יס חויבה לפצות מנוי לשעבר של הוט בשל מחדליה בניתוקו מהוט

1.         זוהיי תביעה קטנה על-סך 16,000 ש"ח שהגיש אלדד מכמל ( התובע) נגד חברת די.בי.אס שירותי לווין בע"מ, ספקית שירותי YES ( הנתבעת).

2.         התובע טוען, כי בתחילת שנת 2006 פנו אליו בביתו נציגי הנתבעת, במטרה לשכנעו לעזוב את שירותי הכבלים של "הוט" ולהצטרף לשירותי הלווין של הנתבעת בהבטחה, כי אם יצטרף, תטפל הנתבעת בניתוק מ"הוט", ותישא בהוצאות הכרוכות בניתוק זה, כולל קנסות וחיובים כפולים. ביום 29.3.06 הצטרף התובע לשירותי הנתבעת לתקופה של שנתיים. התובע טוען, כי למרות ההבטחות שניתנו לו על-ידי נציגי הנתבעת, הם לא נטלו מביתו את ציוד ההתחברות ל"הוט" ועל-כן נאלץ להחזירו ל"הוט" באופן אישי.

3.         לטענת התובע, כעבור זמן-מה, הוא קיבל מ"הוט" דרישת תשלום חוב בגין שימוש במכשיריה ועבור ביטול התחייבות, ומיד עם קבלת דרישה זו, פנה לנתבעת, ונציגיה הבטיחו להסדיר את העניין מול "הוט". התובע טוען, כי בכך סבר שהעניין מול "הוט" הסתיים, אלא שהופתע לקבל ביום 22.2.07 דרישת תשלום לפני נקיטת הליכים מ"הוט" בגין אותו חוב. עוד באותו יום פנה התובע לנתבעת ונערכה שיחת ועידה בינו לבין נציגי הנתבעת ונציגי "הוט". לטענת התובע, באותה שיחה התחייבה נציגת הנתבעת להסדיר את העניין, אלא שהדבר לא נעשה. לטענת התובע, ביום 19.9.07 שוב הופתע לקבל בביתו דרישת חוב מטעם באי-כוחה של "הוט", ובשיחת טלפון עם עורכת הדין מטעמה נאמר לו, כי אם לא יסדיר את החוב, תוגש נגדו תביעה. התובע טוען, כי לאחר מועד זה, פנה טלפונית לנציגי הנתבעת פעמים רבות, כשבכל פעם שוחח עם נציג או נציגה אחרים שהזדהו בשמם הפרטי בלבד, תוך שהוא דורש להסדיר את העניין מול "הוט", וכן הוא דורש להתנתק מן הנתבעת בשל התנהלותה, אך ללא הועיל. התובע מציין, כי נוכח העובדה שהנתבעת לא דאגה לשלם ל"הוט" ישירות את הסכום שהיה עליה לשלם, כפי שהתחייבה, הרי שבסופו של דבר הוא החליט לשלם ל"הוט" סכום מופחת בסך 408 ש"ח, ובכך להסדיר את חובו מולה ולחסוך נקיטת הליכים משפטיים נגדו. זאת, לאחר שהובטח לו על-ידי נציג הנתבעת, כי הוא יזוכה במלוא הסכום ששילם, תמורת המצאת קבלה על התשלום ל"הוט". דא עקא, שהתובע טוען, כי שלח את הקבלה האמורה לנתבעת לא אחת, ואף שלח לנתבעת, על-פי דרישת נציגיה, קבלה מפורטת, עבור מה שילם את החוב ל"הוט" (אישורי תשלום ל"הוט" ואישורי משלוח פקס צורפו לכתב התביעה), אלא שהעניין לא הוסדר. בכתב התביעה שהגיש מתאר התובע באריכות רבה ובפירוט את מסכת התנהלותו מול נציגיה המתחלפים של הנתבעת, כאשר בכל פעם הוא נדרש להסביר את בקשתו, לשלוח מסמכים ולקבל הבטחה כי העניין בטיפול, ואז לגלות שהעניין לא טופל.

