1. בתביעה שלפניי עותרת התובעת להשבת סך של 250,000 ש"ח ששילמה לנתבעות, במסגרת הסכם המסדיר הצטרפותה לשותפות שנוהלה על ידיהן. התובעת פרשה מהשותפות שלושה חודשים לאחר הצטרפותה.
רקע:
2. התובעת והנתבעת 1 היו חברות ילדות קרובות. בתחילת שנת 2010 סיפרה הנתבעת 1 לתובעת על שותפות עסקית בינה לבין הנתבעת 2. במסגרת השותפות עסקו הנתבעות בשיווק פתרונות תקשורת. פעילותה העסקית של השותפות התבססה על הסכם שיווק שנכרת בין הנתבעות לבין חברת בזק, בתאריך 1.1.10 (להלן:"הסכם בזק"). קדם לו הסכם מחודש יוני 2009.
3. בתאריך 31.3.10 נחתם בין התובעת לנתבעות הסכם שכותרתו "הסכם הכנסת שותפות" (נספח 3 לתצהיר התובעת - להלן:"ההסכם"). ההסכם נועד להסדיר את תנאי הצטרפותה של התובעת לשותפות הנקראת "ח.מ.ש פתרונות תקשורת".
4. כחודשיים לאחר חתימת ההסכם, הביעה התובעת בפני הנתבעות את רצונה לפרוש מהשותפות, וביקשה להשיב לה את הסכום ששילמה עם הצטרפותה.
5. הצדדים חלוקים בדבר הרקע לסכסוך שהתגלע ביניהם.
לטענת התובעת, הבינה באותה עת, כי הנתבעות הטעו אותה ופיתו אותה לשלם להן עצמן סך של 200,000 ש"ח מתוך הסכום כולו, לאחר שהציגו בפניה מצג שווא אודות הצלחתה של השותפות.
לטענת הנתבעות, הצטרפה התובעת אל השותפות בעיניים פקוחות, לאחר שבחנה את כל המסמכים אודות מצבה של השותפות, אולם עם הצטרפותה נמנעה מלעבוד, וסברה כי תוכל ליהנות מהכנסה קבועה, מבלי לעבוד כלל.
6. אין חולק כי לכל המאוחר בתחילת חודש יולי 2010 פרשה התובעת מהשותפות. לטענתה, הסכימו הנתבעות להשיב לה 200,000 ש"ח מתוך הסכום ששילמה עם הצטרפותה לשותפות, בארבעים תשלומים שווים ורצופים, אך לא עמדו בהתחייבותן זו. הנתבעות אינן מכחישות כי הסכימו לפרישת התובעת מהשותפות בחודש יולי 2010 אך לטענתן לא הסכימו להשיב לה את הסכום ששילמה.
7. בתביעתה, מבקשת התובעת להשיב לה את מלוא הסכום ששילמה עם חתימתה על הסכם השותפות. לטענתה, זכאית היא להשבה מלאה של הסכום ששילמה, שכן ההסכם בוטל על ידיה כדין. לטענתה, עמדה לה זכות לביטול ההסכם, הן בשל חוסר תום לב בניהול המשא ומתן והן מחמת הטעייתה על ידי הנתבעות. עוד טוענת התובעת כי הנתבעות הפרו את ההסכם הפרה יסודית, שכן למרות התחייבותן בהסכם הכנסת השותפות לא פעלו לצורך יצירת שותפות בינן לבין התובעת, וכל מטרתן היתה לגזול את כספה.
8. לטענת הנתבעות, הצטרפה התובעת אל השותפות לאחר שבדקה את מצבה, והחליטה להשקיע בה. ברי, לטענתן, כי היה עליה לשלם בשל הצטרפותה לעסק קיים. לא היתה כל הטעיה מצידן, או הפרה של ההסכם. טענות התובעת אינן מצביעות, לטענת הנתבעות, אלא על טעות בכדאיות העסקה ולפיכך לא היתה התובעת רשאית לבטל את ההסכם, ואין היא זכאית להשבה.
9. הנתבעות הגישו תביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו להן לטענתן, עם פרישתה של הנתבעת מהשותפות, ובגין לשון הרע. מאוחר יותר, לאור החלטתו של כב' השופט שחורי, המורה לנתבעות ליתן פרטים נוספים ביחס לעילת לשון הרע הנטענת, תוקן כתב התביעה שכנגד, והועמד על סך של 50,000 ש"ח בגין נזקים והוצאות שנגרמו לנתבעות לטענתן.
10. בשלב מאוחר של הדיון בתביעה, התברר כי הנתבעת 2 הינה פושטת רגל, וכי צו כינוס בעניינה ניתן עוד ביום 18.3.08 וצו פשיטת רגל ניתן ביום 1.2.10. הנתבעת 2 לא הודיעה לבית המשפט על היותה פושטת רגל ולא ביקשה לעכב את ההליכים נגדה, אך לאחר שהובא הדבר לידיעת בית המשפט עוכבו ההליכים נגדה.
בתאריך 18.2.14 התיר בית המשפט המחוזי בחיפה להמשיך בהליכים נגד הנתבעת 2 בתיק זה (בתיק פש"ר 59926-01-13), ורק לאחר מתן החלטה זו של בית המשפט הוגשו סיכומי הנתבעות.
דיון והכרעה:
11. לאחר שבחנתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, במלואה.
אפרט להלן את טעמיי המבוססים הן על קביעות עובדתיות והן על נימוקים משפטיים, כפי שיפורטו להלן.
12. הוכח כי הנתבעות שלשלו לכיסיהן סך של 200,000 ש"ח מתוך הסכום ששילמה להן התובעת. משמע, הנתבעות לא ביקשו לקבל את הסכום מהתובעת לצורך פיתוח השותפות, אלא מתוך סברה כי על התובעת לשלם להן סכום זה על זכותה להצטרף אל העסק שהקימו פחות משנה קודם לכן. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הן עצמן השקיעו בשותפות סכום המתקרב לסכום שדרשו מהתובעת.
בסיכומיהן, טוענות הנתבעות כי היו רשאיות לקבוע כל סכום כתנאי להצטרפותה של התובעת לשותפות, אפילו מיליוני שקלים (סעיף 36), ומשהסכימה התובעת לשלם את אותו סכום, הרי שהטעות הינה לכל היותר "טעות בכדאיות העסקה".