1. מונחת לפניי בקשה לקבל חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, מטעמם של המבקשים - הם הנאשמים בת.פ. 8751-02-14. במרכז הבקשה עתירת הסניגורים לקבל לידיהם את כלל הדו"חות הסודיים אשר הוגשו לבתי-המשפט במהלך הליך המעצר לצרכי חקירה, וכן את המסמכים שהוצגו בפני בית-המשפט בעת שהוצאו צווי המעצר כנגד המבקש 1 ונאשם נוסף בפרשה - בנימין ריכטר [להלן: ריכטר].
2. כנגד המבקשים הוגש כתב-אישום המייחס להם ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע מתוך מניע גזענות או עויינות כלפי הציבור לפי סעיף 499(א) יחד עם סעיף 144ו' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין], הצתה בצוותא לפי סעיף 448(א)רישא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, השחתת פני מקרקעין בצוותא מתוך מניע גזענות או עויינות כלפי ציבור לפי סעיף 196 יחד עם סעיפים 29 ו - 144ו' לחוק העונשין, נסיון הצתה בצוותא לפי סעיף 448(א) רישא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין ונסיון היזק בזדון בצוותא מתוך מניע גזענות או עויינות כלפי הציבור לפי סעיף 452 יחד עם סעיפים 29, 25, ו - 144ו' לחוק העונשין.
3. על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 18.11.13, קשרו המבקשים יחד עם ריכטר קשר במקום מגוריהם - חוות גלעד, לצאת לפעילות לילית של הריסת והצתת רכוש השייך לתושבים מהכפרים הפלסטינאים הסמוכים. השלושה יצאו מחוות גלעד ברכב כשברשותם חומר דליק, הגיעו לכפר מדאמה, עצרו ליד בית המצוי בהליכי בנייה וניסו להציתו ולפגוע בקירותיו. במעשיהם לא גרמו לנזק משמעותי, ועם שובם לחוות-גלעד, סיכמו לצאת לפעילות דומה למחרת היום. ואכן, ביום 19.11.13, בסמוך לשעה 3:00, הגיעו המבקשים וריכטר לפאתי הכפר הפלסטינאי פרעתא, בעודם רעולי פנים, לובשים כפפות לידיהם ומצוידים בחומר דליק, גפרורים ותרסיס צבע לצורך ריסוס כתובות. לאחר שבחנו שני בתים והחליטו לא לפגוע בהם, הבחינו בבית שבחצרו משאית ומכונית. הם צעדו לעבר החצר ובדרכם ריסס ריכטר סמל מגן דוד על חומת בטון סמוכה. המבקש 2 שפך חומר דליק על קדמת המשאית והמכונית, והמבקש 1 הציתן באמצעות גפרור. במקביל, ריכטר ריסס מגן דוד נוסף על חומת לבנים הסמוכה לכלי הרכב, והשלושה נמלטו מן המקום בריצה חזרה אל חוות גלעד. כתוצאה מהצתת המשאית והמכונית, נגרמו לבעלים נזקים כספיים בסך של כ - 100000 ש"ח.
נטען, כי את המעשים הללו ביצעו המבקשים וריכטר מתוך מניע של גזענות או עויינות לציבור.
4. בישיבת יום 9.6.14 נשמעו טענות ב"כ הצדדים, תוך שיריעת המחלוקת צומצמה באופן ניכר. לאחר מכן, ביום 16.6.14 התקיים דיון במעמד הפרקליט המטפל, עו"ד רייס, בלבד. בדיון זה, הגיש לעיוני את כל הדו"חות הסודיים שהונחו בפני בתי-המשפט השונים, יחד עם פרוטוקולים של הדיונים וכן את החומר אשר ביסס הוצאתם של צווי המעצר כנגד המבקש 1 וריכטר. בנוסף, הגיש את כלל זיכרונות הדברים של חקירות המבקשים וריכטר בשב"כ. לבקשתי, הומצאו לי היום תעודות החיסיון שנחתמו על-ידי שרי הפנים והבטחון וכן הודאות המבקשים שנגבו במשטרה. כמו-כן, עיינתי בהחלטתו של כב' השופט דנציגר בעניינם של המבקשים (בש"פ 3490/14, מיום 19.6.14) במסגרתה דחה את עתירתם לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971.
