השופט א' א' לוי:
"רגש הצדק שבלב האדם הוא השופט העליון על מעשיו ומעשי אחרים כאחד".
(אחד העם על פרשת דרכים(תר"ץ))
בטרם דבר
1. העתירות המונחות בפנינו מחייבות אותנו לזהירות רבה. נוגעות הן לשאלת העמדתו לדין של אדם, המוחזק חף מפשע באשר ענינו טרם הובא בפני ערכאה שיפוטית וממילא טרם הוכרע. מצווים אנו להקפיד הקפדה יתרה בדברים שנאמר, פן יוסג גבול אשר אל לנו לחצותו, ומחשש כי דברינו יישמעו כאילו נפסק בהם משפט בשאלות של אשמה או חפות. יושבים אנו כבית-המשפט הגבוה לצדק, ומתפקידנו זה לא נסטה ימין או שמאל.
תמונת הרקע
2. ביום ד' בשבט התשס"ז (23.1.07) נפל דבר בירושלים. היועץ המשפטי לממשלה, בתפקידו כראש התביעה הכללית, הודיע כי הוא שוקל להעמיד לדין, באישומים חמורים-מכל-חמורים, את נשיא מדינת ישראל. כמצוות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ובהתאם ל
הנחיה 4.3001 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, התשנ"א-1991, הודיע היועץ המשפטי לבאי-כוחו של הנשיא דאז, כי קודם שיכריע בדבר הם יוזמנו להשמיע טענותיהם באוזניו, ואלו "ייבחנו באופן יסודי ומדוקדק, בלב פתוח ובנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע, ככל שיהיה בדברים ממש" (סעיף 5 למכתבו). יומיים לאחר מכן אישרה ועדת הכנסת, מכוח סמכותה בסעיף 22 לחוק-יסוד: נשיא המדינה, את הודעת הנשיא כי זמנית, נבצר ממנו למלא את תפקידו. הנשיא גזר על עצמו חופשה, ומאז לא שב עוד לשמש בכהונה.
זמן מה קודם לשימוע וכבסיס לו הוכן בפרקליטות מחוז ירושלים מסמך, הנושא תאריך של יום י"ד באייר התשס"ז (2.5.07) - הוא מועד השימוע, וכותרתו "טיוטת כתב אישום - 2". טיוטה זו, הנחזית ככתב אישום לכל דבר ובראשה הכיתוב "בבית המשפט המחוזי בירושלים - בפני הרכב פשעים חמורים", תיארה תמונה קשה של עבירות, מן החמורות שבחוק הפלילי, אשר בוצעו על-פי הנטען במהלך עשר השנים שבין 2006-1996. נמען אחד ויחיד היה לאישומים אלה: משה בן שמואל קצב, שבראשית אותה תקופה שימש כשר-התיירות וכסגן ראש-הממשלה, ובהמשכה נבחר לכהונה הרמה מכל.
טיוטת כתב-האישום דיברה בארבע נשים, אשר מכוח הגנות שבדין הוסתרו פניהן, טושטשה זהותן וכל הוויתן כמו צומצמה לתו יחיד, שבמרוצת הזמן הפך שגור בפי כל: א', א' נוספת, ה', ול'. גם אנו נאלץ לדבר בהן כך, אך נזכור כי בבני אדם עוסקים אנו, ולא באותיות.
3. חמישה אישומים נמנו בה, בטיוטת כתב-האישום, ואלה הם כסדרם:
1) אישום ראשון נגע לענינה של המתלוננת א' (להלן גם: א' ממשרד-התיירות), שעבדה בכפיפות לקצב עת כיהן כשר-התיירות, משך שנה וחודשיים בתקופה שבין ינואר 1998 למרץ 1999. על-פי תיאור הדברים באותה טיוטה, הואשם קצב במסכת של הטרדות מיניות, שהלכה והסלימה עד כי הפכה למגע פיזי של ממש ולבסוף, לשני מעשי אונס שבוצעו, כך על-פי הנטען, באותה מתלוננת תוך שימוש בכוח - האחד בלשכת השר בתל-אביב והשני במלון בירושלים. לאורך כל הדרך זכתה מתלוננת זו, לטענתה, ליחס מיוחד בלשכת השר, שפסק באחת משהתברר כי היא ממאנת לשתף פעולה עם מעשיו.