4.         התובע טוען, כי עד היום לא הושב לו סכום הכסף אותו שילם ל"הוט" למרות שהמציא לנתבעת, לפי דרישתה, אסמכתא לתשלום החוב, וכי למרות בקשותיו להתנתק מהנתבעת, היא עשתה כן רק בחודש מאי השנה, לא לפני שנציגיה הפצירו בו פעמים רבות להישאר בחברתם.

5.         התובע מבקש, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם ל"הוט"
(408 ש"ח); להשיב לו סך של 1,750 ש"ח בגין חיובו בשירותי הנתבעת לתקופה שמדצמבר 2007 ועד מאי 2008, הואיל וביקש להתנתק כבר בחודש דצמבר 2007 וממילא, תקופת המנוי אמורה הייתה להסתיים במרץ 2008, אז אמורים היו לנתקו, ולא במאי כפי שאירע. מכאן, שלכל הפחות חוייב התובע בחודשיים מיותרים. ואולם בעיקר דורש התובע לפצותו בסכום של 13,500 ש"ח, בגין הטרחה הרבה עוגמת הנפש והתסכול הגדול שהיו מנת חלקו, כתוצאה ממגעיו הלא מוצלחים עם נציגי הנתבעת.

6.         הנתבעת מצדה דוחה את טענות התובע. ראשית, הנתבעת טוענת כי מעולם לא התחייבה לשאת בחיובי חברת "הוט", למעט חיובים כפולים, וכי הסכמתה לשלם את חובו של הנתבע ל"הוט" הייתה לפנים משורת הדין; שנית, הנתבעת אינה מתנגדת להשיב לתובע את סכום החוב ששילם ל"הוט", ואולם, לטענתה, נבצר ממנה לעשות כן, משום שהתובע לא המציא לה אסמכתא מפורטת עבור מה שילם; שלישית, לטענת הנתבעת, התובע ביקש להתנתק בטרם סיום תקופת ההתחייבות, ומשהובהר לו כי הדבר כרוך בחיובו בסכום של 399 ש"ח, בחר להמשיך לקבל שירות עד לסיום תקופת ההתחייבות, שהנה חודש מאי 2008; רביעית, לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי להחזר בגין התקופה שבין דצמבר 2007 למאי 2008, שכן אין מחלוקת, כי המשיך לקבל שירותים מהנתבעת באותה תקופה; חמישית, לטענת הנתבעת, סכום הפיצוי הנדרש על-ידי התובע מופרך, ואינו עומד בכל יחס לנסיבות המקרה.

7.         לאחר שקראתי את כתבי הטענות שהגישו הצדדים ושמעתי את טענותיהם בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

            אין מחלוקת, כי הנתבעת היא שפנתה לתובע והציעה לו את שירותיה, תחת שירותי "הוט", ובשל פניה זו, התובע הצטרף לשורת מנויי הנתבעת. מכאן, שטענת התובע, כי הנתבעת נטלה על עצמה להסדיר את ניתוקו המסודר מ"הוט" הגיונית, ואף נכונותה של הנתבעת לשלם את חובו של התובע ל"הוט" כתוצאה מהניתוק, מתיישבת עם טענה זו. לנוכח זאת, אינני מקבל את הכחשתה הסתמית של הנתבעת בדבר ההבטחות שניתנו לתובע ובדבר הסכמתה "לפנים משורת הדין" להשיב לו את הסכום ששילם ל"הוט". משכך הדבר, היה על הנתבעת לפעול באופן שהמעבר מ"הוט" אליה יהיה חלק ובלתי מורגש מבחינת התובע.

