מבוא
1. 1. עניינה של תביעה זו על סך 50,000 ש"ח הוא פיצוי בגין עישון במקום ציבורי עקב הפרה של הוראות החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג - 1983 (להלן: "
החוק למניעת עישון") , וחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1988 (להלן: "
חוק שיוון זכויות"), וכן ביטול מנוי אצל הנתבעת 1 שנעשה שלא כדין.
2. 2. הנתבעת 1, דיזנגוף קלאב בע"מ (להלן: "
החברה") היא המנהלת והמפעילה של מועדון כושר ובריאות "שייפ", הממוקם במרכז המסחרי הידוע כ-"דיזנגוף סנטר" בתל אביב (להלן: "
המועדון").
3. 3. התובע, הסובל מאסטמה כרונית, רכש מנוי למועדון לתקופה של שנתיים, החל מיום 18.10.06 עד ליום 17.10.08.
עישון שלא כדין
4. 4. לטענת התובע, הנתבעת 2 (להלן: "
הילה"), שהיתה אחת מעובדותיה של החברה, עישנה בכניסה למועדון, בניגוד להוראות החוק, דבר שגרם לתובע אי נוחות וקשיי נשימה. עוד טען התובע שלא רק הילה עישנה מחוץ למועדון, אלא גם עובדים אחרים של החברה, ובחלק מהמקרים הוא אף תיעד את עובדי החברה מחוץ למועדון, במתחם בית הקפה "ארקפה" ובשטחי המרכז המסחרי דיזנגוף-סנטר, כשהם מעשנים.
התובע טען שהיה מעיר מפעם לפעם לאנשי הקבלה במועדון על כך שהעישון בשטחי המרכז המסחרי אסור, וכי כשהוא נכנס ויוצא מהאזור ונושם את עשן הסיגריות הוא לא חש בטוב, אולם ללא הועיל.
התובע אף ביקש מבאת-כוחו על מנת שתפנה לחברה, כמו גם לבית הקפה, בעניין הימצאותם של עובדי החברה מעשנים בבית הקפה ובמתחם המרכז המסחרי, אולם למרות זאת, לא חדלו עובדיה של החברה מלעשן, ולכן נאלץ להגיש תביעה זו.
5. 5. טוען התובע שהחברה הפרה חובה חקוקה עת איפשרה לעובדיה לעשן במקום ציבורי בניגוד להוראות חוק למניעת עישון, והחשיפה לעישון גרמה לו עוגמת נפש רבה, מה גם שהתנהלותה של החברה הינה רשלנית בכך שלא מנעה את הפגיעה בו.
עוד טוען התובע שיש לחייב את הילה בסכום התביעה, כמי שעישנה בניגוד לחוק למניעת עישון וגרמה לו אי נוחות ועוגמת נפש עת נאלץ לשאוף עשן סיגריות מזיק.
6. 6. עוד טוען התובע, כי בהיותו סובל מאסטמה כרונית, וכתוצאה מכך הוא בעל מוגבלות, והכניסה למקום בו קיים עשן טבק מסכנת את יכולתו לנשום אוויר, ולאור הוראות חוק שוויון זכויות, הפרו הנתבעות את זכות נגישותו למועדון, והוא זכאי לפיצוי בלא הוכחת נזק בסכום של 50,000 ש"ח.
7. 7. מנגד, טוענות הנתבעות כי תחום המועדון הוא ללא עישון. נטען שהחברה אינה שולטת בתחום שמחוץ למועדון ואינה אחראית לנעשה בו. החברה מציינת כי היא מקפידה על כך שעובדיה ומנוייה לא יעשנו בתחום המועדון, ואף הורתה לכל העובדים שלא לעשן אף בשטחי המרכז המסחרי "דיזנגוף סנטר", אולם אין לה יכולת לעקוב אחר מעשי העובדים מחוץ למועדון ו/או בשעות הפנאי שלהם.
ביטול המנוי
8. 8. התובע טוען שביום 11.8.07 הגיע למועדון, אולם לא ניתן לו להיכנס אליו, בטענה כי תוקפו של המנוי פקע. כל ניסיונותיו של התובע לברר כיצד פקע תוקפו של המנוי עלו בתוהו, והוא שב לביתו כלעומת שבא.
התובע טען שביום 12.8.08 שוחח טלפונית עם נציגת החברה בשם שירה שהודתה לפניו כי נפלה טעות עת בוטל המנוי וכי הוא יוכל לשוב ולהתאמן במועדון. התובע ביקש אישור בכתב, שלא הועבר אליו עד היום.
9. 9. לטענתו, "ביטול המנוי נעשה עקב תלונותיו בעניין העישון, ועצם ביטול המנוי מהווה הפלייה אסורה שהופעלה כלפיו כמי שסובל מאסתמה ושלא כדין".
10. 10. לטענת הנתבעות, התובע שלח הודעה בכתב ביום 7.8.07 בבקשה לבטל את המנוי בתום השנה הראשונה, וכך נעשה.
לטענת החברה, עקב טעות אנוש בוטל המנוי מיידית ולא בתום השנה הראשונה, אולם משהתגלתה הטעות, הוחזר המנוי לתוקף ומי מטעמה אף התנצלה בפני התובע על הטעות.
לטענת הנתבעות, רק מכתב התביעה למדו כי התובע סובל מאסתמה ולא ידעו על מחלתו זו כלל.