המכתבים שנשלחו בדואר "מהיר-אקספרס" לא הגיעו ליעדם במועד- דואר ישראל תפצה

1.        1.        בפני תביעה לפיצויים בגין נזק אשר נגרם לתובע, לטענתו, עקב כך שדברי דואר אשר נשלחו באמצעות הנתבעת בשירות דואר "מהיר - אקספרס" לא הגיעו אל תעודתם במועד.

2.        2.        מעדות התובע עולה כי דבר הדואר הראשון נשלח על ידו ביום 18.2.2007 מסניף הדואר שברחוב שטנר בשכונת גבעת שאול בירושלים, אל תא-דואר בשכונת קרית - אריה בפתח תקווה. עוד לפי עדותו, עובר למשלוח דבר הדואר, הובטח לו ע"י פקידת הדואר, כי דבר הדואר יגיע אל תעודתו בו ביום.

המכתב כלל בקשה של התובע להשתתף במכרז לקבלת עבודה.

התובע העיד כי בחר להשתמש בשירות זה מפאת חשיבות המכתב והדחיפות שיגיע במועד.

התובע העיד כי ביום 21.2.2007 הוא ביצע מעקב אחר דבר הדואר באמצעות אתר האינטרנט של רשות הדואר, וכך התברר לו כי דבר הדואר טרם הגיע לתעודתו. באותו היום הוא פנה מספר פעמים אל מוקד פניות הציבור אשר מצוי בסניף הדואר ממנו נשלח המכתב, אך פניותיו נותרו ללא מענה.

לאור זאת, ועל מנת להבטיח את הגעת המכתב, שלח התובע את מכתבו שוב, ביום 22.2.2007, גם הפעם באמצעות שירותי דואר "מהיר אקספרס", אלא שמעקב שביצע באותו היום העלה כי שני דברי הדואר טרם הגיעו אל יעדם.

3.        3.        אין מחלוקת כי שני המכתבים הגיעו ליעדם ביום 25.2.2007.

4.        4.        לטענת התובע, רשות הדואר התחייבה בפניו כי מכתביו יגיעו ליעדם תוך יום אחד והפרה את התחייבותה זו. לטענתו, בשל האיחור במסירת דברי הדואר למשרד הממשלתי נמנע ממנו ככל הנראה להגשים חלום שהוא כל כך חפץ בו. כמו גם מלין התובע על טיב השירות אותו קיבל מרשות הדואר, ועל הנזק הנפשי והכספי אשר נגרם לו כתוצאה מהשקעת המאמצים לאיתור דבר הדואר.

5.        5.        לנתבעת אין הסבר לאיחור בכל הנוגע למכתב הראשון, לטענתה הוא הגיע למוקד המיון באיחור מסיבה שלא עלה בידה לברר. באשר למכתב השני, לטענתה הוא לא נמסר באיחור, שכן הוא נשלח ביום חמישי ה- 22.2.07, ומכיוון שהנמען הינו תא-דואר, הנמצא בסניף דואר אשר נסגר מידי יום בשעה 15:00, לא ניתן היה להעביר את דבר הדואר קודם ליום ראשון ה- 25.2.07.

הנתבעת טוענת עוד כי בהוראות מדריך הדואר, אשר לדבריה תוקפן כתקנות, מצוין כי לא ניתן להבטיח שדבר דואר אשר נשלח במסגרת השירות אל תא- דואר, יימסר במהירות זהה לזו של העברת דברי דואר המיועדים למענים רגילים. עוד לטענתה, הפקידה, אשר טפלה במשלוח נשוא התביעה, ציינה כי איננה זוכרת את המשלוח הספציפי של התובע, אך אמרה כי בדרך של שגרה היא מציינת בפני השולח מכתב באמצעות שירות דואר מהיר אקספרס האם מכתבו יגיע בו ביום או לא, בהתאם למען אליו הוא נשלח.

6.        6.        התובע הכחיש כי הפקידה אמרה לו שהמכתב השני שנשלח לא יגיע ליעדו במועד ובעת משלוח המכתב הראשון, נמסר לו במפורש כי המכתב אכן יגיע בו ביום.

7.        7.        טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי היא פטורה מאחריות למסירת דבר הדואר באיחור, לאור הוראת סעיף 78(1) לחוק הדואר, תשמ"ו - 1986, ואם קיימת אחריות, הרי הפיצוי מוגבל ל"שווי לדבר הדואר" או כדי ערכו של דבר הדואר אם אבד, ניזוק, או נגנב, לפי סעיף 81 לחוק.

8.        8.        סעיף 78 לחוק הדואר קובע:

"אין בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק שנגרם-

(1)         (1)         בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר דואר

...."

בפסק הדין שניתן בעניין רבקה לביא (ת"ק (י-ם) 1707/01 לביא רבקה נ' רשות הדואר (פורסם במאגרים, 11.8.2002)) פרש השופט סובל את ההגבלה המצויה בסעיף 78(1) באופן שהיא נוגעת אך לשלב המסירה של דבר הדואר ולא לשלבים האחרים המתבצעים בקשר לטיפול בדבר הדואר, קודם לשלב המסירה, כגון שלבי האיסוף, ההעברה והמיון. השופט סובל מנמק את קביעתו זו בין השאר על כך שיש לפרש כל הוראת חסינות שבחוק, המוענקת לרשות ציבורית ולעובדיה, על דרך הצמצום, במיוחד כאשר החסינות משתרעת על עוולות אשר יש בבסיסן אשמה וכן על כך שהתכלית העומדת בבסיס הגבלת האחריות אשר בחוק, אשר הינה הוזלת מחיר שירותי הדואר, אינה עומדת במקרה בו יכולת מניעת תקלות ע"י הרשות איננה קשה מן המקובל ויכולה להיעשות בדרך של הגברת הזהירות מצד הרשות ולא הגברת החסינות.

בענייננו, הנתבעת התרשלה כלפי התובע בכך שלא יידעה אותו על המועד בו יגיע דבר הדואר ליעדו, ויצרה מצג לפיו דבר הדואר יגיע תוך יום עסקים אחד. אני מעדיפה בעניין זה את עדות התובע כי מידע זה לא נמסר לו על ידי פקידת הדואר. פקידת הדואר מסרה, אמנם, כי היא נוהגת ליידע את הלקוחות על המועד בו יגיע דבר הדואר ליעדו, אולם לא זכרה האם הדבר נאמר לתובע.

9.      9.      העובדה שהסייגים לשליחת דבר דואר במסגרת שירותי הדואר המהיר אל תא-דואר מפורטים במדריך הדואר אשר תוקף הוראותיו כתקנות, אין בה כדי לבסס את טענת הנתבעת לפיה היה על התובע לדעת כי מכתבו לא יגיע תוך יום עסקים אחד. גם אם הוראות מדריך הדואר אכן מוחזקות כתקנות, אין חזקת ידיעה לגבי החוק האזרחי, להבדיל מהחוק הפלילי ולא זו בלבד, אלא שאי ידיעת החוק או טעות בחוק נחשבת ל"טעות" כמשמעותה בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (סעיף 14(ד) לחוק).