טענות הצדדים
4. לטענת הסניגורים, יש ליתן פרשנות רחבה למונח "חומר חקירה" על רקע הנסיבות המיוחדות של תיק זה, במהלכו נאסר על המבקשים להיפגש עם עורכי-דינם במשך תקופה לא מבוטלת בתחילת החקירה. במסגרת קו ההגנה בתיק העיקרי, עומדת הסניגוריה לטעון טענות כנגד הודאות המבקשים (שקיימות רק ביחס לחלק מעובדות כתב-האישום) בהקשר של טיעוני זוטא והגנה מן הצדק - תוך תקיפה של מניעת המפגש בין המבקשים לעורכי-דינם.
עו"ד קידר, ב"כ המבקש 1 הוסיף, כי הרשויות החוקרות הטעו את בתי-המשפט באשר לקיומם של חשדות בעבירות אשר יבססו את מניעת המפגש - עבירות שלא בא זכרן בסופו של יום בכתב-האישום. כך, למשל, הוצגו בפני בתי-המשפט פעולות חקירה שלא היתה כל כוונה לבצען.
לטענת ב"כ המבקש 2, במרכז משפט הזוטא שיתנהל, מצויה העובדה שנמנעה מהמבקשים הזכות להיוועצות, כשבית-המשפט צריך לבחון את חיוניותו של החומר על רקע האמור בסעיף 35(א)(2) לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996 [להלן: חסד"פ-מעצרים], במסגרתו נמנע המפגש בין המבקשים לעורכי-דינם. לטענתה, מטרת ההישארות של המבקש 2 במעצר ללא אפשרות היוועצות עם סניגור נועדה להתישו, ולא כפי שמציגה המדינה - שכן הטענה היא, כי לא התבצעו פעולות חקירה אשר חייבו את מניעת המפגש.
5. לטענת ב"כ הפרקליטות, הדו"חות הסודיים אינם מהווים חומר חקירה. רוב החומר הכלול בדו"חות הסודיים מפנה למידע מודיעיני גולמי שנחסה בתעודת חסיון, ובינתיים, כאמור, עתירת הסניגורים לחשוף חומר זה נדחתה. החלק הנוסף בדו"חות הסודיים כולל תוכנית חקירה עתידית על-מנת ליתן הסבר לבתי-המשפט השונים באשר לימי המעצר המבוקשים - כאשר לגישת הפרקליטות, המדובר בתרשומת פנימית. האפיון השלישי הקיים בכל הדו"חות הינו מבוא ו/או רקע לגבי כל אחד מהחשודים התיק, כחלק משיטת הכתיבה של השב"כ, אך רשויות החקירה ובתי-המשפט לא התבססו על אותו רקע כללי שהוצג. לטענתו, המדובר בדו"חות מדויקים מאד, המפרטים את הבסיס להחשדה בשני סעיפי החוק אשר הביאו למניעת מפגש על רקע טיב האירועים, מידע מודיעיני ומקורות נוספים שהיו קיימים באותה עת.
הוסיף הפרקליט המלומד, כי חקירות המבקשים וריכטר אשר הוגשו מבססים את טענת המדינה כי הם תושאלו באשר לחשדות רחבים יותר מאלו אשר יוחסו להם בסופו של יום, כך שאין כל בסיס לטענת ה"הטעייה".
באשר לחומר אשר הוצג בפני בית-המשפט לצורך הוצאת צווי מעצר של המבקש 1 וריכטר אישר, כי הבסיס המרכזי הוא סרטון שהועבר להגנה כחלק מחומר החקירה, וזאת בנוסף למידע מודיעיני.
