נתוני רקע ועובדות;
1. לפני בקשה למתן סעד בדרך של טען ביניים אשר הגישה המבקשת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל").
2. מגדל ביטחה את המבוטח מר אלמוני ז"ל (להלן: "המנוח") בפוליסת ביטוח חיים שמספרה 400852820 (להלן: "הפוליסה"). המנוח הלך לעולמו ביום 27.9.12 ונכון ליום 4.11.12 הפוליסה הכילה כספי תגמולים בסך של 479,864 ש"ח, רצף קצבה בסך 56,600 ש"ח ופיצויים בסך 226,426 ש"ח.
3. בהתאם להוראות הפוליסה והוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") במקרה של פטירה, ובכפוף לכך כי המבטחת הכירה בחבותה, יש לשלם את סכום הביטוח בגין מקרה המוות לידי המוטבים שמונו ע"י המנוח עובר לפטירתו. את פיצויי הפיטורים, על מגדל לשלם לשארים הסמוכים על שולחנו של המנוח, וכספי תגמולים ורצף קצבה יש לשלם למוטבים שמונו בהצעת הביטוח.
4. מגדל הכירה בחבותה לשלם את תגמולי הביטוח אולם מאחר והתגלו מחולקות בין המוטבים לבין מי שטוענים כי הם המוטבים ולהיפך, משמשת למעשה מגדל כנאמן על הכספים כאשר אין בסמכותה להכריע למי מבין הטוענים מגיעים תגמולי הביטוח. מגדל פנתה לבית משפט זה על מנת שיכריע בסוגיה זו.
5. המחלוקות בין המוטבים עלו מאחר ובזמן רכישת הפוליסה המנוח היה נשוי למשיבה 2 הגב' ס'. כאשר רכש המנוח ממגדל את פוליסת הביטוח, הוא נקב במשיבים 2, 4 ו - 5 כמוטבים, כאשר משיבה 2 צוינה בפוליסה "אשתו של המבוטח, סימה יפת לבית ואזנה". לאחר מספר שנים, נישואיי המנוח עם המשיבה 2 עלו על שירטון והם התגרשו. בשנת 1993, הכיר המנוח את משיבה 3 ולאחר חצי שנה של זוגיות עברו להתגורר יחד בדירה שכורה בבית אליעזר, המשיבה 3 והמנוח ניהלו מאז משק בית משותף ואף נישאו ורכשו בשלב מאוחר יותר דירה משותפת בעיר חדרה.
6. לאחר מותו של המנוח, בשל מחלוקת בין המשיבים בנוגע לזכאות לכספי התגמולים מהפוליסה, הגישה מגדל, כאמור, בקשה זו.
ביום 5.1.14 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה לא שנוי במחלוקת כי מגיע למשיבים 4-5 את חלקם בכספי התגמולים מהפוליסה. בנוסף הסכימו הצדדים כי מגיע למשיבה מס' 3 את פיצויי הפיטורין. להסכמה זו ניתן תוקף של פס"ד (חלקי). וכעת נותר לדון ביתר המחלוקות שנותרו לא פתורות.
טענות המשיבים 1 -2, 4 -5
7. לטענת המשיבים 1-2, 4-5 (לשם נוחות הדיון יכונו מהעתה "המשיבים") יש לבחון את המצב שנוצר בענייננו לאורם של סעיף 44 לחוק חוזה הביטוח וסעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") .הוראות ס' 147 לחוק הירושה הינן המקור החוקי הראשי בעניין זה וההוראות ברורות. הוראות חוק חוזה הביטוח מהווה הוראת השלמה להוראת סעיף 147 לחוק הירושה ויש לקרוא את שתי ההוראות החקוקות הנ"ל יחד. כלומר - כשננקב בן זוג בשם - השם הוא הקובע, הכסף חייב לעבור למוטבים הנקובים.
יש לציין שבענייננו יש הוראת מוטב ספציפית בפוליסה ואף צוואה המדירה את המשיבה 3 מהעיזבון. הפסיקה המאוחרת לחוק חוזה הביטוח קבעה כי הוראות חוזה הביטוח שבין המנוח לחברת הביטוח גוברות אפילו על הוראות צוואה. במקרה שלפנינו, המשיבה 3 אף איננה מוטבת בצוואה אותה ערך המנוח צוואה ביום 20/12/1995 לאחר היכרותו עם המשיבה 3. המנוח הדיר את משיבה 3 באופן מודע מהנכסים שבעיזבונו. ובהסכם הממון שערכו הצדדים בשנת 2007 הוצאו מכלל הנכסים המשותפים עיקר נכסיו של המנוח.
8. נטען כי למנוח היו הזדמנויות רבות לשנות את סעיף המוטבות בפוליסת הביטוח שלו והוא בחר לא לעשות זאת, לא מדובר באדם חסר מודעות. המנוח לא שינה את המוטבים כאשר קיבל טופס עדכון פרטים עם מעטפה מבוילת מחברת הביטוח וכן לא כאשר עשה מספר שינויים אחרים בפוליסה לאורך השנים. זאת ועוד, המנוח רכש פוליסה נוספת בשנת 2010 - בחברת פסגות. המשיבה 3 איננה מוטבת גם בפוליסה זו (המשיבה מס' 1 מוטבת בה). בנוסף המנוח רכש פוליסת ביטוח חיים נוספת בחברת הפניקס לאחר היכרותו עם המשיבה 3 שגם בה המשיבה 3 איננה מוטבת (המשיבים 4 ו - 5 היו מוטבים בפוליסה זו וקבלו את דמי הביטוח). לאור האמור המשיבים טענו כי אין כל יסוד לטענותיה של המשיבה מס' 3. המנוח החליט כי מעבר למחצית דירה שרשם על שמה - אין הוא מעוניין לתת לה שקל אחד נוסף ואין מקום לשום פרשנות אחרת.