2) אישום שני עסק בא' נוספת, שבין השנים 2004-2003 עבדה אף היא בכפיפות לקצב, זו הפעם בתפקידו כנשיא-המדינה (להלן גם: א' מבית-הנשיא). מתלוננת זו תיארה דפוס דומה למדי של הטרדות מיניות, שכללו גם הן שידול לקיום יחסי-מין, וסופן בשלושה מעשי בעילה אסורה תוך ניצול מרות, שעל-פי טענתה ביצע בה הנשיא.
3) אישום שלישי דיבר בעובדת נוספת במשכן הנשיא, וכינויה ה', עמה קיים קצב פגישות עבודה שבסופן, כנטען בטיוטה, חיבקה והצמידה אל גופו חרף התנגדותה.
4) אישום רביעי עסק ב-ל', שהחלה את עבודתה בבית-הנשיא כבת שירות לאומי ולימים הפכה לעובדת מן המנין. קצב הואשם באותה טיוטה כי בשנת 2005, בעיצומן של הכנות לקראת אירוע יום-הולדתו ה-60, הוא פגש בה ביחידות, הצמידה ממושכות אל גופו ונישקה בצווארה בניגוד לרצונה. משהחלה הפרשה נחקרת, מוסיפה ומפרטת הטיוטה, בירר קצב עם מתלוננת זו פרטים אודות החקירה ואף ביקש להשפיע על הודעתה.
5) לבסוף, עסקה טיוטת כתב-האישום בפרשה הידועה כפרשת הגביעים. נטען, כי ב-36 אירועים פרטיים שערכו בני משפחה וחברים - אירועים שלא היו קשורים כלל ועיקר לכהונתו כנשיא, העניק קצב לבעלי השמחה גביע כסף בשווי של 440 ש"ח האחד. העלות הכוללת לאוצר המדינה הסתכמה בכ-15,000 שקלים.
4. בגין כל המתואר ייחסה טיוטת כתב-האישום לקצב עבירות של אינוס, מעשים מגונים ומעשים מגונים בכוח, מעשי בעילה תוך ניצול מרות, מעשים של הטרדה מינית, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
אם התעכבתי על תוכן הטיוטה, לא היה זה כדי לקבוע ממצא כלשהו בדבר אמיתות האמור בה, וממילא אף לא באשר לשאלת אשמתו של קצב, שלא לנו - ישוב ויוטעם - לעסוק בה. אדגיש, כי קצב הציג גרסה שונה בתכלית באשר לאירועים הנטענים, ואף לסופם של דברים, עם נכונותו להיקשר בהסדר טיעון, הכחיש מכל וכל את מעשי האונס. עוד נזכור כי כתב אישום, ומקל וחומר טיוטה שלא התגבשה לכלל אישום סופי, הם לעולם נקודת מוצא בהליך הפלילי ולא תחנת הסיום.
ברם, האמור ממחיש היטב את חומרת הממצאים שעמדו לחובת קצב ערב השימוע שנערך. ממצאים אלה, פרי חקירה ממושכת ומאומצת של גורמי המשטרה, היו מוצקים דים כדי להניע את היועץ המשפטי לחבר את אותו מסמך. באישומים שפורטו בטיוטה לא היה אך משום "צילום" גרסאותיהן של המתלוננות. נוצקו הם משקלולן יחד של כל הראיות שהתקבלו עד אותה עת, לרבות העולה מחקירותיו של קצב עצמו - כשבע במספר, ומידע שהתקבל מחקירתם של אחרים, לרבות אלה שהודעותיהם סתרו את גרסאות המתלוננות.
5. טיוטה זו הונחה לפתחם של פרקליטי הנשיא, בשתי ישיבות של שימוע שהתקיימו בחודש מאי 2007. על חשיבותו של הליך השימוע ועל תפקידו החיוני בתהליך גיבושה של עמדת התביעה - אין חולק. בשימוע שנערך, ביקשו פרקליטיו של קצב, ועשו זאת על-פה ובטיעון מקיף בכתב, להציג את גרסתם שלהם לממצאים שנאספו ולערער על המסקנה התחילית של הפרקליטות. הסנגורים המלומדים הדגישו את מה שנראה בעיניהם כפרכות בעדויותיהן של המתלוננות, והציגו ממצאים התומכים, להשקפתם, בגרסת הנשיא כי לא בוצעה כל עבירה.