1. עסקינן בתביעה לפיצויים, בין היתר, בגין אי עמידת הנתבעת בחיובה לספק גז באופן סדיר לדירת התובע.
2. לטענת התובע (בתמצית) במהלך החלפת שעון הגז (10/5/06) שברו עובדי הנתבעת את הצינור וכפועל יוצא גרמו לנזילה בדירת התובע. התובע הזמין את נציגי הנתבעת מספר פעמים ורק בביקור הרביעי הם הצליחו לאתר את התקלה. במהלך עשרת הימים הללו היתה דליפה של 4 קוב בגינה חוייב ובסה"כ, כמות הגז אשר דלפה עמדה על 12.8 קוב.
לדבריו, לכשמצאו סוף סוף נציגי הנתבעת את הנזילה בצינור, דרשה הנתבעת תשלום של 320 ש"ח בצירוף מע"מ בגין התיקון. משלא הסכים לשלם את התשלום נותק ביום 9/10/06 חיבור הגז אשר חובר חזרה רק ביום 21/11/06 לאחר התערבות עורך דין.
לדברי התובע הוא שילם בגין חיבור דירתו לחברת הגז עת נכנס לדירה בעוד היא סיפקה צינור לא תקין ולכן לא היה כלל מקום לדרוש את חיובו בתשלום זה. עוד טוען התובע כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה והוא איבד 8 ימי עבודה.
התובע טען כי הוא לא זוכה בגין 12.8 קוב ובמהלך הישיבה אף התלונן רבות על דרכה של הנתבעת, לטענתו, לשלוח לו חשבונות חוזרים בגין תשלומים אשר בוצעו על ידו זה מכבר ועל דרך התנהלותה של הנתבעת.
3. הנתבעת מאשרת כי בוצע ביום 22/9/06 שיפוץ במרכזיה ובמסגרת זו הוחלף בין השאר מונה הגז. לטענת הנתבעת בתום השיפוץ בוצעה בדיקה תקנית (הוצג וסומן נ/1) והבדיקה נמצאה תקינה, משמעה אין קשר בין השיפוץ לבין הדליפה שאותרה בדירת התובע מאוחר יותר.
הנתבעת מאשרת עוד כי היו ביקורים של נציגיה במהלך חודש ספטמבר 2006 עד אשר אותרה הדליפה. עוד מאשרת הנתבעת כי עם איתור הדליפה נותק הגז.
לדבריה, על פי הוראת תקן 158 אסור לספק גז למתקן גז לא תקין ולכן חובה היה עליה לנתק את הספקת הגז. יתירה מכך, הצינור עליו מלין התובע הוא צינור תוך דירתי שאינו באחריותה אלא באחריות בעלי הדירה או הקבלן ולפיכך נדרש התובע לשלם בגין עבודה זו. יחד עם זאת התובע יכול היה לבצע את העבודה באמצעות צד ג' אם היה מוצא כי עלות זו נמוכה מהעלות שנדרש לשלם לה. מכל מקום בסופו של יום בוצעה העבודה על ידה ועל חשבונה. עוד טענה הנתבעת כי התובע זוכה בסך של 335.80 ש"ח בגין 12.8 קוב ואף זאת לפנים משורת הדין (הוצג וסומן נ/3).
4. אמנם התובע לא הביא חוות דעת המוכיחה קשר סיבתי בין ביצוע שיפוץ במרכזיה והתקנת מונה הגז לבין הדליפה, אך משאשרה הנתבעת כי הדליפה ארעה בסמוך לאחר החלפת שעון הגז בדירת התובע עובר נטל הראייה בשלב זה לכתפיה. (לענין זה ראה: ב-ע"א 78/04,
המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4) 64).
ויאמר מיד - הנתבעת לא עמדה בנטל זה.
5. מטעם הנתבעת לא זומנו להעיד האנשים אשר ביצעו את עבודת השיפוץ במרכזיה ו/או את הבדיקות בדירת התובע ובכלל זה הבדיקה התקנית (נ/1) ו/או האנשים אשר איתרו את הדליפה ו/או תקנו בסופו של יום את צינור הגז באופן שיוכל להצביע כי אין כל קשר בין השניים ולמצער, יעביר חזרה את נטל הראיה אל כתפי התובע.
הלכה היא, כי מי שכשל מלהביא בפני בית המשפט ראיה התומכת בגירסתו - והנתבעת לא הביאה כל הסבר לכשל זה - פעולה זו פועלת לחובתו.
הימנעות מהבאת עד רלבנטי מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע. לעניין זה ראה ב-ע"א 548/78
שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736:
"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כל רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".
(וראה גם: ע"א 55/89
קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602; קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1648 ואילך ו- 917; ע"א 465/88
הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651; ע"א 548/71
נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 136).
מה עוד שמנכ"ל הנתבעת הודה, ברוב הגינותו, כי אחת ל-5 שנים נערכת בדיקה תוך דירתית (הקרוייה בדיקה תקנית) אך אין לו ידיעה האם בוצעה בדיקה מעין זו בדירת התובע, למעט הבדיקה התקנית שבוצעה לאחר השיפוץ במרכזיה ביום 22/9/06. יחד עם זאת הודה מר אבי זמיר, מנכ"ל הנתבעת, ברוב הגינותו, כי במועד הרלוונטי הוא לא היה בעל תפקיד כלשהו אצל הנתבעת.
6. אין תמה כי הנתבעת מחוייבת להפסיק את אספקת הגז עת נמצא כי המתקן אינו תקין, אך בצד חובה זו קיימת גם חובתה לאתר ליקויים במועד ומשאותרו לתקנם על אתר. הפסקת אספקת גז לדירת מגורים לתקופה של מספר שבועות וליתר הדיוק מיום 9/10/06 עד ליום 20/11/06, תקופה עליה אין מחלוקת, אינה עומדת בחובה זו.
גם אם סברה הנתבעת כי על התובע רובצת האחריות לתקן את הליקוי שומה היה עליה - בנסיבות מקרה זה כפי שהוכחו בפני - לבצע את התיקון באופן שיאפשר אספקת גז סדירה ומאוחר יותר לברר סוגיה זו (כפי שעשתה בסופו של דבר). אך בד בבד מוטלת על התובע חובת הקטנת הנזק. התובע בחר שלא לשלם סך של 320 ש"ח + מע"מ וכעת לתבוע סך של 17,800 ש"ח בגין עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה ומכתבי עורך דין.
7. לעניין הנזק -