טענות משיבה 3
9. לטענת משיבה 3 (לשם נוחות הדיון תכונה מעתה "המשיבה") כוונת המנוח הייתה לתמוך ולדאוג לבת זוגתו לחיים ולא לגרושתו. אמנם, בעת עריכת הפוליסה הייתה המשיבה 2, אשת המנוח, אולם לאחר שהתגרשו בני הזוג, תפסה את מקומה משיבה 3, אשר ניהלה חיי משפחה מאושרים ומשק בית משותף עם המנוח.
המשיבה מפנה לפס"ד בה"פ 175615/96 אסתר זיו אב נגד שמשון חברה לביטוח ואח' (להלן: "הלכת אסתר זיו") אשר התקבל גם על ידי ערכאת הערעור (ראה: ע"א (ת"א) 673/97 יפה זיו אב נגד אסתר זיו אב ואח') וכן להלכה שנקבעה בע"א 138/74 דינה חסקין נ' נעמי חסקין (פד"י ל (2), עמ' 367 (הלן: "הלכת חסקין")) וטוענת כי לאור הלכות אלה כאשר נעלם מהמנוח הצורך לשנות קביעת הנהנה בפוליסה, נבצר מבית המשפט לפסוק לטובת אלמנתו, אבל אך כספי המנוח שייכים לעיזבון המבוטח.
10. המשיבה ממשיכה ומתייחסת לחוק חוזה הביטוח וטוענת כי עקרונות הפרשנות של חוזים חלים גם על פרשנות חוזה הביטוח, בשינויים שגיבשה ההלכה הפסוקה. בענייננו יש לנקוט בגישה מרחיבה בהתאם לפרשת אפרופים (ראה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ פ"ד מט (2), 265) וכן בהתאם להלכת חסקין השרירה וקיימת עד היום. המשיבה מוסיפה וטוענת כי מאז הגירושין של המנוח ומשיבה 2, ובכל הזמן בהם חיי המנוח בזוגיות עם המשיבה 3, לא היה כל קשר אישי בין המנוח למשיבה 2, למעט הליכים משפטיים שניהלו אחד כנגד השני וכלה בטיפול שעניינו הילדים המשותפים. הפרמיות לפוליסת הביטוח שולמו משנת 1993 ועד מותו של המנוח מכספים משותפים למנוח והמשיבה 3 היות והצדדים ניהלו מתחילת הזוגיות משק בית משותף בתחילה כידועים בציבור ולאחר מכן כזוג נשוי.
11. לטענת המשיבה כמו בתחום דיני הירושה גם בדיני החוזים מעניק המחוקק לפרטים אפשרות תמרון וכוח שינוי לגבי הקניית רכושם לאחר מותם (ראה סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים")). נסיבות אישיות ומשפחתיות עשויות להביא את הנושא לידי הפעלת כוח הביטול או השינוי המוקנה בסעיף 36 (ב) לחוק החוזים. בנסיבות מסוימות יהא ביטול זכות המוטב, או החלפתו באחר, תגובה סבירה ולגיטימית של המבוטח. במקרה שלפנינו, מתברר שרצון המנוח אלמוני ז"ל הוא שרעייתו תזכה בכספים, רק אם תהיה רעייתו בזמן פטירתו. בנוסף, הראיות מצביעות כי זאת הייתה כוונת המנוח לאור העובדה שהתגרש מהמשיבה 2 לפני 21 שנים בהליך משפטי שבסופו בוצע איזון משאבים והפרדה טוטלית.
12. המשיבה מתייחסת לטענותיהם של המשיבים, כי המנוח ביצע עדכונים בפוליסה מול סוכן הביטוח וכי עדכונים אלו בוצעו בזמן שמלאו למעלה מ 9 שנים להיכרות המשיבה 3 עם מנוח, וטוענת כי השינויים שהמנוח ביצע הינם העברות של הפוליסה ממקום עבודה אחד לאחר. אלה הם שינויים טכניים בלבד ללא כל בדיקה של המוטבים בפוליסה. למעשה לא שונה דבר בפוליסה למעט הבעלות ושינוי מקום עבודתו של המנוח.
עוד, המשיבה מציינת כי ונכון למועד כתיבת שורות אלה ישנו צו ירושה בתוקף שלא בוטל, לפיו המשיבה 3 יורשת מחצית מהעיזבון וילדי המנוח משיבים 4 ו -5 יורשים מחצית. מנגד המשיבה 1 (אימו של המנוח) הגישה בקשה לצו קיום צוואה שלטענתה השאיר המנוח בשנת 1995 המצווה לה את כלל העיזבון, ההליכים מתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה במסגרת ת.ע. 27436-07-13. לטענת המשיבה, אמו של המנוח, המשיבה 1 איננה צד לתיק, וכוונת המנוח הייתה לדאוג לאשתו לחיים ולילדיו ולא לה. לאור האמור, העברת כספי הביטוח לעיזבון (שעלול לכאורה להיות לטובת אימו של המנוח) ולא לידיה של המשיבה, יחטא לרצונו, כוונתו, אומד דעתו, מטרותיו ותוכניותיו של המנוח.