המסגרת הנורמטיבית
6. תכליתה של חובת התביעה לאפשר לנאשם ולסניגורו לעיין בחומר החקירה הינה ליתן לנאשם הזדמנות להתגונן באופן מלא נגד האישומים המיוחסים לו תוך קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן (בש"פ 9322/99,
מסארווה נגד מדינת ישראל, פד"י נד(1), 379, 381 (2000)). השאלה האם חומר מסוים מהווה "חומר חקירה" תוכרע באופן פרטני, על-פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי, במסגרתו הוא מבוקש (בש"פ 11042/04,
פלוני נגד מדינת ישראל, מיום 30.12.2004). בהקשר זה נפסק, כי יש ליתן למונח "חומר חקירה" פירוש רחב, הכולל אף חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף ליריעה הנפרשת במסגרת משפטו של הנאשם, אך אין לכלול ראיות אשר מידת הרלבנטיות שלהן להליך הפלילי הינה רחוקה ושולית (בג"ץ 233/85,
אל הוזייל נגד משטרת ישראל, פד"י לט(4) 124, 129 (1985)).
ואכן, בבחינת השאלה האם חומר מסוים מהווה "חומר חקירה" לענין זכות העיון של הנאשם, ככל שהזיקה בין החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפת יותר, כך נדרש לשקול ביתר שאת את מידת הפגיעה בזכויותיהם של אחרים ובערכים שונים שבאינטרס ציבורי חיוני הצפויה מהצגתו לעיון (ראו בסעיף 13 לפסק-דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2043/05
מדינת ישראל נגד זאבי, מיום 15.9.05).
7. לפי אמות מידה אלו, נבחן גם חומר שהוגש לבית-המשפט במסגרת בקשה למעצר לצורך חקירה לפי סעיף 15 לחסד"פ. לרוב, מקום בו הדו"חות מתייחסים לנושאים של היערכות גופי החקירה לפעולות חקירה המתנהלות בעניינו של החשוד כגון: פעולות חקירה שבוצעו, פעולות חקירה מתוכננות, בעיות שנוצרו בחקירה, תחזית של לוחות זמנים לביצוע פעולות חקירה ותכנון מערך פעולות משטרתיות הקשורות בחקירת החשוד - כל אלה, בדרך כלל, אינם בגדר חומר רלבנטי למשפט, ולכן אין לסווגו כ"חומר חקירה" שיש להציגו לעיון ההגנה לאחר הגשת כתב-אישום. עם זאת, על התביעה לבחון את הדו"חות נשוא המחלוקת על-פי תוכנם, ואין לקבל גישה גורפת השוללת מראש את היותם של הדו"חות הסודיים "חומר חקירה". ייתכנו מקרים בהם עשויים להימצא במסמכים אלו נתונים הרלבנטיים לאישום ואשר יכולים לסייע בהגנת הנאשם, כאשר על התביעה מוטלת מלאכת הסיווג ובית-המשפט יקיים ביקורת שיפוטית על אופן ביצוע תפקיד זה (ראו סעיפים 11 - 13 להחלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 91/08
מדינת ישראל נגד שיבלי, מיום 13.2.2008).
דיון והכרעה
8. יישום כללים אלו לעניינם של המבקשים מביא לכך, שהצדק עם הפרקליט המלומד בטענותיו לפיהן הדו"חות הסודיים כוללים ברובם חומר סודי החוסה תחת תעודת חסיון. החלקים הנותרים בדו"חות הסודיים הם אכן בגדר תרשומת פנימית שממילא אינה רלבנטית לאישומים ולקו ההגנה שהוצג.
9. בעניינו של המבקש 1 עיינתי ב - 6 דו"חות סודיים אשר הוגשו לבתי-המשפט בכל הערכאות במסגרת דיונים על הארכות מעצר ועררים על הארכות מעצר ומניעת מפגש (דו"חות מימים 20.1.14, 22.1.14, 23.1.14, 28.1.14, 30.1.14 ו - 2.2.14). בעניינו של המבקש 2 עיינתי ב - 3 דו"חות סודיים אשר הוגשו לבתי-המשפט השלום והמחוזי (מימים 26.1.14, 29.1.14, 2.2.14). עיינתי גם בדו"חות הסודיים שהוגשו בעניינו של ריכטר. במקביל לעיון בדו"חות הסודיים, עיינתי גם בפרוטוקול הרלבנטי הקשור ובתוצרי החקירה (מן השב"כ והמשטרה) אשר התקבלו בין הארכות המעצרים, לפי סדרם הכרונולוגי.