבות צירוף תצהיר קונסולרי של עוה"ד האמריקאי בדבר העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מן התנאים המפורטים בחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח - 1958 (להלן: " החוק"), יש להיעתר לבקשה.

כן טוען ב"כ המבקשים כי פנה למשרד החוץ כדי לקבל מידע אודות ייצוג האינטרסים האיראניים בישראל לעניין מסירת התובענה למייצג האינטרסים של אירן, וכי הושב לו כי אין לאירן ייצוג בישראל.

לדבריו, קיימת הדדיות אכיפה בין ארה"ב לישראל לפי הוראות סעיף 4 לחוק, פסק דין הוצא במועדים הנדרשים לפי סעיף 5 לחוק, הפסק אינו נכלל בחריגים נשוא סעיף 6 לחוק, אין חשש באכיפת הפסק מהטעמים הנקובים בסעיף 7 לחוק, וכי אף יתר התנאים הרלוונטים בחוק, מולאו באופן שאינו מפריע לקבלת הסעד המבוקש.

ב.   ה"פ 4321/05 (המבקשים רובין)

3.         מדובר בפסק דין שניתן ביום 10 בספטמבר 2003, על ידי בית המשפט הפדראלי של ארה"ב במחוז קולומביה בתיקJenny Rubin et al. v. The Islamic Republic of Iran et al. Case No.  01-1655 (RMU)..

המבקשים בתובענה זו נפגעו בפיגוע טרור אשר התרחש במדרחוב בן יהודה בירושלים ביום 4 בספטמבר 1997. פיגוע הטרור בוצע ע"י ארגון החמאס (להלן: " פיגוע הטרור").