1. במוצאי שבת, 14.1.06, הגיעה התובעת ביחד עם בעלה לקניון ""הדרים" בנתניה במטרה לצפות בסרט קולנוע. התובעת סבלה אותה עת מנזלת והחזיקה בכיס מעילה חפיסת ממחטות נייר (טישוס) שהביאה עמה. בזמן שנותר עד לסרט הקולנוע נכנסה התובעת לחנות שופרסל של הנתבעת, על מנת לרכוש ממחטות נייר נוספות. התובעת שאלה את השומר בכניסה היכן מצויות ממחטות נייר, אך בסופו של דבר החליטה לדחות את הקנייה לאחר הצפייה בסרט, על מנת לרכוש גם מוצרים נוספים.
כשביקשה התובעת לצאת מהחנות, מבלי שרכשה דבר, עיכב אותה השומר בפתח החנות ודרש לבדוק מה יש בכיס מעילה. התובעת השיבה כי בכיסה חבילת טישוס שהביאה עמה, אך השומר פסק כי אין זה נכון, שהתובעת נכנסה לחנות כשחבילת הטישוס בכיסה, ולטענתה בתצהירה - אף כינה אותה "גנבת". השומר אף מנע בעד התובעת לצאת מהחנות, תוך הלבנת פניה ברבים, לפני בעלה שהיה במקום ולפני אנשים נוספים.
לדברי התובעת, בשלב זה קרא אותו שומר לשומר נוסף, אשר לקח את חבילת הטישוס לבדיקה בקופה, על מנת לבדוק, לפי מספר הקוד, אם מדובר במוצר שנלקח מהחנות.
התובעת טוענת כי במשך כ- 20 דקות התנהל ברחבת הכניסה לחנות דין ודברים, שבמהלכו הגיע אדם נוסף, שהציג עצמו כמנהל החנות. אותו אדם, ואף השומרים, סרבו לבקשתה להתקשר אל חמותה, שממנה קיבלה את חבילת הטישוס אותו ערב, ולבדוק זאת עמה, ואף סרבו לבקשתה לבדוק במצלמות האבטחה שבחנות, האם נראית התובעת נוטלת חבילת טישוס ומכניסה אותה לכיסה. התובעת טענה בתצהירה כי השומרים והמנהל חזרו וכינו אותה "גנבת", לעיני האנשים שנאספו במקום.
התובעת ובעלה דחו את דרישתו של האדם, שהציג עצמו כמנהל החנות, כי ישלמו עבור חבילת הטישוס. בסופו של דבר אפשרו השומרים והמנהל לתובעת ולבעלה לצאת מהחנות, מבלי שנרשם כל דו"ח על האירוע ומבלי שהוגשה תלונה כלשהי כנגד התובעת.
מכך למדה התובעת, כי הם הכירו בטעותם, אך לדבריה - הם אפילו לא התנצלו על בושת הפנים שגרמו לה בפרהסיה, ללא הצדקה.
התובעת ובעלה הלכו, אמנם, לצפות בסרט, כפי שתכננו מראש, אך הגיעו אליו באיחור, ותוך עוגמת נפש רבה, בשל האירוע המביש.
2. ביום 24.1.06 פנו התובעת ובעלה במכתב אל הנהלת שופרסל, ובו דרשו לפצותם בסך 20,220 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, וכן - במחיר כרטיסי הקולנוע ובשכרה של השמרטף של ילדיהם.
ביום 22.2.06 ניתנה תשובתה של מנהלת קשרי לקוחות בחב' שופרסל, ובה נאמר כי התעורר אצל השומר חשד סביר כי חבילת הטישוס נגנבה מהחנות. עוד נאמר בתשובה כי האירוע ארך כחמש דקות בלבד ונוהל באופן דיסקרטי, על מנת לשמור
על כבודה של התובעת. עוד נאמר בתשובה כי משנתגלה כי חבילת הטישוס לא נגנבה מהחנות, התנצל מנהל הסניף לפני התובעת, והיא היתה חופשייה ללכת לדרכה.
בשל עוגמת הנפש, שנגרמה לתובעת - לטענתה - ומבלי להודות בחבות כלשהי, החליטה הנהלת שופרסל לפצות את התובעת, לפנים משורת הדין, בתווי קנייה בסך 100 ש"ח.
התובעת לא קיבלה פיצוי זה כמספק, והתנהלה התכתבות בין בא-כוחה לבין הנהלת שופרסל, אך לא הושגה הסכמה.
על כן הגישה התובעת את התביעה דנן, ובה תבעה פיצוי בסך 50,000 ש"ח, שהוא הפיצוי המרבי שניתן לקבל, ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 7א(ב)
לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן:
חוק לשון הרע).
התביעה הוגשה כנגד חב' שופרסל בע"מ (להלן:
שופרסל), והיא הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חב' משמרת בע"מ (להלן:
משמרת), שהיתה אחראית לשמירה בחנות.
3. שופרסל טענה בכתב ההגנה כי אין זה נכון שהשומר כינה את התובעת "גנבת", וכי השומר לא ביצע כלפי התובעת עוולה של לשון הרע.
עוד טענה שופרסל כי התובעת ביקשה לצאת מהחנות שלא דרך הקופה, כאשר כיסה "נפוח", ומבלי שאמרה קודם לכן כי בכיסה מוצר מהמוצרים שנמכרים בחנות, אשר הביאה עמה מלכתחילה. על כן היה חשדו של השומר סביר, ואף הפעולה שנקט היתה סבירה.
על כל פנים, טענה שופרסל, השומר אינו עובד שלה, אלא של משמרת, ואין עליה אחריות שילוחית למעשיו.
משמרת טענה בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, כי ללא שם השומר אין לה אפשרות להגיב על הנטען בתביעה, ועל ההודעה לצד שלישי. עוד טענה כי המנהל מטעמה במקום אינו יודע כלל על האירוע מושא התביעה.