            דא עקא, שהנתבעת לא עמדה בכך, ואילצה את התובע לכלות משאבי זמן וכסף בשל מחדליה המתמשכים, והיא הסבה לו בהתנהלותה עוגמת נפש ותסכול לא מבוטלים. ראשית, לו עמדה הנתבעת בהבטחתה להסדיר באופן מסודר את המעבר מ"הוט" אליה, הרי שדרישת התשלום מ"הוט" לא אמורה הייתה להישלח לתובע מלכתחילה; שנית, משדרישת התשלום נשלחה כבר, והתובע פנה לא אחת לנתבעת על-מנת להסדיר את העניין, ואף ביצע שיחות ועידה המשותפות לו, לנציגי הנתבעת ולנציגי "הוט" (טענה שהוכחשה באופן סתמי על-ידי הנתבעת), היה על הנתבעת לדאוג להסדרת העניין. משלא עשתה זאת, נאלץ התובע לעשות זאת בעצמו; שלישית, מששילם התובע את החוב ל"הוט", נדרש להעביר לנתבעת אסמכתא בדבר התשלום, על-מנת שיזוכה. ואולם למרות שהעביר לנתבעת, פעם אחר פעם, אסמכתא כזו, ואף אסמכתא מפורטת יותר, וזאת לדרישת נציגי הנתבעת (כאמור, אישורי משלוח הפקס צורפו לכתב התביעה), שבו נציגיה וטענו בפניו, כי לא המציא את המסמכים המתאימים, ועל-כן טרם זוכה. יש לדחות את הכחשותיה הסתמיות של הנתבעת בהקשר זה, שכן לעומת כתב התביעה המפורט מאד של התובע, המתאר תמונה עגומה, לא טרחה האחרונה להציג את פירוט שיחותיה עם התובע באופן מספק.

8.         סיכומה של נקודה זו היא, שבשל מחדלי הנתבעת, נאלץ התובע לכלות את זמנו, על העלויות הכרוכות בכך, בהתקשרויות חוזרות ונשנות עם נציגיה השונים של הנתבעת, שבסופו של דבר, השיבו פניו ריקם, וזאת למרות שהבטיחו לו, לא פעם ולא פעמיים, כי העניין יוסדר, ובכך תבוא פרשה עגומה זו לקיצה.

10.        לנוכח מסקנות אלו אני מחליט לקבל את טענות התובע בראש תביעה זה במובן זה, שאני מחייב את הנתבעת להשיב לו את הסך של 408 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.12.07 (יום ביצוע התשלום על-ידי התובע) ועד ליום התשלום בפועל. כמו-כן, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 5,000 ש"ח בגין הטרחה ועוגמת הנפש הגדולים שנגרמו לו בשל מחדלי הנתבעת.

11.        כאמור, התובע דורש, כי הנתבעת תשיב לו סך של 1,750 ש"ח בגין החודשים דצמבר 2007 ומאי 2008. אין מקום לקבל דרישה זו של התובע. ראשית, התובע לא סתר את טענת הנתבעת, לפיה כשביקש להתנתק שלא במועד סיום התחייבותו, נמסר לו כי יחויב בסכום נוסף, ומשום כך, העדיף להותיר את המנוי על כנו; שנית, אין מחלוקת כי עבור התקופה האמורה, קיבל התובע שירותים מאת הנתבעת. בידוע, שבעד שירותים יש לשלם, ומשאין מחלוקת בדבר מתן אותם שירותים, הרי שעל התובע לשאת בעלותם.

12.        יחד עם זאת, התובע הוכיח, כי הצטרף לשירותי הנתבעת ביום 29.3.06 (התובע צירף "פקודת העברה" של הנתבעת מאותו יום), והנתבעת לעומת זאת, לא סתרה בכל מסמך מטעמה, את טענתו, כי הצטרף לשנתיים, הגם שטענה כי הצטרף לשנה והאריך את המנוי לשנה נוספת. משכך הדבר, סיום התקופת המנוי אמורה הייתה להסתיים בסוף חודש מרץ 2008. מכאן, שלנוכח בקשת הניתוק של התובע, היה על הנתבעת לנתקו בחודש מרץ, ולא בחודש מאי כפי שאירע. לנוכח זאת, אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע סך של 700 ש"ח, שהנו שווה ערך לדמי מנוי עבור חודשיים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.08 ועד למועד התשלום בפועל.

13.        סוף דבר. אני מחליט לקבל את התביעה במובן זה, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בסעיף 10 ו-12 לפסק הדין. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 350 ש"ח בגין הוצאות משפט.

14.        המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מעת קבלת פסק הדין.

ניתן היום י"ז באב, תשס"ח (18 באוגוסט 2008) בהיעדר הצדדים.

אריה רומנוב, שופט