תביעת שיבוב שהוגשה כנגד המוסך הנתבע, בגין אירוע גניבת רכב המבוטח ע"י התובעת, מהמוסך הנתבע, שהתרחש בלילה שבין ה- 17.4.08 ל- 18.4.08.
התובעת שילמה את דמי הביטוח למבוטחה בסך של 42,070 ש"ח, (ר' מכתב תשלום מיום 7.5.08), ועתרה ביום 23.9.12 בתביעה זו בטענה מרכזית כי המוסך הינו שומר בשכר, כשמטרת השמירה אינה טפלה למטרה העיקרית שהינה תיקון הרכב, ולפיכך חב בחובת אחריות מוגברת כלפי הנכס, ולחילופין כי המוסך התרשל, התרשלות אשר הביאה לנזק.
הנתבעת טוענת כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, בעת שארעה הגניבה היה המוסך לכל היותר שומר חינם, משנסתיים הטיפול ברכב, בעליו הודע על כך ונתבקש לסור ולקבל את הרכב לחזקתו אך נמנע מסיבותיו מעשות כן, או אז חדל המוסך זה מכבר מהיות שומר שכר.
עוד טוענת הנתבעת כי לא התרשלה ולו כהוא זה, שכן עשתה כל אשר לאל ידה למניעת מקרים מהסוג שארע, לרבות אבטחת המוסך, הרכבים שבו ומפתחות הרכבים באופן המיטבי, ולפיכך המקרה הינו בבחינת אונס של ממש שהמוסך לא צפה.
פסק הדין ניתן לאחר שמיעת עדות נציג המוסך, מר אבי פרז, בעלי הרכב המבוטח, מר ויסמן אנטולי, והחוקר מטעם התובעת, מר שרון שרגא, ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם.
2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ומתוך הראיות שבאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הנדון אין מקום לקבלת התביעה.
ראשון לכל, חלוקים הצדדים בהגדרת סטטוס המוסך בעת שארעה הגניבה, האם כשומר שכר או שמא כשומר חינם. מתוך מצרף הראיות והנסיבות שוכנעתי כי בנסיבותיו המסוימות של המקרה הנדון מוטלת על המוסך אחריות כשומר חינם בלבד, כאשר לא הוכח כי התרשל, ואולם, אף לו היתה מתקבלת הטענה כי מעמדו הינו כשל שומר שכר, אף כשמטרת השמירה אינה טפלה למטרה העיקרית, הרי שגם אז מצאתי כי במצב הדברים שהוכח להנחת הדעת ובמאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, עולות נסיבות המקרה כדי נסיבות שלא היה המוסך יכול לצפותן וממילא אף לא היה יכול למונען משעשה כל שלאל ידו לשם כך.
3. לא יכולה לקום מחלוקת כי הרכב המבוטח תוקן ועבודת המוסך בו נסתיימה עוד באותו יום בו נתקבל לטיפול, וכעולה מהעדויות זהו היה הצפי הידוע. בעל הרכב המבוטח, מר ויסמן, העיד בתצהיר עדותו הראשית כי בשעה 15:00 לערך באותו יום קיבל הודעה כי הרכב מוכן למסירה, אולם הוא הודיע למוסך כי אין באפשרותו להגיע באותו יום וכי יגיע רק למחרת.
בחקירתו טען מר ויסמן כי קבע עם המוסך שעה מסוימת בה יסתיים התיקון, בשעה 14:00, אולם התקשרו אליו מהמוסך ואמרו לו שהרכב לא יהיה מוכן בשעה זו, אלא בשעה 15:00. מאחר ושעה זו לא התאימה לו שכן היה עליו לנסוע להעביר הרצאה במכללה בבאר שבע, אמר למוסך שיבוא רק למחרת לקחת את הרכב (ר' גם עדותו בפרוטוקול מיום 7.7.13).
עדותו של מר פרז, נציג הנתבעת, בעניין זה היתה חד משמעית כי לא קיים נוהג של סיכום או קביעת שעת סיום, אלא שכאשר הרכב מוכן הפקידות מתקשרות ללקוח ומודיעות לו כי עליו לבוא לקחת את הרכב. מר פרז העיד כי המדובר במוסך פעיל ובו כניסות רכבים רבות ביום, עובדה המתיישבת עם גרסתו לפיה לא דובר בתיאום מדוקדק מראש. מר פרז העיד כי הבין שהלקוח הודיע שאינו יכול להגיע. עדות זו מהימנה עלי, המדובר בעדות קולחת ואשר מתיישבת גם עם ההיגיון.
מכאן, כי הצדדים אמנם צפו לסיום עבודת המוסך באותו יום בשעות הצהריים, אך לא שוכנעתי כי נקבעה שעה קונקרטית ומר ויסמן הודה בחקירתו כי ההחלטה להשאיר את הרכב במוסך משך כל שעות אחר הצהריים והלילה עד למחרת, היתה החלטתו הבלעדית. למעשה בנסיבות העניין החלטת מר ויסמן להותיר את הרכב ברשות המוסך נכפתה על המוסך שלא בטובתו ולא מבחירתו, עת המוסך הבהיר כי הרכב מוכן למסירה, כפי שמר ויסמן אף אישר.
סעיף 11 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967, שעניינו בבעל נכס שלא קיבלהו בחזרה, קובע כי:
"שומר הזכאי להחזיר את הנכס לבעלו ועשה את המוטל עליו כדי להחזירו, אלא שבעל הנכס לא קיבלהו, רשאי לבקש מבית המשפט הוראות מה יעשה בנכס ויהא פטור מכל אחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט; ואם היה שומר שכר או שואל, תהא אחריותו לאבדן הנכס או לנזקו וזכותו לשיפוי כשל שומר חנם, אף בלי שביקש הוראות מבית המשפט."
כן, קובע חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, בסעיף 6, בדבר קבלת הנכס והעברת הסיכון:
(א) נעשו המלאכה או השירות בנכס בידי הקבלן, חייב המזמין לקבלו במועד שהוסכם עליו, ובאין הסכם - תוך זמן סביר לאחר שהקבלן הודיע לו שגמר את המלאכה או השירות.
(ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן -
(1) אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו;
(2) פטור המזמין מתשלום השכר, זולת אם אבד או ניזק הנכס אחרי שהמזמין היה חייב לקבלו ומסיבה שהקבלן אינו אחראי לה.