"אני אכלתי המון כמוך"- התנהגות בלתי הולמת של נהג אוטובוס כלפי נוסע

כנגד הנאשמים - חברת "דן " ומי שהיה נהגה ביום האירוע מר אברהם סוזי - הוגש כתב אישום המייחס עבירות של אי עמידה בתנאי רישיון; אי הפעלת שירות סדיר; והתנהגות בלתי נאותה כלפי נוסע, וכל זאת בניגוד לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות ) תשל"ד 1974 בזיקה לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 ובניגוד לחוק הפיקוח על  מצרכים ושירותים, תשי"ח 1957, וכמפורט בפרק הוראות החיקוק בכתב האישום.

עפ"י הנטען בכתב האישום, כאשר עלה נוסע לאוטובוס שהפעילה נאשמת מס' 1 ואשר היה נהוג  אותה עת ע"י נאשם מס' 2 , ונוסע זה ביקש לרכוש מנאשם מס' 2 כרטיסיית נוער בסך 51 ש"ח והגיש לו  לשם כך שטר של 20 ש"ח מטבע של 10 ש"ח ועוד 21 מטבעות של 1 ש"ח, התנהג עפ"י הטענה נאשם מס 2 כלפי הנוסע הנ"ל באופן שאינו הולם נהג המורשה להסיע ברכב ציבורי בכך שסירב לספור את הכסף או לקבל אותו ולמכור לנוסע כרטיסיית נוער, ואמר, עפ"י הטענה, לנוסע :"אני לא מאמין לך שיש פה 51 ש"ח" והוסיף תוך צעקות "אני אכלתי המון כמוך", והכל בפני נוסעי האוטובוס, והנוסע הנ"ל נאלץ לקנות כרטיס רגיל עבור הנסיעה.

הנאשמים, באמצעות בא כוחם, כפרו, ולנוכח כפירתם נשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד הנוסע (המתלונן) מר גולן ערקבי (ע.ת. 1) וכן חברו שנסע עימו באותה נסיעה באוטובוס, מר שלומי אללוף (ע.ת. 2) . כמו כן העיד חוקר משרד התחבורה מר רמי בינו (ע.ת. 3 ) אשר גבה את הודעתו של נאשם מס' 2 וההודעה  והוגשה וסומנה ת/1.

מטעם  ההגנה העיד נאשם מס' 2 - נהג האוטובוס מר אברהם סוזי (ע.ה. 1).

לאחר שבחנתי היטב את העדויות והתרשמתי באופן ישיר מן העדים, ולאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הנאשמים להרשעה בעבירות שיוחסו להם וזאת אגב אבחנה כי הרשעתו של נאשם מס' 2 היא בעבירה של התנהגות בלתי נאותה כלפי נוסע, ואילו הרשעתה של נאשמת מס' 1 היא בכל העבירות המפורטות בכתב האישום.

ואלה הם נימוקיה המצטברים של הכרעת הדין המרשיעה :

עד התביעה מס' 1 מר גולן עקרבי עשה עלי רושם מהימן מאוד בעדותו הוא הדין ביחס לעד תביעה מס' 2 . 

אני מאמין לעד תביעה מס' 1 על כי הנאשם מס' 2 אכן אמר לו את הדברים שיוחסו כי אמר לו, כמפורט בכתב האישום ובעדותו של ע.ת. 1, וכי הנאשם גם צעק עליו.

התרשמותי מע.ת. 1 היתה כי מדובר בנער (ולמעשה כבר בחור צעיר) שמדבר ומספר בכנות את אשר אירע, תוך שהוא גם מסביר ומשיב בחקירה הנגדית כיצד בוייש ע"י נאשם מס' 2 וכיצד ירד אח"כ מן האוטובוס  בסערת רגשות.

אינני מקבל השערת נאשם מס' 2 בחקירתו על כי כביכול היתה זו קנוניה של הנוסע עם חברו או חבריו מן הטעם שיכול להיות שהיה חסר לנוסע כסף. אינני סבור כי אם כך היו פני הדברים, היה הנוסע טורח ועוזר עוז להגיש תלונה ולהתייצב ליתן עדות בבית המשפט ואני אף מאמין כאמור לגירסת הנוסע עפ"י התרשמותי הימנו על דוכן העדים.

עדותו  של ע.ת. 2 מחזקת את עדותו של ע.ת. 1, ואף  שמדובר ללא ספק  בחברים, התרשמותי היא כי ע.ת.2 העיד באופן אובייקטיבי תוך שהוא מציין את שהוא זוכר ומשיב לשאלות באופן רציני ועניני.

אך יתרה מכל אלה :

עדותם של עדי התביעה נתמכת  במידה רבה בעדותו של נאשם מס' 2  עצמו, ובגירסת ההגנה בתיק זה בכללותה.

נאשם מס' 2 אישר כי לא קיבל את הכסף מע.ת.1 עת עלה ע.ת. 1 לאוטובוס וביקש לקנות כרטיסיה . (ראה עמ' 6 שורות 22 - 24 לפרוטוקול).

נאשם מס' 2 גם אישר שאמר לע.ת. 1 כי איננו מאמין לו (ראה ת/1 עמ' 1 שורות 8 - 9 , וכן ראה עמ' 7 שורה 15 לפרוטוקול, ועמ' 8 שורות 8 - 9 לפרוטוקול).

נאשם מס' 2 אף התבטא בחקירתו בבית המשפט על כי אמר לע.ת.1: "מי אתה" ("אמרתי לו שאני צריך לספור , מי אתה, אני לא מאמין לך..."). (מתוך עדותו של נאשם מס' 2 בעמ' 8 שורה 8 לפרוטוקול). מיד אח"כ ביקש נאשם מס' 2  לתקן את אמירתו הנ"ל בציינו כי לא אמר לע.ת. 1 "מי אתה".

גם באשר לאמירה הנטענת "אני אכלתי המון כמוך" מסתבר מעדותו של נאשם מס' 2 כי אין היא מופרכת, שכן, נאשם מס' 2 אישר כי השתמש במונח"אכלתי" ואני רואה בכך סימן נוסף לאמינות גירסאותיהם של עדי התביעה.

בישיבת ההקראה שהתקיימה אף ציין סניגורם של הנאשמים כי אכן  נאמר ע"י נאשם מס' 2 לע.ת. 1 המשפט :"אני לא מאמין לך שיש פה 51 ש"ח".